נושאים הקשורים לאדם המאמין בעולם המודרני מעסיקים אותי מאד. בשבוע-שבועיים הקרובים אני מבקש להעלות כאן עוד אחד מהנושאים הללו. הפעם רק נתחיל ונגיע לעניין רק בהזדמנות אחרת.
בשבת הסמוכה לי"ט כסלו האחרון אזרתי אומץ ולימדתי את פרק ל"ב מתוך ספר התניא לאדמו"ר הזקן מחב"ד. התכוונתי ללמד פרק זה במהלך ספירת העומר שנה שעברה, שכן הוא עוסק במצוות "ואהבת לרעך כמוך", אך זה לא יצא לפועל. מכיוון שבדיוק נפל שבשבת שלפני כן סיימתי נושא ועוד לא הייתי מוכן להתחיל לדבר על חנוכה, החלטתי לנצל את ההזדמנות (יש שיקראו לזה השגחה פרטית) וללמד את דברי בעל התניא.
הפרק מתחיל במשפט הזה (הפרק במלואו):
והנה, על ידי קיום הדברים הנזכרים לעיל, להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה
הרבנית אורה רבקה וינגורט, בספרה "אור הלבנה" (קראתי רק חלק קטן מהספר, אותו קניתי לפני מספר חדשים לאשתי למתנה, אך ממה שקראתי מדובר על קנקן חדש מלא ישן, במובן החיובי ביותר. כמי שזכה להכיר את בעלה של המחברת, הרב שאול וינגורט, אני יכול להעיד שמדובר באדם שחזקה עליו שלא יוציא מתחת ידו דבר שאיננו מתוקן ולכאורה אשת חבר כחבר. אם כי במקרה פתחתי את הספר אתמול לראות מה היא כותבת על חגי חודש אייר ונדהמתי לראות שיש התעלמות מוחלטת מהנושא. תמוה ביותר.) מבארת את דברי הרב כך (עמ' 222):
בשביל להגיע לאהבה ואחווה, עלינו להבין קודם כל, מהו שורש הפירוד. מה גורם לריחוק בינינו לבין האחרים? תשובת בעל התניא במלה אחת היא: ה'גוף'.
ה"גוף" איננו רק הצד הפיזי שלנו, הוא כולל את כל הנספחים שלו. קניינים, נוחיות, עונג, כבוד, מעמד, תדמית אישית. מן הסתם נתקלתם פעם בילדים שרבים ביניהם על צעצוע, תוך כדי זעקת 'זה שלי!'. הילדים גדלים ואתם גדלים ומשתכללים גם הצעצועים (קחו למשל את המכונית...), אבל ה'שורש פורה ראש ולענה' נשאר - הדאגה העצמית. וכבר אמרו בדרך צחות, שבדורנו פשה הנגע מעבר לדורות הקודמים, ורמז לזה בשמות המאכלים. במקום המאכלים המסורתיים 'קניידלך' ו'בייגלך', עברנו לדבר על 'פרילי', 'ביסלי' ו'כיפלי'.
במלה אחרת ניתן לקרוא למה שחוצץ בינינו לבין הזולת: 'אנוכיות' (תרגום שמו של החטיף הפוסט-מודרני 'אגו')...
ועכשיו שאלתי אליכם הקוראים, נניח ואתם מלמדים את הפרק הזה לחברי קהילתכם, כיצד הייתם מסבירים את המשפט הראשון של הרב בעל התניא? תזכרו את המילים "להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו".
אינני מחפש תשובות מהסוג "בחיים לא הייתי מלמד בקהילה שלי 'תניא'". תודה.
שם השולח: אלחנן תאריך: 21/04/10, 19:59:36
השבמחקבני,
לא ברור לי אם אתה מציב את השאלה הנכונה. מדוע ההתלבטות היא כיצד להסביר את התניא לחברי הקהילה, ולא מהם דברי אדמו"ר הזקן כפשוטם?
לא אכחד שתמוהה בעיני גם הכותרת: "ערכי התורה והעולם המודרני". האם דברי בעל התניא הם הם 'ערכי התורה', ואין בלתם? האם הם מבטאים איזו אותנטיות, שרק בני זמננו מתקשים לקבל? או שמא בהגות היהודית לדורותיה מצויות (ואפילו מקובלות יותר) דווקא עמדות שונות לגמרי?
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 22/04/10, 17:07:07
אלחנן,
יש משהו בדבריך, מן הסתם נתייחס אליהם בהמשך.
שם השולח: שלמה תאריך: 24/04/10, 21:22:10
ומדוע ניתפס רק לעמדה זו או אחרת?
ודאי דברי הרב בעל התניא אינם סותרים דעות הרואות ערך בקידוש והעלאת הגוף וכו'.
כן, גופו יכול להיות נבזה בעיניו מצד עצמו, ועליון וקדוש מצד ערכו ופעולתו במציאות.
לגופו של עניין- אני הייתי מסביר את דבריו כך- אם אתה לא שם את עצמך במרכז העולם, אלא את העשייה שלך- הבחירה הטובה שבידיך לבחור- אז תוכל לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך.