שאיבת חלב אם בשבת - שתי עמדות

לחלקים הקודמים - כאן וכאן

כפי שכתבנו בפעם הקודמת, השאלה שהתעוררה בדורנו ובדור הקודם, הינה עד כמה הפער בין חלב אם לבין תחליף חלב אם יכול להיחשב לסיכון עבור התינוק. שאלה זו, כפי שהדגשנו, הוא בין לגבי שאיבה בשבת והן לגבי הנקה ביום כיפור.

שתי גישות יסודיות קיימות:
- גישה אחת אומרת שכיום הרבה תינוקות ניזונים מתחליף חלב אם ולכן אין שום סיבה לחלל שבת על מנת לספק לילד חלב אם, אא"כ יש סכנה מוחשית וידועה לתינוק. כגישה הזו כתב הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה הלכות שבת (קישור):

מינקת שסובלת מגודש חלב, רשאית לשאוב את עודף החלב כדי לאבדו, כגון לתוך הכיור או לתוך כלי שיש בו סבון שפוגם את החלב. ואף שהוצאת החלב כדי לתת לתינוק אסורה מהתורה משום שזו תולדה של מלאכת 'דש' (שו"ע שכח, לד; לעיל י, יז). כאשר החלב הולך לאיבוד האיסור מדברי חכמים בלבד, ובמקום צער התירו (שו"ע של, ח). אפשר להשתמש לצורך זה במשאבה ידנית או במשאבה חשמלית שתופעל מערב שבת על ידי שעון שבת, והמינקת תתחבר אליה בשעה שתפעל (שש"כ לו, כב, הערה סג). כאשר הרופאים סבורים שיש צורך גדול מאוד לתינוק שעיקר מזונו יהיה חלב אם, ובמשך כל השבוע היולדת משתדלת שלא לאבד שום הזדמנות לשאוב חלב, גם בשבת תשאב חלב עבור התינוק, משום פיקוח נפש (עיין שש"כ לו, כב, והערה סז).

וכך כתב גם לגבי מיניקות בצום תשעה באב (ויום כיפור כידוע חמור יותר) (קישור):

כפי שלמדנו, מינקת חייבת בצום תשעה באב, ואף שהצום קשה יותר למינקת, מפני שההנקה גורמת לאיבוד נוסף של נוזלים, מכל מקום עדיין אין היא נחשבת חולה. וגם התינוק אינו סובל מהצום, מפני שאם אימו היא מהמיניקות שחלבן אינו מתמעט בצום, ודאי לא ירגיש דבר; ואם חלבה של אימו מתמעט בצום, תוכל להוסיף לו מים ממותקים או דייסה, וכך לא יסבול בצום. והעצה הטובה לרוב הנשים שחלבן מתמעט, שידלגו על שתי הנקות לסירוגין. כלומר, אישה שמיניקה כל שלוש שעות, תניק בעשר בבוקר, ובשעה אחת תיתן לו תחליף, ושוב תניק בארבע, ושוב תיתן תחליף בשעה שבע, וכך לא תסבול כל כך מהצום וחלבה לא יתמעט. ואם המינקת תרגיש בצום חולשה עד שתצא מגדר מינקת ותהיה כחולה - מותר לה לאכול ולשתות.

בהלכות שבת הרב מלמד מפנה להערה בספר שמירת שבת כהלכתה, אלא שלענ"ד שם מופיע אחרת.

- בספר שמירת שבת כהלכתה הוא מביא בהערה (פרק לו הערה סב, מהדורת תשל"ט) את הדברים הבאים:

ושמעתי מהגרש"ז אוירבך שגם אם התינוק עדיין לא התרגל לחלב אם גם כן מותר לחלוב עבורו לתוך כלי הואיל וזה המזון הטבעי שלו, ואין להתחשב בספק סכנה בתחליף של מזון אחר. 

על אף שהדברים הכתובים סובלים מספר הבנות, שמעתי בע"פ מכמה מקורות שהגרש"ז סבר שכיוון שחלב אם הוא המזון הטבעי של התינוק, כל מזון אחר הוא מוגדר כספק סכנה. לשיטה זו, כנראה שגם במקרה שהתינוק אוכל מספר פעמים ביום תחליף ומספר פעמים ביום חלב אם, עדיין יהיה מקום להתיר שאיבה עבור אותם פעמים שהוא אוכל חלב אם. 

שיטה זו של הגרש"ז קיימת גם לגבי צום מניקות ביום הכיפורים. בספר מקראי קודש (הררי) הל' יום כיפור (פרק ט' הערה נז) מביא את הדברים הבאים מהרב אביגדור נבנצל:

שאם יש חשש שיפסק החלב חייבת היא לשתות בשיעורים... וכל זה אינו רשות אלא חובה על אשה כזו לשתות בשיעורים. ותשתה [בשיעורים] מתחילת הלילה ולא רק מהבוקר... ושאלתיו האם זה אמור אף לגבי אשה שמניקה חלקית וענה לי שדבריו אמורים אף לגבי מי שמניקה חלקית. כיון ששאר דברים ואפילו תחליף "מטרנה" אינם מחסנים את התינוק כמו חלב אם אמיתי. ואפילו אם התינוק יונק רק פעם אחת ביום הדין כן... ובהזדמנות אחרת אמר לי שאף הגרש"ז אוירבך הסכים שמינקת רק אם היא בטוחה שלא יחסר לה חלב עקב הצום ביוה"כ אז תתענה ולא תשתה כלל. אך אם יש ספק בכך, תשתה בשיעורים. 

אלו שתי הגישות היסודיות. בעז"ה בהמשך ננתח מעט יותר את הגישות יחסית להתנהגות הציבור. 

המתפרסם בבלוג זה הינו להלכה ולא למעשה