עוד על תחנון בבר-מצוה, הרבי מליובביץ'

כבר הזכרתי שאני עוסק קצת בנושא בר ובת מצוה בימים האחרונים.

היום מצאתי בספר "אוצר רשימות" (מדובר בספר שהוציאו לאור "תורת חב"ד לבני הישיבות", שהוא ליקוט מתוך ה"רשימות". ה"רשימות" הינו כינוי לאוצר של כתבי יד שנמצאו במגירת שולחנו של הרבי מליובביץ' לאחר פטירתו ושרובם הגדול נכתבו בטרם נתמנה לאדמו"ר) התייחסות לנושא שנגענו בו לא מזמן: אמירת תחנון ביום שיש בו בר-מצוה.

כך כותב הרבי (עמ' רנז) במכתב שנשלח לחתן בר-מצוה (אינני בטוח אם מדובר באחיין או בן-דוד של הרבי) משנת תרפ"ט (1929):

לכאורה, יום הבר-מצוה כשנער יהודי נעשה למחויב במצות כגדול שנחשב הוא מאז לאדם, צריך היה יום זה להפטר מאמירת תחנון, להאסר בעשית מלאכה וכיו"ב, כאחד היו"ט. שהרי אז בא בו יצר הטוב והנער נכנס לכלל ישראל. והנה לא כן הוא! אומרים תחנון, לומדים כבכל יום וכו' וכו'.
סבת חזיון זה, כי כל אחד ואחד מאתנו לא לחג ויו"ט נוצר, אלא לעבודה ומלאכה "אדם לעמל יולד". אין העולם בי הלולא, אין האדם אורח הלבוש מלבושי שבת ובא אל משתה, ואין ימי חייו יו"ט ושבתות. עולם זה, עולם מעשה ועבודה הוא: היום לעשותם, המלאכה מרובה, והאדם לא נברא אלא לשמש לשמור ולעבוד, ואינו בן חורין להבטל מזה. וכשמתחייב הוא בעול תורה ומצות, לא יו"ט יעשה, אלא יום המעשה ועבודה בפועל. 

ראויים הדברים להיאמר ע"י מי שבתקופת נשיאותו לא יצא לחופשה אפילו פעם אחת!