נחתו על שולחני לפני כחודש שתי חוברות מבית מדרש "רעווא" בירושלים (על החוברת מצוין אתר אינטרנט, אך אני לא הצלחתי להיכנס אליו). חוברת אחת של הרב שמעון קליין בנושא מלחמת דוד וגלית, שנהנתי ממנה. החוברת השניה היא על לימוד גמרא - יותר נכון על שיטת לימוד גמרא הנקראת "הגישה הספרותית", מאת הרב צוריאל וינר. לחוברת קוראים "לקנות לך לב מבין - דרך לימוד בגמרא".
גילוי נאות: אני למדתי שנה אחת מלימודי אצל רבנים שלימדו בצורה המזכירה את השיטה המתוארת בחוברת.
בהקדמה לחוברת מצויין כך:
בדרכי זו אני מתבסס על מסורתם של העמקנים הגדולים בתלמוד בדורות האחרונים: רבי חיים סולובייצ'יק, רבי שמעון שקופ, רבי יוסף סולובייצ'יק, עמיתיהם ותלמידיהם.
מספר משפטים בחוברת החרידו אותי, לא משום שהן אינן יכולות להיות נכונות ויותר משום שהן דורשות הוכחה. הוכחה שלא קיימת בחוברת. להלן מספר דוגמאות:
יש מפתח לסוגיה: מילה, או מושג מפתח, לפעמים חפץ, או דימוי שמשמשים כציר, ביטוי מרכזי של הנושא. - יכול להיות שזה נכון, אך מי אמר? האם רבותינו האחרונים למדו כך? היכן רואים זאת?
סוגיה בתלמוד אינה "לקט" אלא "חיבור". התלמוד הוא ספר שיטתי ומגובש. - אנו מורגלים לחפש אחר עריכה כזו בספרים בהם אנו לומדים או קוראים, אך האם זה נכון לחפש אחר עריכה כזו בספר שלא הושפע מתרבות המערב? האם הימצאות שיטה מגובשת כזו אינה דורשת הוכחה? אותה הטענה אני טוען גם ביחס לדברים הבאים:
גם התופעה של סדרות של מקראות ודרשות עליהם, או סדרות של מקורות תנאיים או מימרות אמוראיות - יש להתייחס אליהן כמבנה בעל לכידות פנימית, הקשר, תוכן והגיון פנימי, ולא קשר אסוציאטיבי בלבד.
התנאים שחיברו או ערכו את המשנה עשו זאת מלכתחילה לא כספר שעומד בפני עצמו, כספר הלכה. זה ספר עקרונות, לא ספר מעשה... המשנה לא חוברה במטרה להיות ספר שמתוכו יפסקו הלכה במישרין. - בנקודה זו אני חלוק לחלוטין, וסומך את ידי באופן מוחלט על דברי הג"ר ראובן מרגליות (יסוד המשנה ועריכתה עמ' יט וסב):
תכנית רבינו הקדוש בסידורו היה לחתום בדברי מי שהכריעו בבית ועדו שההלכה כמותו, בראשונה הובאו דעות שונות ולבסוף טבע הדעה שהסכימו לה.
שם השולח: יניב תאריך: 13/01/10, 04:36:09גם אני אינני מתלהב מעודף משיכה לכיוון הספרותי, לכל הפחות כשהדבר בא על חשבון התעמקות בשקלא והטריא עצמו. עם זאת - די מקובל בעולם המחקר, לרבות בין החוקרים שמשלומי אמוני ישראל, שאכן ישנה עריכה ושניתן להצביע בה על מגמה.
השבמחקכמו כן ניתן להצביע על גישה ספרותית, אפילו אסוציאטיבית, המקשרת בין סוגיות סמוכות ובתוך הסוגיות עצמן פעמים רבות, אך מכאן לחיפוש שיטתי של "מילת מפתח" בכל סוגיה אכן הדרך ארוכה מאוד.
למרות הכל, מחקר הספרות איננו מניח שהכותב היה ער בהכרח לכל הכלים שעל פיהם תיחקר יצירתו, בערך כפי שסופוקלס לא בהכרח הכיר את תסביך אדיפוס טרם כתב את המחזה.
לעניין המבנה, ההנחה היא שיצירה ספרותית, מעצם היותה כזו, דורשת מבנה מסוים. התלמוד אינו יצירה מערבית, אך בהחלט יש מבנה ברור ומוטיבים חוזרים, הן בחלקיו ההלכתיים והן בחלקיו האגדתיים שיש מה לדון בהם.
שם השולח: יצחק תאריך: 14/01/10, 22:12:33אני חושב שהשאלה העיקרית היא מהי המטרה של הלימוד.
השאלה הראשונה בפרשנות של טקסט, היא מהו האופי של הטקסט, ופרשנות של טקסט של רומן אינה נעשית באופן זהה לפרשנות של טקסט של חוק יסוד.
פרשנות ספרותית של התלמוד היא לגיטימית בעיניי, ואולי היא אפילו נחשבת ללימוד תורה, אבל אם ההנחה היא שמתייחסים לתלמוד כאל טקסט ספרותי, אי אפשר אח"כ - בסיום התהליך - להפוך את היוצרות ולהתייחס למסקנות ההלכתיות הנובעות מהניתוח הטקסטואלי. מבחינה זו, חשיבותן זהה לחשיבות המסקנות ההלכתיות העולות מטקסטים לא-הלכתיים אחרים.
מאידך, אם מתייחסים לתלמוד כאל טקסט משפטי-הלכתי, ומנתחים אותו בכלים המתאימים לניתוח טקסטים כאלו - אזי גם למסקנות תהיה משמעות הלכתית-משפטית.
לדוגמא: התייחסות דווקנית לכל מילה ומילה, או ניסיון ליצור קוהרנטיות בין חלקים שונים של הטקסט, מאפיינות פרשנות של טקסט משפטי. לעומת זאת, ניסיון לקשר בין פסקאות רצופות שלכאורה אין קשר ביניהן, וניסיון ליצור 'סיפור' מתקדם מסוגייה, מאפיינים פרשנות ספרותית.
שם השולח: יניב תאריך: 15/01/10, 03:10:42דומה שההבחנה החדה בין יצירות משפט וספרות נסתרת מעצם העובדה שגם פסקי דין יכולים להיות מנותחים בכלים ספרותיים.
משל למה הדבר דומה:
יצירת אומנות אדריכלית (נאמר: הגשר בכניסה לירושלים) יכולה להיות מנותחת הן מבחינה אומנותית והן מבחינה אדריכלית-פונקציונאלית. זה לאו דווקא או-או.
גם סוגיות התלמוד, כולל ההלכתיות, יכולות להיות מנותחות מבחינת צורתן וכו'
אלא שכמו שכשאנו דנים ביצירה אדריכלית אסור לנו לשכוח את מטרתה המעשית, כך גם אסור שהדיון הספרותי ישכיח את תכליתה הראשית של הספרות התלמודית.
שם השולח: היינו כחולמים תאריך: 17/01/10, 08:22:49שירו לנו משיר ציון!
שם השולח: אריה תאריך: 19/01/10, 21:02:26גילוי נאות: למדתי בעבר מספר חודשים בבימ"ד 'רעוא'.
א. אכן ראוי להוכיח טענות מסוג זה, ויש להצטער שזה לא נעשה. אמנם, מטבעה של גישה ספרותית, ש"הוכחתה" נעשית בעיקר על ידי יישומה במקרים רבים ובדיקת התאמתה (למשל - אם מבנה מסויים חוזר פעמים הרבה, כנראה שאיננו מקרי). צעד ראשון בכיוון זה נעשה בניתוח הסוגיות שנעשה בחוברת, שניתן לבדוק האם הוא משכנע, והרוצה לבדוק יותר - צריך ללכת ולשמוע מפי בעלי הדברים.
