יום חמישי, 25 במרץ 2010

קובץ הלכות פסח, מאת: הרב אלישיב קנוהל

הרב אלישיב קנוהל, רבה של כפר עציון מכין ספר על נושא הכשרות - "ואכלת ושבעת". הפרק שלפניכם הוא מתוך הספר ועוסק בהלכות פסח. הדברים כתובים בלשון בהירה וברורה מאד, מה שעושה את הקריאה בהם לחוויה נעימה ביותר. בקובץ תמצאו התייחסות לכל הנושאים הרלוונטיים בפסח - הכשרת כלים והמטבח, שיעור כזית, קטניות, כשרות לפסח למוצרי קוסמטיקה, מכירת חמץ, ביעור ובדיקת חמץ ועוד.

תהנו!



בזאת אני יוצא לחופשה עד לאחר הפסח.
לכל הקוראים ולכל בית ישראל חג פסח כשר ושמח!

הסוחר בחמץ שנמכר לגוי

התכוונתי לכתוב על נושא זה והנה ראיתי שר' שאול שיף כתב על כך השבוע בגליונו "בסוד שיח":
הגר"מ פיינשטיין זצ"ל דן בספריו (אגרות משה או"ח חלק א' סימן קמ"ט ואו"ח חלק ב' סימן צ"א) בעניין חנוונים יהודים שמבקשים מאת הרב למכור את חמצם כנהוג, וחשודים הם לסחור בחמץ בתוך הפסח. ופסק שאין זה מהווה ביטול המכירה. ועל פי פסיקתו ישנם רבים שנהגו למכור את החמץ גם של חנויות או חברות גדולות הממשיכות לעסוק במסחר החמץ שלהם להדיא אפילו בפסח. וכותב הג"ר צבי (הרשל) שכטר שליט"א ב"פניני הרב" כי הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל היה אומר שזה חוכא ואיטלולא, שהרי מאחר ואנו יודעים שבדעתם להמשיך לעסוק במסחר החמץ שלהם כרגיל הרי זו הוכחה שבאמת אין להם דעת להקנות את חמצם כלל, וחושבים בטעות ששטר ההרשאה זה עניין של צרמוניה (טקס) דתית.

ראו גם דברי הג"ר יעקב אריאל בנושא זה המסכים כמעט לחלוטין עם הרב סולובייצ'יק, אלא שהוא מוסיף עוד עניין אחד והוא שברגע שאנחנו מצפים מהחנווני לעשות צעד פשוט כדי להוכיח את רצינותו והוא אינו עושה זאת זה מוכיח שהוא לא באמת מתכוין למכור לגוי. עוד מעניין שהרב אריאל מחלק בין סחורות וייתכן, לדבריו, שחלק מהסחורה תיחשב כמכורה וחלק לא (דבריו המלאים של הרב כאן):
א. במקום שהחמץ נמכר בפסח בטלה המכירה, לפחות באותו מין, מכאן ולהבא, ויש להודיע לציבור שיימנע מקנייה באותו מקום גם אחרי פסח מדין חמץ שעבר עליו הפסח עד שתגיע תוצרת חדשה.
ב. במקום שניתן בצורה פשוטה וקלה למנוע את מכירת החמץ בפסח, השתמטות מכך מטילה חשד כבד על כנותה של המכירה לנוכרי, והסברא נותנת שאין לסמוך על המכירה לנכרי.

יום שלישי, 23 במרץ 2010

דרשת שבת הגדול

התפרסם באתר כיפה במדור "דעת תורה" (קישור)

כידוע, אחת הסיבות שהשבת הקרובה מכונה "שבת הגדול" היא מפני שהרב, שהוא הגדול בקהל, דורש בפני הקהל בענייני הפסח. יש משהו מייצג בזה שנקבע כמנהג ישראל שבתקופת השנה שכל עם ישראל מנסה לעסוק בכמה שפחות עיסוקים שלא קשורים בהכנת הבית לפסח, מטילים על הרב להכין את אחת משתי הדרשות החשובות של השנה. אני בטוח שאם היו מעמידים את זה לבחירה, לא מעט רבנים היו מצביעים להזיז את דרשת שבת הגדול לאחרי פסח.

בעמוד הראשון של הלכות פסח, מתייחס המשנה ברורה לשאלה באיזה נושא יש לדרוש בשבת הגדול בפני הקהל:
ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול... והעיקר להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ ואפיית המצה ושאר הלכות פסח... אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא אין יוצאין בזה ידי חובתן.
לא כולם הסכימו עם דברי המשנה ברורה. הג"ר אליעזר וולדנברג זצ"ל, בעל שו"ת ציץ אליעזר ואיש הלכה מובהק, פרסם חלק מהדרשות שנשא בשבת הגדול. בדרך כלל הדרשה נסבה סביב השאלה, מדוע נקראת שבת הגדול "שבת הגדול", ולאחר מכן איזה פשט נחמד ברמב"ם הלכות חמץ ומצה. לא בדיוק מה שכתב המשנה ברורה.

בצעירותי הייתי מקפיד ללכת עם אחד מהורי לדרשת שבת הגדול. מספר שנים הלכתי לשמוע את הרב ד"ר פ.ה. שהיה רב באחת הקהילות הקרובות לביתי. שנה אחת הוא דיבר על מעשהו של הלל הזקן וסימן הכורך בליל הסדר ובשנה אחרת הוא דיבר על מחלוקת הראשונים בעניין שתיית כוס חמישית בליל הסדר. על אף שהרב ניסה לשכנע שאין שום בעיה הלכתית לשתות היום כוס חמישית, אני עדיין מרשה לעצמי לקבוע שבדרשות אלו קשה לומר שהתקיים "ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ".

לעומת זאת, הלכתי מספר שנים עם אבי שיח' לדרשתו של רב העיר, הרב י.פ. רב העיר היה חוזר כל שנה פחות או יותר על אותם הדברים. הדרשה היתה מחולקת לשניים - החלק הראשון היה הלכתי ובו הוא היה מסביר בעיקר איך להכשיר את המטבח לפסח. הוא היה עובר על כל חלקי המטבח ומסביר בפשטות איך להכשיר. במאמר מוסגר נספר שדעת הרב היתה שאין להכשיר מיקרוגל, אך הוא כנראה ידע שרוב הציבור לא ישמעו לו, ולכן היה פשוט מדלג על המיקרוגל בסקירה שלו. מדי שנה היתה אשה אחת, ייתכן וזו אפילו היתה אותה אשה, שהיתה קוראת מהקהל: "כבוד הרב, מה עם המיקרוגל?" ואז הרב היה מתייחס גם למיקרו ומסביר שאפשר להסתדר שבוע אחד בלי מיקרו. חלק זה של הדרשה היה מתארך עד בערך עשר דקות לפני המועד בו הוא היה אמור להסתיים. אז עבר הרב לחלק השני שהיה נמשך עד בערך חצי שעה אחרי צאת שבת. חלק זה היה על ההגדה והוא היה אומר וורט יפה שבדרך כלל היה מתקשר עם חשיבות החינוך הדתי לילדים.

אני זוכר שהייתי שואל את עצמי, מידי שנה לאחר הדרשה של רב העיר, מדוע אני טורח לבוא ולשמוע את הרב אם כבר שמעתי את רוב הדברים בשנה לפני כן. ראוי לציין שבשני סוגי הדרשות, הן זה של הרב פ.ה. והן זה של הרב י.פ., היתה תפוסה מלאה ועוד אנשים עמדו מאחור ובכניסה.

כיום אני שואל את עצמי מה נכון יותר, ללכת בדרכו של המשנה ברורה וללמד פחות או יותר מדי שנה את אותם הדברים, או להפליג על ענני הדרוש? מצד אחד גם אני לעצמי חוזר מדי שנה על אותם הלכות - מה לעשות אני לא זוכר הכל, אז מדוע לא לחזור בפני חברי הקהילה מדי שנה פחות או יותר על אותם נושאים. בנוסף, אם כל שנה אומר פחות או יותר את אותם הדברים אפשר לחסוך בצורה רצינית חלק מזמן ההכנה לדרשה. מצד שני, האם הקהל לא מצפה שאני אחדש משהו כל שנה? האם לא יוצאים אנשים בסוף ושואלים את עצמם: למה באתי - הוא אמר את אותם הדברים בשנה שעברה?

על מה אתם הייתם רוצים שהרב ידרוש בקהילה שלכם? טקבקו כאן למטה...

יום שני, 22 במרץ 2010

יצא לאור: מעיינותיך לחודש ניסן ה'תש"ע

חוברות "מעיינותיך" יוצאים לאור ע"י גוף הנקרא "תורת חב"ד לבני הישיבות" המנוהל ע"י ר' משה שילת (בנו של הר"י שילת) והמשתייך לזרם הלא-משיחי בחב"ד. החוברות מושקעות ומעוצבות להפליא ומתוכננות בכישרון רב באופן שיתאימו לציבור הלא חב"די.

מעיינותיך #24 ניתן להוריד כאן:
שאלת הבן החכם - הרב יואל כהן
שלהבת י-ה - מתוך מאמרי הרבי על עבודת ה' (בעז"ה אתייחס לקטע הראשון הנקרא כאן "רגש של העדר שביעות רצון" אחרי פסח)
חנוך ל"בינוני" על פי דרכו - הרב יחזקאל סופר
החסידות ותורת הקבלה - הרב נחום גרינוולד
התחלת נשיאותו של הצמח-צדק - סיפור המעשה איך התחיל הצמח צדק להיות הרבי השלישי בחב"ד

יום ראשון, 21 במרץ 2010

עובדים עלינו בעינים - המשך

אם לא ראיתם את המודעה המשופצת בעלון השבת של צהר, הנה היא לפניכם.


קצת יצא לא ברור בסריקה, במודעה המשופצת כתוב שבמוצאי שבת ובמוצאי חג פתוח 20:00-22:00. כנראה שחזרו בתשובה...

הסדר בזמן הבית ובזמן הגלות

מאז שיש לי ילדים קטנים המשתתפים בסדר, אני ממעט באמירת וורטים וחידושים בהגדה, ואני משתדל רק להסביר באופן פשוט את דברי ההגדה. היוצא מן הכלל הם דברי הנצי"ב המובאים בהגדתו, הגדת "אמרי שפר", שהינם לדעתי הבנה מעמיקה ביותר על כל מבנה ההגדה. דבריו של הנצי"ב בעניין זה מתחילים בפיסקת "הא לחמא עניא" ומגיעים לשיאם בפירושו ל"רבן גמליאל היה אומר". הנה עיקרם לפניכם (מפירוש "מצה זו וכו'"):

'מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד' - במשנה (בפרק עשירי בפסחים) איתא 'על שום שגאל הקב"ה את אבותינו ממצרים' ומשמע טעם מצה היא מעין קרבן תודה דטעון לחם מצות... ולפנינו (בהגדה) איתא נוס' אחרת 'שלא הספיק וכו''...

אלא הענין דבזמן שהיה קרבן פסח היה ספור הגדה על ענין של פסח שהוא כמו שפסח ה' על הפתחים איך היה ולמאי כדרך החוקרים דבר לתכליתו איש לפי כחו, אבל על אודות המצה לא דברו הרבה כי אם תודה על הנס שגאל הקב"ה. אבל משחרב בהמ"ק וישראל בגולה הוא להיפך. אין עיקר הסיפור על דבר הפסיחה אלא על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וגו'.

...ובאשר לא נשתווה הליכות עולם של ישראל בהיותם בא"י לאופן הליכות עולמם בהיותם מפוזרים בארצות לא להם, ע"כ נשתנה קוטב הענין אשר ירה עליו מטרת הכוונה. בהיותם בא"י היה כל אופן פרנסתם על עבודת אדמתם ועבודת אדמה היה תלוי בשביתת הארץ בשנה השביעית ובתרומות ומעשרות... משום הכי אנו מזכירים כי כן היה גם במצרים שפסח ה' על הפתח בבית אחד שלט הדבר ובבית שכנו לא שלט הדבר. מעתה יש לנו להאמין כי כן ההשגחה בא"י באשר עיני ה' בה מראשית השנה עד אחרית שנה. וכל זה בהיות ישראל בארצם אבל בהיותם בארץ לא להם ועיקר פרנסתם אינו תלוי בעבודת האדמה ובהשגחה נוהגת בעסק בין הגוים יותר יש להשריש בלב עסק החפזון... כל זה וכיוצא בזה דברים הרבה ראוי לענות על המצה שהיה בא אות על חפזון.

למי שלא עכב אחרי כל המהלך נסביר בקיצור. בליל הסדר ישנם שני מוקדים - המצה והפסח. בזמן הבית הפסח ומה שהוא מסמל, ההשגחה הפרטית, היו מוקד הסדר. כיון שכך המצה לא סימלה כלל את לחם העוני אלא "לחמי תודה" הבאים יחד עם קרבן הפסח. בזמן הגלות המסר היותר חשוב הוא כבר לא ההשגחה הפרטית אלא האפשרות של גאולה מיד - חפזון, לכן סידרו חז"ל את ההגדה כך שבזמן הזה המצה היא במוקד. הם עשו את השינוי הזה על ידי שינוי הטעם של המצה "מצה זו על שום מה", ועל ידי הוספת "הא לחמא עניא בפתיחת ההגדה" (וגם "בבהילו יצאנו ממצרים" לפי נוסחת הרמב"ם).
כבדרך אגב נאמר שהסבר זה מסביר באופן יוצא מהכלל את כל הקושיות הידועות על "הא לחמא עניא" - למה הוא בארמית? למה הוא נוסף להגדה רק בגלות? שכן פיסקא זו נוספה במיוחד כדי לשנות את מוקד ההגדה למצה בזמן הגלות.

יום חמישי, 18 במרץ 2010

אור החיים לפרשת ויקרא

עוד ירמוז על זה הדרך: "אליו מאהל מועד" פירוש שלא השיג לדבר ה' אליו אלא לצד שמחל ה' על עון העגל ושכן באהל מועד לאות ולמופת, אבל אם לא היתה המחילה לישראל הרמוזה באהל מועד לא היה ה' מדבר אליו, ואמר לו שיאמר דבר זה לישראל, והוא אומרו "לאמר".
האור החיים ממשיך ומסביר שחז"ל למדו מהמילה "לאמר", שהיא מילה מיותרת מכיון שבפסוק שלאחר מכן כתוב "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם", שהדיבור עם משה הוא רק כדי שהוא ילמד את בני ישראל. כאן האור החיים מוסיף על דברי חז"ל ואומר שדבר זה נלמד גם ממילות "מאהל מועד". אוהל מועד מורה על השראת השכינה בתוך עם ישראל. השראת השכינה איננה דבר של מה בכך לאחר חטא העגל. הקב"ה בוחר להשרות את שכינתו בתוך עם ישראל מכיון שהוא מחל להם על חטא העגל.
כשהתורה מדגישה כי הקב"ה דיבר עם משה "מאהל מועד" כוונתה, על פי דברי האוה"ח, לומר שלולי הקב"ה היה מוחל לישראל לא היה דיבור עם משה. הדיבור עם משה מגיע אך ורק למען עם ישראל ואם עם ישראל לא היו ראויים להשראת השכינה גם לא היה דיבור עם משה.

יום רביעי, 17 במרץ 2010

עצות לעורך הסדר

הנה כמה עצות לעורך הסדר שמשתתפים בו ילדים הקטנים מגיל תיכון:
1. הושב את התלמידים באופן שנח לפנות אליהם - הושב את כל הילדים בגיל המתאים במקומות שניתן לפנות אליהם ושהם יכולים להרגיש שהם חלק ממה שקורה. דאג שהמושבים המוקצים לילדים יהיו כאלה שניתן ונח לשבת עליהם לזמן ממושך.
2. הכן את השיעור - סמן בהגדה שלך מבעוד מועד אלו חלקים מההגדה ניתן להסביר לילדים בגילאים השונים וכיצד בכוונתך להסביר (ע"י שאלות ותשובות). חלקים שאין בכוונתך להסביר לילדים רצוי לעבור עליהם במהירות יחסית או לחילופין לשלוח את הילדים להפסקה קצרה עד לפסקאות היותר מעניינות. הכן רשימה של פסקאות אותם הילדים יכולים לקרוא בעצמם בקלות, אך תן דגש דווקא להסבר הפסקאות ופחות לאופן הקריאה (דקדוק המילים / מנגינה נכונה).
3. התמקד בחומר הלימודים - כל שיחה, בדיחה, סיפור או חידוש שאינו מעניין ההגדה או שהילדים לא יבינו עלולים להפריע את ריכוז הילדים ולהקשות עליהם את הישיבה ליד שלחן הסדר. שמור את כל שאר הדברים לזמן הסעודה, ואם אין להם קשר בכלל לליל הסדר ניתן לשמור אותם בכלל למועד אחר.
4. תן לתלמידיך תמריצים - הכן מבעוד מועד ממתקים או מתנות קטנות לתת לכל מי שמשתתף יפה / שואל שאלות טובות / עונה תשובות מחכימות במהלך הסדר.
5. דאג שכל המשתתפים בסדר (ובמיוחד המבוגרים) ינוחו ויאכלו ארוחה טובה בערב פסח.

יש לכם עצות משלכם? היכנסו והגיבו.

יום שני, 15 במרץ 2010

ברכת האילנות

הגמרא במסכת ברכות (דף מג עמוד ב) אומרת:
אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
[תרגום: מי שיוצא בימות ניסן ורואה אילנות שמלבלבים, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.]

כך גם מובא בגמרא בראש השנה (דף יא עמוד א).

הרמב"ם הביא דין זה להלכה (הלכות ברכות פרק י הלכה יג):
הרואה בריות נאות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו, היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם.

וכך גם כתב השולחן ערוך (אורח חיים סימן רכו סעיף א):
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם.

על פניו מדובר בעוד אחת מברכות הראיה. כשם שאדם מברך על ראיית הים הגדול או על בריות נאות כך עליו לברך על לבלובי האילנות.

אך חכמי הקבלה הבינו שיש משמעות עמוקה המקשרת בין ברכה זו דווקא לחודש ניסן. דווקא הרב עוזי קלכהיים זצ"ל מבטא זאת באופן יפה (קישור):
לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת היא לנו על ימי האביב הקרבים ובאים. ולעומתה נענית האדמה ומתחממת ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו, כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות.

להבדלי תפיסה אלו יש מספר נפקא-מינות להלכה:
* האם יש לברך דווקא בניסן - אם מדובר בברכת הראיה, יש להסביר שהגמרא דיברה בהווה שרוב האילנות פורחות בניסן, אך אם אדם ראה אילן פורח לפני ניסן הוא יכול לברך. כך כתב לדוג' הריטב"א (ר"ה יא.):
ויומי ניסן לאו דוקא אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא מלבלבי.
כך גם פוסקים הלכה לתושבי חצי כדור הארץ הדרומי. אך לפי חכמי הקבלה יש לברך דווקא בניסן.
* מספר עצים - לפי חכמי הקבלה יש עניין לטור דווקא אחרי עצים שיעשו רושם בנפשו של האדם, ויש לברך בדווקא על שני עצים, אך לפי הנגלה אין צורך לדייק בכך. כך גם חכמי הקבלה העדיפו לצאת מן העיר למקום שנפשו של האדם מתרחבת ותלו דברים בדברי הגמרא "האי מאן דנפק".
* ברכה בשבת - כך כותב הכף-החיים (סי' רכו אות ד):
בשבת ויו"ט אין לברך ברכת האילנות שמא יטלטל האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם או שמא יתלוש. ונראה לדברי המקובלים שכתבו שע"י ברכה זו מברר ניצוצי הקדושה מן הצומח יש עוד איסור נוסף דבורר וע"כ אסור לברך ברכה זו בשבת ויו"ט. וכן עמא דבר.
אך מצינו גדולים שכן ברכו בשבת. כך מובא שהג"ר שלמה זלמן אוירבך לא היה נמנע מלברך בשבת ומובא שהאדר"ת היה מקפיד לברך בשבת כדי להשלים למאה ברכות (פרטים אלו הובאו בספר פסקי תשובות).
* מניין וטקס - לפי חכמי הנגלה אין בסדר ברכת האילנות יותר מברכה של כמה מילים. לדעת חכמי הנסתר יש לעשות זאת בליווי אמירת לשם ייחוד, פרקי תהילים, פתח אליהו, קדיש ובמניין.

