כיצד הייתם מסבירים לבני קהילתכם את דבריו של הרב בעל התניא בתחילת פרק לב שיש להגיע לכדי "להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה"?
אלחנן העיר, בצדק לטעמי, שהכותרת "ערכי התורה והעולם המודרני" איננה מתאימה. אני מקבל את דבריו ושניתי את הכותרת להיות "ערכים תורניים והעולם המודרני". אני עדיין מסופק גם לגבי החלק של "העולם המודרני" - האם שאלות מהסוג הזה עולות רק בעולם המודרני? ואולי הן עלו גם בדורו של בעל התניא? אינני יודע.
כמובן, שבבסיס השאלה עמדה השאלה הנוקבת - מה עושה האדם המודרני החי ומקושר לעולם המערבי עם משפט מהסוג הזה? האם יש איזו שהיא דרך שהוא יכול להתחבר אליו? האם הוא בכלל צריך להתחבר אליו?
כולנו מכירים את תורת הרב קוק הגורסת שלכל האידיאות המתחדשות בעולם יש מקום בעולמה של תורה ושיש למצוא בכל רעיון או ערך מתחדש את נקודתו הפנימית שהיא אמיתית ואותה יש להכניס לבית המדרש.
כאן אני מעלה שאלה נוספת, אחרי שאנחנו מחליטים להכניס ערכים מן החוץ פנימה כתוצאה מתמורות העולם המודרני, האם יש ערכים מן הפנים שיש להוציא החוצה מאותה סיבה?
בזמנו, הרב יואב שטרנברג כתב סדרת רשימות בנושא "הלכה וערכים" שבו הוא דן בשאלה האם אפשר לשנות את ההלכה בהתאם לערכי הזמן המשתנים (ומסיק שבגדול אי אפשר אך יש הרבה תחומים שהם לא הלכה "פרופר" ובהם יש מקום להשפעה של ערכי הזמן). אני דן יותר בצד הרעיוני, הלכאורה פחות מחייב, ולא בצד ההלכתי שבדר"כ נתפס כיותר מחייב.
נחזור לשאלה אודות דבריו של בעל התניא. הצגתי בפעם שעברה את דבריה של הרבנית וינגורט בספרה "אור הלבנה" ובו היא מסבירה ש"להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו" פירושו לא להיות אנוכי ולראות את טובת הזולת לפני טובתך. אני מתקשה להאמין שלכך התכוין האדמו"ר הזקן בדבריו, אך אני רואה בדבריה שיטה להתמודדות עם השאלה שהעליתי (וגם שלמה שהגיב בפעם שעברה התמודד באופן דומה). אופן זה אומר שיש להתאים את דבריו לעולם שבו אנו חיים. אז נכון, אומרת הגישה, שאף אחד מאיתנו לא יכול לומר על עצמו ש"גופו נבזה ונמאס בעיניו" או אפילו שהוא שואף לדרגה הזאת, אך אפשר למצוא את הנקודות והמקומות שבהם כן אפשר להרגיש משהו מזעיר אנפין של המידה הזאת.
זו ללא ספק הגישה המקובלת כיום בבתי המדרש.
אני אבקש להציג גישה אחרת, בפעם הבאה.
שם השולח: שלמה תאריך: 27/04/10, 08:49:26
השבמחקאני מחכה לשמוע-
ובכל זאת הערה קטנה. אני חושב שודאי לא לכך התכוון האדמו"ר הזקן, הוא דיבר על ההבנה הפשוטה שאדם צריך להתייחס בביטול לגופו. אלא שהדברים נאמרו בזמן מסוים לקהל שומעים מסוים ובוודאי שגם אם אינם רלונטיים היום, אך הנקודה הפנימית שמתוכה הם נובעים היא חיה וקיימת.
האתגר שעומד בפני כל הדורות אינו "התאמה", אלא הורדה למציאות של רעיונותיה הנשגבים של התורה. המודרנה אינה רוח חיצונית, היא המציאות כיום. רק מתוך אמונה במציאות המנוהלת בכוונת מכוון ע"י הקב"ה אפשר להחיות באמת את התורה.
שם השולח: אלחנן תאריך: 27/04/10, 17:55:36
לא הבנתי מה ההבדל בין ערכי התורה לערכים תורניים. לכאורה היינו הך
לגבי השאלה אם שאלות כאלו עולות רק בעולם המודרני, כדאי להזכיר את מחלוקת הלל ושמאי המובאת באבות דר' נתן (שכטר, נוסח ב פרק ל):
" וכל מעשיך יהיו לשם שמים - כהלל.
כשהיה הלל יוצא למקום היו אומרים לו להיכן אתה הולך? - לעשות מצוה אני הולך. מה מצוה הלל? - לבית הכסא אני הולך. וכי מצוה היא זו?! אמר להן הן, בשביל שלא יתקלקל הגוף.
איכן אתה הולך הלל? לעשות מצוה אני הולך. מה מצוה הלל? לבית המרחץ אני הולך. וכי מצוה היא זו?! אמר להן הן, בשביל לנקות את הגוף.
תדע לך שהוא כן: מה אם אוקיינות העומדות בפלטיות של מלכים, הממונה עליהם להיות שפן וממרקן המלכות מעלה לו סלירא בכל שנה ושנה ... אנו שנבראנו בצלם ודמות, שנאמר "כי בצלם א-להים עשה את האדם", על אחת כמה וכמה!
שמאי לא היה אומר כך, אלא: יעשה חובותינו עם הגוף הזה "
והדברים עתיקים.
שם השולח: מיכאל קוריץ תאריך: 27/04/10, 21:29:07
לא צריך ללכת כל כך רחוק בהבנת דיברי אדמו"ר הזקן.
בחסידות מקובל להבין גוף כמו רצונות הגוף וזה בדרך רמב"ם שמיתייחס עם ביזוי לרצונות הגוף.
זה מודרני בלי שום בעיה :)
שם השולח: מהרהר תאריך: 02/05/10, 22:07:44
בקיצר: בוא נסלף את דברי אדה"ז כך שיתאימו לאנשים בני זמננו על ידי רידודם לאיזה מסר כללי, חביב ולא מחייב מדי.
כמתנגד נוקשה כמעט לכל מילה בספר התניא, אני חייב למחות ולהגן על כבודו של המחבר. העלבון הגדול ביותר שאפשר לעשות להוגה דעות הוא סילופים רדודים מן הסוג הזה.