הרב קוק על נשים ובחירות

השבוע בגליון 'בשבע' התפרסמו שתי התייחסויות לדברי הרב קוק שאסר השתתפות נשים בבחירות.

בטורו של העורך עמנואל שילה התפרסם מכתב מהרב משה צוריאל (קישור):

כבוד העורך עמנואל שילה הי"ו,
הבוקר הגיע לידיעתי מאמר מערכת שלך ע"י התוכנית של ידידיה מאיר, שקרא מאמרך בקול, בו אתה מציע שסיעת 'תקומה' תצרף מועמדת את הגברת אורית סטרוק. בעבר היה מפורסם שרבני תקומה מונעים מועמדות של אישה ברשימה לכנסת, דומני מפני טעמי צניעות. אני סבור שהיום ראוי כן לצרף אישה.
נימוקים שלי: מה שהרב קוק זצוק"ל מנע השתתפות הנשים בענייני פוליטיקה היה נכון בתקופתו, שאז המושג של עירוב נשים בחיים ציבוריים היה חלש ועמום. בימינו שבכל שטחי החיים הנשים מצויות, גם בבתי המשפט, גם בעולם המסחר, גם בכל המועצות המקומיות, הבדלת הנשים מהפעילות הציבורית היא מוזרה.
לדעתי, כמו שהרמב"ם כותב שאין לאישה לצאת מביתה כי אם פעם או פעמים בחודש (רמב"ם, הל' אישות, פרק יג הלכה יא) זהו לפי המנהג השורר בימיו, ולא מדין הגמרא. וכן 'ערוך השולחן' (או"ח סי' ע"ה) מתיר לברך ברכות מול גילוי שערות של אישה נשואה, כי בימינו העניין נדוש ואין היצר מתגרה כל כך. וכן ספר ה'לבוש' במנהגים שבסוף ספר אורח חיים מתיר לברך "שהשמחה במעונו" גם כאשר יושבים במעורב גברים ונשים, כי המנהג נשתנה וכבר הורגלו זה לזה.
לכן אני סבור כי גם הרב קוק זצ"ל היה מתיר בימינו השתתפות הנשים בכנסת. אני מוסיף כי הרב הראשי הראשון למדינת ישראל, הרב יצחק הרצוג, כותב כי השירות בכנסת היא מין פקידות בעלמא, ולא שררה על הציבור ואין בזה חשש של "מלך ולא מלכה" (ספרי, פרשת שופטים). כל שכן שיש סברא של "קיבלו עלייהו".
אני אישית אינני מכיר את גב' סטרוק כלל, מעולם לא דברתי איתה, ואף אחד לא פנה אלי בעניין זה שאפנה לכבודו. אני כותב לתועלת העניין, אם מישהו מעלה לפניך דברי הרב קוק, תדע את פרשנותי.
מכבד את כבודו,

(הרב) משה צוריאל, מחבר 'אוצרות הראי"ה'

גם הרב אליעזר מלמד בטור התייחס לדברי הרב קוק בנושא (קישור):

שאלה: הרב קוק התבטא בנחרצות נגד הזכות של נשים להצביע בבחירות ולהיבחר כנציגות הציבור. כיום 'הבית היהודי' מבקש לצרף אישה להנהגת המפלגה, האם הדבר מקובל על תלמידי הרב קוק?
תשובה: אמנם הרב קוק התנגד בשנת תר"פ, לפני יותר מתשעים שנה, להענקת זכות בחירה לנשים. אבל הוא לא סבר שמדובר באיסור הלכתי, ולכן לא הסכים לחתום יחד עם רבני העדה החרדית, הרב דיסקין והרב זוננפלד, על מסמך שהדבר אסור, אלא כתב נוסח אחר לפיו השתתפות נשים היא "נגד דת משה ויהודית, ונגד רוח האומה בכלל". היינו שהדבר מנוגד להנהגת הצניעות שרווחת בישראל. על נוסח זה חתמו רוב בניין ומניין של הרבנים. לאחר שדעתו לא נתקבלה, והשלטון האנגלי קבע כי תינתן זכות בחירה לנשים, לא יצא מרן הרב קוק במאבק נגד ההשתתפות בבחירות או נגד הנבחרים, וכמדומה שאף לא התנגד שבפועל נשים יצביעו.
והסיבה לכך ברורה. עד אותה תקופה, ברוב המדינות לא הוענקה זכות הבחירה לנשים. רק שנתיים לפני כן הוענקה זכות בחירה לנשים באנגליה, ומאותה תקופה ואילך החלו עוד ועוד מדינות להעניק זכות בחירה לנשים, כאשר בצרפת הוענקה זכות הבחירה בתש"ד (1944), ובשוויץ שהיתה אחת המדינות האחרונות הוענקה זכות הבחירה רק בשנת תשל"א (1971).
וכיוון שהדבר עוד לא היה רווח בעולם, החשיבו זאת גדולי הרבנים כדבר שמנוגד למנהגי הצניעות, כשם שהיו תקופות שנהיגה ברכב היתה מעשה לא צנוע לנשים. אבל מאז שהשתתפות בבחירות נעשתה מקובלת ברוב מדינות העולם, אין בזה פגם של צניעות, כשם שאין פגם בכך שאישה תנהג ברכב.
יש לציין שגם אז היו רבנים שסברו שהעיסוק בשאלה זו הוא טעות. כך סבר למשל אחד מחבריו ומעריציו של מרן הרב קוק, הגאון הרב אברהם שפירא מקובנא, בעל 'דבר אברהם', שכתב לרב צבי יהודה זצ"ל כי הוא מתפלא מאוד על אביו מרן הרב שנכנס לסוגיה זו, וכי מה איסור יש בזה.
ואף שבחכמה שלאחר מעשה, נראה שעדיף היה למרן הרב זצ"ל שלא להיכנס לסוגיה זו, במחשבה שנייה מסתבר שעמדתו היתה מוצדקת לאותו הזמן וחבל שלא נתקבלה. הציבור היהודי בארץ היה מפולג בין אז חרדים וחילונים, ומרן הרב ניסה בכל כוחו לאחד את השורות. אילו היה מצליח, העם היה נבנה בארצו בעוצמה רבה לאין ערוך. הציבור החרדי הגדול בארץ ובאירופה היה מרגיש שייכות לבניין הארץ, והציבור החילוני היה קשור יותר למורשתו, והרבה מאוד מן הקלקולים שקיימים היום במדינת ישראל היו נפתרים. זה שלא זכינו לכך אינו אומר שהניסיון ליצור מסגרת חיים שתתאים לכולם יחד היה מוטעה.

במיוחד מצאתי עניין בדברי הרב מלמד. אני קורא כעת את ספרם של ר' איתם הנקין והרב אברהם וסרמן "להכות שורש" (בעז"ה פוסט נפרד ייוחד לספר בשבוע-שבועיים הקרובים). השאלה שהרב מלמד מעלה כאן, האם וכיצד אנחנו יכולים לשפוט את הרב קוק במבחן התוצאה ובחכמה שלאחר מעשה, מטרידה אותי מאד. גם אם נקבל את ה"מחשבה השנייה" של הרב מלמד שאם הרב קוק היה מצליח זה היה טוב לכל הצדדים (דבר שאני לא בטוח בו לגמרי, שהרי לכאורה גם הנשים צריכות להיות צד כאן), הרי שבסופו של דבר הוא לא הצליח והוא היה צריך לקחת בחשבון את סיכויי ההצלחה שלו. 

האם כיום אנחנו יכולים לבוא ולומר שכוונותיו היו רצויות, אך במבחן התוצאה הדרך בה פעל היתה שגויה מעיקרה? 

כאמור, אנחנו כנראה נחזור לשאלה הזו כשנעסוק בתכני הספר "להכות שורש". עד אז, אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.