נסיים חלק זה בדבריו של ערוך השלחן (או"ח סי' רכו סע' א):
כלומר שנותן שבח והודאה להשי"ת שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם הכרחיות לחיי האדם כמו פרי אילנות ולכן אין מברכים ברכה זו על זרעים וירקות דאלו הם כהכרחיות ולא כן הפירות.

לעניין נוסח הברכה, ראו הדברים שהבאנו כאן בשם ר' אליהו לוין, ור' יעקב לוינגר שלח לי שהנוסח הנכון הוא כזה (ודבריו מתאימים לדברי ר' אליהו):
בָּרוּך אַתָּה יְיָ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר (בסידורי הספרדים חלופה תקינה: חִסֵּר) בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.

יום ראשון, 14 במרץ 2010

שינויים בהלכה

בימים האחרונים התפרסמה ביקורת ספרים שכתב הג"ר אהרן ליכטנשטין באנגלית (קישור). הספר שאותו הוא תוקף בעדינות אך בנחישות הינו ספר המציג גישה חרדית די קלאסית, ובכל זאת הרב ליכטנשטין ראה צורך להתייחס אליו.

הייתי מעוניין לתרגם עבורכם חלק מדבריו של הרב, אך מפאת הרמה הגבוהה של האנגלית אינני מסוגל לבצע את התרגום. בכל זאת, אנסה לסכם פיסקא אחת שהיא מאד מרשימה לטעמי.



הרב ליכטנשטין מתייחס בדבריו לדעה הגורסת שדעה בראשונים שהובאה להלכה בדברי האחרונים הופכת להיות דעה שלא ניתן לחלוק עליה, ומכאן היא נעשית לחלק מהותי מההלכה המחייבת. הרב ליכטנשטיין סבור שטענה זו איננה מדוייקת. מפי מורו ורבו הרב אהרן סולובייצ'יק זצ"ל הוא מצטט דברים שאמר בנוגע למחלוקת הראב"ד ובעל המאור אם הראשונים יכולים לחלוק על הגאונים: "אם למאן דהוא יש כתפיים מספיק רחבות הוא יכול לחלוק על הראשונים. השאגת אריה חלק על הראשונים במקומות רבים". כמובן, ממשיך הרב, שזכות זו איננה נחלת הכלל ונדרשת מידה של מנהיגות הלכתית כדי לנקוט בה. אך לא ניתן להשתמש בטענה מסוג זה כטענה ניצחת. האם יכול איש הלכה המכיר את התמורות ההיסטוריות שעברו על המושג בין-השמשות, תמורות הרות גורל במישור ההלכתי-המעשי, לקבל את הטענה המכלילה הזו כפי שהיא?

הודעה מנהלית - תיבת התגובות

עדכון (יום שני בבוקר): אינטרנט רימון חזרו אלי ואמרו לי שהבעיה טופלה, וכעת לא אמורה להיות כל בעיה לראות ולהכנס לתיבת התגובות. אינני נמצא ליד רימון כעת ואוכל לבדוק את זה רק בערב. אם אתם גולשים כעת ברימון ויש לכם עדיין בעיה (אחרי שעשיתם ריפרש לחלון שלכם, כדי לוודא שהבעיה באמת קיימת) בבקשה תשלחו לי מייל.

מסתבר שהעלמות תיבת התגובות זה משהו שקשור לאינטרנט רימון. פניתי לרימון כדי שיתקנו את הבעיה - נראה כמה זמן ייקח להם עד שהעניין יטופל.

במידה ואתם גולשים ברימון ואתה רואים את הקישור לתיבת התגובות בבקשה תשאירו הודעה שאתם רואים ואתם גולשים ברימון.

במידה ואתם לא רואים את תיבת התגובות ואתם לא גולשים ברימון - בבקשה תשלחו לי מייל: ravtzair בג'ימייל.

אני מקווה שהעניין המיותר הזה יפתר כמה שיותר מהר.

בכל מקרה, אני אשמח לקבל את תגובותיכם. אלו שרואים את תיבת התגובות מוזמנים להגיב בתיבת התגובות (אך מתוך ידיעה שהרבה פחות קוראים יכולים לראות את תגובותיהם) ואלו שאינם יכולים להגיב בתיבת התגובות מוזמנים לשלוח לי את תגובותיהם ישירות למייל.

עדכון: פניתי לתמיכה הטכנית של אינטרנט רימון אך משום מה הם לא ראו צורך לחזור אלי עדיין. אני יודע שגם מספר קוראים פנו לרימון ואשמח אם קוראים נוספים יפנו כדי שהם יבינו שעליהם לתקן את העניין במהירות. מבחינתי זו ממש בושה וחרפה שחברת אינטרנט רימון ביצעה שינויים מבלי להודיע על כך ללקוחות, מבלי לשים הודעה באתר שלהם שהם מבצעים שידרוג או שינויים ומבלי להערך מראש לתת תמיכה טכנית לכל מי שנפגע מהשינויים.

עובדים עלינו בעיניים

המודעה הבאה התפרסמה בעלון "השבת" של צהר (תסלחו לי על האיכות, אין לי סורק בצבע):

התירוץ לסתירה שיש בין שני הריבועים האדומים הוא כנראה שהכניסו את הידיעה אודות פתיחה אחרי מוצ"ש כדי שזה ידבר לציבור הדתי, אבל אבוי שכחו להוריד את שבת משעות הפתיחה בגוף המודעה.

הגדה לשונית תש"ע

הרב "מענה לשון" שלח למכותביו הגדה של פסח ובו משובצים הדיונים השונים שערכו הוא ומכותביו בעניינים לשוניים ודקדוקיים הקשורים להגדה. חלק מהדברים פורסמו בעבר בפינת "מענה לשון" בעלון מאורות הדף היומי. מעט עריכה לא היתה מזיקה לקובץ, ובכל זאת, חובבי הז'אנר (ואפילו אלו שלא) יוכלו למצוא כאן פנינים.
בין שלל הנושאים המדוברים:
  • מה ההבדל בין אגדה להגדה?
  • משמעות המילה "מסובין"
  • שורש המילה "מצה"
  • מתי הוא "פסח" ומתי "חג המצות"?