ב. באשר למשנה - דומני כי הראשון לחדש דבר זה הוא הרב דב ברקוביץ, המלמד בדרך זו כבר שנים, ולעניות דעתי מוכיח את דבריו בצורה יפה.
רבים מאוד במשנה הם הדברים הרומזים או מתייחסים לעניינים שאינם כתובים בה, כמו שרבים הם גם האלמנטים המבניים והסידוריים התמוהים לכאורה שבה - המלמדים על עריכה ספרותית שאיננה משרתת את (ולפעמים אף באה על חשבון) ההלכה.
גם מתוך התלמוד גופו, בו תמיד (למעט מקרים בודדים) בוחרת הגמרא לדחוק את לשון המשנה מפני הכרעת ההלכה המנוגדת (שבבריתא או במקור אחר), מעידה שהלכת המשנה הפשוטה לא הייתה ההלכה
שם השולח: אריה תאריך: 19/01/10, 21:10:09הנוהגת, וקשה להאמין שכך היה אילו באמת היא היתה "הכרעת בית ועדו של רבי" - כסנהדרין מוסמכת לכלל ישראל.
ג. לעניין פסיקת הלכה - אולי היה ניתן לומר כדברי יצחק אילו היה ולו טקסט משפטי קנוני 'טהור' אחד במסורת היהודית. למעשה, מהתורה ועד למשנה ברורה (בדור ה'X כהלכתה/ו" זה כבר שונה) אין טקסט הלכתי שאין לו מימד ספרותי, וכל הפסיקה ההלכתית נשענת על פרשנות כזו - החל מדרשות התנאים, דרך פרשנות האמוראים למשניות וברייתות, ופרשנות הראשונים לתלמוד וכלה בכללי פסיקה מסוג תפוס לשון ראשון/אחרון ב'יש אומרים' של ה'שולחן ערוך'.
שם השולח: יוסי תאריך: 18/04/10, 17:44:48אני מכיר את הרב צוריאל שנים רבות ואני בטוח שלא ניתן לכנות את גישתו ספרותית זה לא נשמע טוב. אולי לדבר על גישה מהותנית/ אידאית. בכל אופן, דבריו של ר' ראובן מרגליות אינן סתירה וגם כבר אמרו ש "אין למדין הלכה מן המשנה (אפילו לא מן התלמוד של המשנה)" (רשב"ם בבא בתרא ק"ל ע"ב), ו"המורים הלכה מתוך משנתם ג�� מבלי עולם" (סוטה כ"ב ע"א). בודאי שלכך התכוון הרב צוריאל. מצאתי קישור למאמר שמדגים את נושא המפתח ראה http://www.raava.org/site/admin/mamarim/long/gmara/MAVO_KIDUSHIN.htm.
השבמחקבכל אופן אני בטוח שיקבלו אותך בחמימות בבית המדרש רעוא ותגלה שזה לא חפיפניקי אלא מאוד עמוק. ד"א הרב צוריאל הוא בריסקר בחשיבתו ובדרך לימודו ולמד בצעירותו בישיבת פילדלפיה בארה"ב אצל בנו של ר' אהרון קוטלר.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 19/04/10, 12:52:01יוסי,
החוברת כבר לא ברשותי, אך ככל שזכור לי היה רשום על החוברת "הגישה הספרותית".
בשונה ממך, אינני מכיר את הרב וינר ואינני מביע דעתי על אופן לימודו, רק על הדברים שהוא כתב באותה חוברת.
נ.ב. נ"ל שי"ל ישיבת לייקווד ולא פילדלפיה.
למדתי ביחידות מספר פעמים גמרא עם הרב צוריאל לפי שיטתו וכל פעם שיצאתי מהשיעור הייתי רוקד ברחוב מרב שימחה מה שלא עשיתי לאחר שמיעת שיעורי גמרא מכמה מגידי שיעור
השבמחק