נושא נטילת שכר ע"י רבנים כמובן מעסיק אותי מאד ואף כתבתי בעבר על מספר נקודות הקשורות בו (קישור1 קישור2). נתקלתי היום במקרה בסיפור הבא, המובא בהקדמה לספר כלי חמדה - מילואים (תוכלו לראות כאן). הסיפור הוא על המחבר, הג"ר מאיר דן פלאצקי:
בעיירות הרבה שבחו"ל (הכוונה כנראה לארה"ב) הציעור לו משראות (=משרות) רבנות עם פרסי (=משכורת) כמה אלפים דולרים, ולא נתרצה להשתקע שם ואמר להם אז מה שאמרו רז"ל בפרקי אבות על ר' יוסי בן קסמא שפגע בו אדם אחד והציע לו שידור במקומו ויתן לו אלף אלפים דנרי זהב וכו' א"ל אם אתה נותן לי כל כסף וזהב וכו' איני דר אלא במקום תורה. ומנא (=ומהיכן) ידע שעירו אינו מקום תורה? אך כל דבר הכרחי צריך להיות בזול וכידוע בענין אויר, מים, לחם וכדומה ולכן כשר"י בן קסמא ראה בזה שרוצה ליתן לו הון רב לכן אמר [ש]נראה מזה שהתורה לא נחשב אצלם כ"כ כדבר הכרחי מכיון שמשלמים ביוקר.
אולי צ"ע אם זה עדיין נכון בעקבות עליית מחירי המים...
שם השולח: היינו כחולמים תאריך: 17/01/10, 08:22:08
השבמחקשירו לנו משיר ציון!