קישור לקובץ בscribd


יום חמישי, 11 במרץ 2010

אור החיים לפרשת ויקהל-פקודי

כא וַיָּבֹאוּ, כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל-עֲבֹדָתוֹ, וּלְבִגְדֵי, הַקֹּדֶשׁ. כב וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל-כְּלִי זָהָב, וְכָל-אִישׁ, אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לה'. כג וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-נִמְצָא אִתּוֹ, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--וְשֵׁשׁ וְעִזִּים; וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, הֵבִיאוּ. כד כָּל-מֵרִים, תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת, הֵבִיאוּ, אֵת תְּרוּמַת יְהוָה; וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, לְכָל-מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה--הֵבִיאוּ.

האור החיים מתייחס לכפילות הקיימת בפסוקים אלו ביחס לתיאור האנשים שהביאו את תרומת ה'. בפסוק הראשון, פסוק כא: "אשר נשאו לבו", "כל אשר נדבר רוחו אותו".
האור החיים מסביר:
דע כי יש שתי הדרגות במתנדבים, האחד הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו ולזה יקרא "נדבה רוחו"... והשני הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות לבו ולזה יקרא "נשאו לבו"... ולזה אמר כי בישראל נמצאו שני סוגים הנזכרים, ופתח במעולה שבשניהם.

עפ"י ההבחנה הזו מסביר האור החיים גם את הפסוקים שלאחר מכן.
אלו ש"נשאם לבם" הביאו את תכשיטי הנשים - דבר שאדם לא מוותר עליו בקלות. לאחר מכן תורמי הזהב - המתכת היקרה, לאחר מכן תורמי החומרים היקרים - את שני אלו התורה מכנה "איש", לאחר מכן יש "כל מרים" המביאים את החומרים היותר מצויים "כסף ונחשת" ובסוף את מביאי עצי השטים.

יום שלישי, 9 במרץ 2010

רבנים פופוליסטים

מתפרסם במסגרת טור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור)

בגליון האחרון של העיתון "בשבע", כתב ברוך מרזל מאמר כנגד הרב יובל שרלו בעניין סירובי פקודה. הנושא עצמו של סירובי פקודה ומה אמר או לא אמר הרב שרלו, לא ממש מעניין אותי אז לא אתייחס אליו (אם כי די ברור שדבריו של הרב שרלו הוצאו מהקשרם. על פי מה שצוטט, מה בדיוק הוא אמר? שאם הוא היה קורא עתידות והיה יודע מה יהיה בעוד חמש שנים הוא היה קורא לסרב פקודה?! מה ההיגיון במשפט הזה?). ברצוני להתייחס לאחת הפסקאות במאמר המדברת אודות תפקידו של הרב, או ליתר דיוק לתפקודם של רבנים רבים. כך כותב ברוך מרזל:
"לצערי, יש היום רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה.
הרבנים הללו, כשהם נדרשים לפסוק הלכה, בודקים לפני כן מה דעת הקהל בנושא, מה דעת התקשורת בנושא ואיזו תגובה הם יקבלו. האם זה פוליטיקלי קורקט? כך הם פעלו בנושא מצעד הגאווה, כך הם פעלו בנוגע לשילוב עולי אתיופיה בחינוך, וכך הם פעלו במהלך פשע הגירוש מגוש קטיף".
ברצוני להעיר על דבריו מספר הערות, שאולי יעמידו את הדברים באור אחר.

איתרע מזלו של ברוך מרזל ומאמרו התפרסם בעיתון "בשבע" רק מספר עמודים לפני הכתבה של יאיר שפירא באותו גליון שתיאר באריכות את ההתדיינויות האחרונות של רבנים מכובדים מהעולם החרדי בבתי המשפט האזרחיים. שפירא מזכיר בין היתר, את המחלוקת המשפטית בין ראשי ישיבת פוניבז' שלא הצליחו למצוא הרכב דיינים שיוכל לדון בענייניהם כי היה ברור שכל דיין שיבחרו יהיה מוטה לחלוטין לטובת הציבור בתוכו הוא גר.
כך יכלו הקוראים מיד להבין ש"יש היום רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה" גם בציבור החרדי, ולא רק בציבור הדתי-לאומי. מעניין לציין שעל פניו יכלו ראשי ישיבת פוניבז' לפנות לבית דינו של הרב יעקב אריאל ברמת-גן ולקבל פסק דין שאיננו מוטה, אך הרבנים העדיפו ללכת לערכאות מאשר להודות שאפשר לדון דין תורה אצל "רבנים ד"לים". והנה שוב, "רבנים רבים שסרגל היהדות שלהם אינו נמדד רק ע"פ דבר ה' - זו הלכה".

בניגוד לרבני הציבור החרדי מהסעיף הקודם, שאותם אני דן לכף חובה ולא יהיה זה לזכותו של הרב שרלו להשוות אותו אליהם, ניתן למצוא רבנים אחרים שהואשמו באותן ההאשמות ודווקא יש בזה כבוד גדול להימצא במחיצתם. כזה לדוגמא הוא כמובן הרב שלמה גורן, שכידוע זכה לקיתונות של שופכין כאשר הסכים להתקפל מול משה דיין ולהתיר את האח והאחות, כך לפחות הוצג לציבור על ידי רבנים מובילים. בין הרבנים שראו את פסיקתו בעין רעה נמנה גם הרב שאול ישראלי. גם נגד הרב גורן טענו בשעתו שהוא המציא מושג של ביטול גירות רק כדי לרצות את התקשורת והפוליטיקאים.

אינני מתכוון להסתפק בטיעון הדמגוגי "גם אצלם זה ככה", ואני מבקש באמת להעלות נקודה זו כשאלה למחשבה. האם זה פסול שהרב מתחשב ב"כותרות העיתונים" כשהוא מביע את דעותיו? האם יש ציפייה שהרב יהיה מנותק לחלוטין מהלכי הרוחות הנושבים בציבור? מצינו בחז"ל מספר התייחסויות לעניין זה, שכלל לא משתמע מהן כשיטתו של ברוך מרזל.
א. מצינו ש"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
ב. חז"ל קבעו שכל גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה דינה להתבטל.
ג. הגמרא בסוף יומא מגדירה את המחלל את השם כמי שהבריות אומרים עליו "ראו כמה מכוערין מעשיו, אוי לו לרבו שלימדו תורה", ואת מי שמקדש את השם כמי שהבריות אומרים עליו "ראו כמה נאים מעשיו, אשרי רבו שלימדו תורה". המדד, במקרה זה, הוא דווקא הבריות-ההמון, ולא רק "דבר ה' זו הלכה".

אין לי כוונות לשכנע אתכם, הקוראים, שהרב חייב להיות פופוליסטי או לקבוע שאין רע בהתנהגותם של כל מי שפועל בפופוליזם. אני מסתפק בהטלת ספק והצבת הנושא כנקודה למחשבה. דעתי האישית בנושא זה היא שהדבר נמדד במידת יראת השמיים של האדם. אתה יכול להתחשב ב"פוליטיקלי קורקט" ובהלכי הרוח הנושבים בציבור, כל עוד ברור לך שתתן את הדין על כל מעשיך לפני הקב"ה בבוא היום. אם אתה מתחשב ב"פוליטיקלי קורקט" מפני שאתה ירא שמיים, אתה פועל נכון. אם לחילופין אתה ירא שמיים מפני שזה "פוליטיקלי קורקט" או שאתה מתחשב בדעת הקהל משום שאתה ירא תקשורת או ירא את שכניך, אתה נמצא במקום הלא נכון.

יום שני, 8 במרץ 2010

בקרוב: הכנס הרביעי של שוחרי לשון הקודש תש"ע

הננו שמחים להזמין את הציבור
לכנס השנתי הרביעי של שוחרי לשון הקודש
אשר יתקיים בס"ד בחג המצות
ביום חמישי, י"ז בניסן התש"ע, שני ימים בעומר, בשעה 13:45
בבית הכנסת אהל משה, שכונת סנהדריה המורחבת (מעלות דושינסקי 9), ירושלים.

תוכנית הכנס:
13:45 - תפילת מִנחה
מושב ראשון (14:00 - 15:30)
...............................................
מושב שני (15:45 - 17:30)
מַנחה: הרב יואל קטן, ר"מ בישיבת שעלבים, ראש מכון שלמה אומן


הכניסה ללא תשלום
עזרת נשים פתוחה

הזמנים משוערים וללא התחייבות...
רצוי לאשר השתתפות בדוא"ל: frank@mscc.huji.ac.il
פסח שמח וכשר!

נשמח לראותכם
וכן נשמח אם תודיעו לחבריכם על הכנס או תתלו בלוח מודעות באיזור שלכם!

יום ראשון, 7 במרץ 2010

יצא לאור: הספר "בלבבי משכן אבנה"

לפני כשנה וחצי כתבתי ביקורת ספרים על הספר "והשב את העבודה" על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים שכתב הרב משה אודס, רב היישוב צופים. בימים אלו ראה אור מהדורה שנייה של הספר "בלבבי משכן אבנה" מפרי עטו של הרב אודס. הספר, המכיל כ570 עמודים - גדול בהרבה מ"והשב את העבודה", עוסק ב"עיונים בקרבנות, בכהונה ובבתי המקדש" .

הספר מכיל כמאתיים עמודים העוסקים בעולם הקרבנות, דהיינו הקורבנות השונים, מנחות, טעמי הקרבנות וכד'. עוד כשבעים עמודים עוסקים בכהונה ובלוייה, ועוד כמאה וחמישים עמודים על המשכן ובתי המקדש.

לקראת סיום ספר שמות ותחילת ספר ויקרא, מובא לפניכם פרק מתוך הספר על "העולה והשלמים" הדן בהבדלים בין שני סוגי הקרבנות:

למי שנח יותר - הנה קישור לscribd.

יום שבת, 6 במרץ 2010

האם העולה לתורה מברך לפני הקריאה כשספר התורה פתוח או סגור?

הדברים המתפרסמים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה.

הגמרא בסוף מגילה מביאה בעניין הנהגותו של העולה לתורה (מגילה דף לב עמוד א ):
תנו רבנן: פותח ורואה, גולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא.
מאי טעמא דרבי מאיר - כדעולא, דאמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן - כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, הכא נמי - כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה. ורבי יהודה: תרגום איכא למיטעי, ברכות - ליכא למיטעי. אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה, פותח ורואה ומברך וקורא.

כלומר, הגמרא מכריעה במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה כרבי יהודה שהעולה לתורה פותח את ספר התורה, רואה את מקום הקריאה ומברך, בלי שהוא סוגר את ספר התורה.

אמנם, התוספות הבינו שרבי יהודה מודה לכתחילה לרבי מאיר (שם ד"ה גוללו מבחוץ ועי"ש הגהות הב"ח):
ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כר' יהודה.

אך הראשונים האחרים הבינו את הגמרא כפשטה שרבי יהודה אומר בדווקא להשאיר את ספר התורה פתוח בשעת הברכה. כך כותב לדוגמא הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה ה):
כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו, ואח"כ אומר ברכו

[עיין בדברי ערוך השלחן שכותב כך:
רבותינו בעלי התוס' כתבו דלכתחילה יגלול עי"ש ונראה דס"ל דגם רבי יהודה מודה דזה עדיף טפי לגוללה אלא דסבירא ליה דא"צ לכך. ויש מי שנוהג כן ולא ידעתי אם נכון לעשות כן אחרי שמכל הפוסקים לא נראה כן ואינהו ס"ל דלר"י דווקא יברך כשהיא פתוחה דכיוון שצריך לקרותה איך יסתמנה?!]

המחבר בשולחן ערוך גם כן כתב כפשטות דברי רבי יהודה (שולחן ערוך אורח חיים סימן קלט סעיף ד):
כל הקורים מברכים לפניה ולאחריה, ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך; ולאחר שקרא, גולל ומברך.

הרמ"א שם לא חלק על דבריו אך העיר עליהם:
הגה: ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד, שלא יהא נראה כמברך מן התורה (כל בו); ונראה לי דיהפוך פניו לצד שמאלו

על פי כל זה, נראה שברור שיש להשאיר את ספר התורה פתוח בזמן הברכה שלפני הקריאה.

אבל, בספר שער הכוונות כתב רבי חיים ויטאל כך (עניין קריאת ס"ת דרוש ג' דף מט - קישור):
ועתה נבאר ענין האדם עצמו כשעולה לקרוא בתורה צריך לזהר שיראה מקום הקריאה ויסתכל בפסוק אשר עתיד להתחיל אח"כ תכסה הכתיבה ע"י מפה של הס"ת ואז תברך ברכת התורה שלפניה ואח"כ תפתח ותקרא ואח"כ תחזור ותסתום הכתיבה ואז תברך ברכת התורה של אחריה ואעפ"י שיש פוסקים שכתבו שאין צורך לכל זה כמ"ש בית יוסף וע"ש.

כך כותב רח"ו גם בספר פרי עץ חיים שער ס"ת פ"ב. בשני המקומות אין הוא מנמק את דבריו.

בעקבות דברי ר"ח ויטאל הלכו פוסקים ספרדים רבים, כדוגמת הכף החיים שכתב "וכן עמא דבר" בסימן קלט ס"ק כג ובן-איש-חי פר' תולדות (שנה שנייה) אות י"ח. בהלכות שבסידור חזון עובדיה שכתב הרב יצחק יוסף גם כן כותב כך:
קודם שמברך העולה לס"ת, צריך להסתכל באיזה פסוק הוא מתחיל לקרוא בתורה, ורק אחר כך יברך, ויכסה הכתיבה במטפחת.

בספר נתיבות המערב, מנהגי יהודי מרוקו שחיבר הרב אליהו ביטון, מביא שיהודי מרוקו נהגו כדברי המחבר בשו"ע והרמ"א (עמ' מב):
נהגו שהעולה לתורה רואה את מקום הקריאה, ומנשק באמצעות מטפחת את מקום הקריאה, והופך את פניו לצד אחר ומברך, ויש שלא הקפידו להפך פניהם.

יום חמישי, 4 במרץ 2010

אור החיים לפרשת כי-תשא

"ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו..."
האור החיים מסביר פסוק זה כרמב"ן בעקבות חז"ל שהמילה "אך" באה למעט שמירת שבת במצב של פיקוח נפש, כלומר שפעמים יש לחלל שבת וזה כשיש מצב של פיקוח נפש.
האור החיים מסביר את הלימוד הזה לא רק כלימוד טכני של המילה "אך", אלא כדבר הבא לידי ביטוי בכל הפסוק. הפסוק הזה הוא לכאורה קשה מאד:
א. מה טעם נכתבה המילה "ואתה"?
ב. הפסוק לפני פסוק זה הוא "ויאמר ה' אל משה לאמר", אז מה טעם לחזור על מילת "לאמר"?
ג. מדוע "שבתותי" ברבים?

כל הקושיות מתורצות בלימוד חז"ל. הטעם שיש להציל נפש בישראל גם על פני חילול שבת הוא מפני הטעם של "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", וזה משמעות הכתוב "אך את שבתותי תשמרו" - יש להעדיף שמירת שבתות הרבה על פני שמירת שבת אחת, "שמרו שבתות הרבה על ידי שתעשה מיעוט שמירה בהם".
הסיבה שיש לומר "ואתה" ו"לאמר", כי התורה אינה יכולה לכתוב הכל ויש דינים הנלמדים כתורה שבעל פה מהרב. וכאן אומר הקב"ה למשה שדבר זה עליו ללמד את בני ישראל, שלא יעדיפו שמירת שבת אחת על פני שבתות הרבה.

יום רביעי, 3 במרץ 2010

שו"ת אינטרנט

לפנים בישראל היה ביכלתם של רבנים גדולי ישראל לחדש חידושים חובקי עולם, אך הוצאות הדפוס היו כה יקרות שהם היו צריכים לשקול בפלס את דבריהם ולפרסם רק את המינימום הנצרך לאותה שעה. המליצה אומרת שהמגן אברהם היה כה עני שהוא רשם את חידושיו על פתקים קטנים והוא לא הבחין בכך שחצי ממה שהוא רשם היה על השלחן ולא על הפתק. אחריו היה צריך לבוא המחצית השקל, שהיה בעל ממון, כדי להרחיב את דברי המגן-אברהם ולהשלים את "המחצית" שנשאר על השלחן. כך או כך, ההנחה היא שגם אם ה"שאגת אריה" היה מפרסם עוד שני כרכים של ספרו, או אם ה"אגלי טל" היה מספיק לכתוב על כל ל"ט אבות המלאכה ולא רק על שתים עשרה, דבריהם עדיין היו נלמדים בשקיקה.
כיום המצב השתנה וכל אדם המעוניין בכך יכול לפרסם ככל העולה על רוחו ברשת, וגם מי שבוחר להדפיס את דבריו העלות היא לא גבוהה יחסית. מאידך, הדור ירד. מי שיכתוב היום באריכות יכול להניח מראש שאף אחד לא יטרח לקרוא את דבריו. הדרישה היא לכתוב בקיצור ובתמצית. [בהזדמנות זאת אני שמח להכיר לכם את האתר "חידוש". המגרעת הגדולה של אתר זה היא בדיוק בנקודה הזו של חוסר התמציתיות.]

מה לכל זה ולשו"ת האינטרנט?
שו"ת האינטרנט מאפשר לרב המשיב להרחיב מאד בכל תשובה ותשובה, זאת משום שאין ממש מגבלה של מקום. מאידך, אם הרב המשיב יאריך יותר מדי אף אחד לא יטרח לקרוא או להשתמש במדיום הזה. אדם מן השורה המעוניין לשאול שאלה את הרב לא רוצה לקרוא סימן שלם של יביע אומר כדי לדעת כיצד עליו לנהוג. לכן, הקיצור הוא בהחלט נצרך לטובת השואלים הרבים במדיום הזה. אבל פירושו של "קיצור" איננו להעלים לחלוטין את משמעותה של תשובה הלכתית. רב שמשיב מבלי שהוא מביא נימוקים ומקורות לדבריו, לדעתי איננו ממלא את תפקידו נאמנה. קל וחומר כשהרב משיב באופן שבכלל לא ניתן לדעת בביטחון שהרב הבין את השאלה.

אני מחזיק בבטן את הדברים הללו כבר הרבה זמן ומה שהמריץ אותי לפרסם אותם דווקא היום זו התשובה הבאה שהתפרסמה היום באתר כיפה (קישור):

שלום רב לכבוד הרבנים!
יש לי דיסק וינדוס מקורי של וינדוס 7 שאחי קנה ואני רוצה להשתמש בו גם למחשב שלי כמובן שהדיסק נקנה במחיר מלא רק שאני רוצה להשתמש בו לעוד מחשב בנוסף למחשב שמותקן בו כבר תוכנה זו החברה כנראה שלא נותנת אופציה כזו האם מותר לי לעקוף אותה או לא ?
מיותר לציין שיש בידי אופציה כזו לעקוף ע"י קובץ מיוחד לזה
אני התקנתי אותה ונשאר לי עוד יום להחליפה ובנתים אני משתמש בה על סמך הנסיון שלה שמתרת מספר ימים לשימוש חינם

תוכן התשובה

בס"ד
שלום וברכת ד´
נראה לי שאסור, אלא א"כ מורידים מהאינטרנט, אבל מדיסקים קנויים אין להפעיל. אפשר להפעיל גם מהדורות ישנות יותר שאינן נמכרות עוד בחנויות.

אחרי שקראתם את דבריו של הרב המשיב, תשאלו את עצמכם:
1. מה כתוב בתשובה, מבחינת הבנת הנקרא – עברית פשוטה?
2. מה הסברא לחלק בין דיסק קנוי לבין הורדה מהאינטרנט?
3. האם הסברא הזו היא סברא נכונה?
4. האם אתם בטוחים שהרב הבין את השאלה?

הרב המשיב לא עזר לפתור אף אחת מהשאלות הללו, לצערי.

אז אם אתם רבנים המשיבים באינטרנט – השיבו באופן שברור מתוך דבריכם כיצד הבנתם את השאלה ומהי קו המחשבה שלכם בתשובה (ההמלצה שלי לרב משיב לדוגמא הוא הרב דרור ברמה המשיב באתר ynet-יהדות). ואם אתם שואלים שאלות באינטרנט – הגישו את שאלותיכם רק לרבנים שמכבדים אתכם במתן תשובה המוכיחה שהם הבינו את שאלותיכם ושתשובותיהם ברורות ומפורטות דיין.

בנושאים הקשורים לנידון כאן, אני מבקש הפעם להמליץ על מספר רשימות:
- שו"ת ס.מ.ס - ועכשיו הספר
- האדם המאמין בעולם המודרני
- ערב עיון - מסיני ללשכת הגזית

יום שלישי, 2 במרץ 2010

שיחות ספאם בטלפון

זה לא קשור כלל לנושאי הבלוג, אבל אני רואה צורך לפרסם את זה בכל זאת.

בשבועות האחרונים קיבלתי לטלפון הביתי כמויות הולכות וגדלות של שיחות ספאם. לאחר שאחד הילדים הקטנים שלי ענה לטלפון ושמע מהעבר השני ילדה קטנה מספרת בקול בוכה על כך שהוריה נהרגו ושהיא צריכה כסף, אמרתי לעצמי שצריך למצוא משהו לעשות כנגד זה. אמש, כשקיבלתי שיחת ספאם הקוראת לי להשתתף בשיעור לדוגמא מתחת מרכז הקבלה החלטתי שיותר אני לא מוכן לסבול את זה.

התקשרתי היום לבזק 199, החברה המספקת לי את הטלפון בבית, כדי להתלונן. הייתי מוכן להרים צעקות, אבל כל מה שהטלפנית מהעבר השני שאלה אותי היה: "אז אתה רוצה שאני אחסום אותך לפרסומות?", עניתי בחיוב, והיא אמרה לי "בסדר".

אני עכשיו מחכה לראות אם זה באמת יעבוד.

בכל מקרה, אם גם אתם מוטרדים משיחות הספאם - זה פשוט וקל לבקש חסימה.

יום שני, 1 במרץ 2010

עניי עירך קודמין

שולחן ערוך אורח חיים סימן תכט סעיף א:
שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. הגה: ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך ליתן לזה.

בעיר מגורי, שאיננה ידועה כעיר מוכת עוני, פועלת מוסד גמ"ח המבקשת מאנשים לתרום תחת הסיסמא "עניי עירך קודמין". אני בטוח כי גמ"ח זה פועל בנקיות ידיים גמורה ושכל מעשיהם לשם שמיים, אך מאז הפעם הראשונה שראיתי מודעות אלו שאלתי את עצמי אם זו טענה נכונה.


על פניו, כך כתוב בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רנא סעיף ג):
ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור). הגה: והקבועים בעיר קרויים עניי העיר, והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים (טור דלא כר"י בר ברוך). ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ.

העיקרון המובא כאן הוא שככל שהאדם יותר קרוב אליך כך אתה יותר צריך לדאוג לו (כאשר יושבי ארץ ישראל יוצאים מהכלל). לעניין זה, גם קרבתו הגיאוגרפית של העני נחשב כקרבה.

מאידך, האם יש הגיון בדרישה הזו במציאות הקיימת?

כל אחד יודע שהמושג של מרא דאתרא נעלם עם התפתחות הכפר הגלובלי (בעז"ה נכתוב על כך ברשימה נפרדת). האם גורלם של גבולות העיר לעניין קדימות בצדקה לא צריכים להעלם גם כן? האם ניתן לומר שעני שגר בשכונה מרוחקת ממני במודיעין, עיד מגורי, קרוב אלי יותר מאשר עני שגר במודיעין עילית או בלוד?

לפני שנה או שנתיים יצא לי לשטוח טענה זו בפני הרב יעקב אריאל, והוא לא הסכים אתי. טענתו היתה שכשם שלשכת הרווחה המקומית אחראית על העניים במרחב שלה ולא על עניים במרחבים אחרים, הגם שיכול להיות שמצבם קשה יותר, כך גם הקהילה המקומית אחראית יותר על העניים במרחב שלה יותר מאשר על עניים במרחבים אחרים.

עם זאת, בכל זאת יש להדגיש שהדין של "עניי עירך" הוא רק דין של קדימות, דהיינו לאחר שהקדמת את עניי עירך בודאי שיש לדאוג לעניי ערים אחרות הנמצאים במצב קשה יותר מאשר עניי עירך. הפתחי תשובה שם (יורה דעה סימן רנא ס"ק ד) מביא את דברי החתם סופר האומר שלמי שיש קדימות יש תביעה רק כל עוד העניים האחרים שווים אליהם, אך אם מצבם טוב יותר מהעניים האחרים אין להם דין קדימות:
עיין בתשובת חתם סופר סימן רל"ג ורל"ד שהאריך מאוד דיש להקדים יושבי ירושלים על יושבי שארי העיירות א"י וכל הקדימות אינם אלא להקדים ולא לדחות נפשות וע"כ אם שניהם שוים שצריכים להחיות נפשם בלחם צר נאמר זה קודם אבל כשיש לאנשי ירושלים אפילו רק לחם צר שוב אין להם שום תביעה עד שיגיע לכל א' מהעיירות אחרות ג"כ כשיעור הזה ושוב מהנותר שיצטרכו לכסות ומותרות יש הקדמה למוקדם עד שיהיו שוה בשוה בזה כו' ע"ש.

בושש

הגמרא (ברכות דף מ עמוד א) מביאה את הדין הידוע לגבי בציעת הפת:
אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד.
רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא, אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא. אמרו ליה: הדר מר משמעתיה? אמר להו: לית דין צריך בשש.
[תרגום: רבא בר שמואל נקלע לבית ריש גלותא, הוציאו לו פת ובצע מיד (ללא שיביאו לו מלח או לפתן). אמרו לו: חזר מר משמועתו? אמר להם: זה אינו צריך בושש.]

רש"י נדרש להסביר את המילה "בשש":
בשש - עכוב, כמו: בושש רכבו (שופטים ה'), כלומר: פת נקיה היא זו, ואין צריכה לפתן.

חשבתי שזה מאד מעניין שרש"י מביא את הפסוק משירת דבורה במקום את הפסוק מהתורה "וירא העם כי בשש משה". אולי זה מפני שרש"י אינו רוצה להזכיר את גנותם של עם ישראל וחטא העגל ולכן מעדיף להביא פסוק משבחו של עם ישראל. האפשרות האחרת היא שרש"י חשב שהמילה בושש בשירת דבורה הוא הרבה יותר ברור מאשר בפסוק "וירא העם כי בשש משה" (ואולי ראיה לאפשרות זו היא שבפסוק על משה רש"י מסביר כתרגומו ואז מביא לראיה את הפסוק משופטים).

האם יש דרך להכריע בין האפשרויות?