"השאלה היא אם הדברים הכתובים בתורה אינם אלא משל"

לפני למעלה מעשור פרסם ידידי הרב חיים נבון מאמר תחת הכותרת "איוב לא היה ולא נברא - על מקרא והסטוריה". המאמר הזה הצליח להכעיס לא מעט אנשים, כשהוא טען שלא ברור היכן עובר הגבול בפרשנות המקרא בין מה שמוכרחים, כאנשים מאמינים, לקבל כאמת היסטורית, ומה ניתן לפרשנות אלגורית.

פרופ' מארק (מלך) שפירא פרסם מאמר בדבר ייחוסו של ספר הזוהר בגליון "מילין חביבין" (ניתן להוריד כאן). בין היתר הוא פרסם מכתב מכתב-יד של הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג בנושא. באחת מהערות השוליים על מאמרו כותב הרב הרצוג את הדברים הבאים (עמ' יח):

ברור שחז"ל לא פירשו מעשי בראשית כפשוטם - על מעשי מרכבה לא נדבר הפעם - בזה "לית מאן דפליג", אבל השאלה היא אם הדברים הכתובים בתורה אינם אלא משל על דרך שאמרו חז"ל שהמתים שהחיו יחזקאל משל היה, היינו שאינם אלא משל הכולל ברמזים את הסודות הנפלאים, או שהפשט כפשוטו, אלא שרמוזים הסודות בדברי התורה, ומעשה עץ הדעת ומעשה הנחש וחוה וכו' ומעשי ששת ימי הבראשית כפשוטם. וכן הלאה והלאה. בזה נחלקו הדיעות, ושיטת הרמב"ם ידועה. וכאן אפשר לשאול אם מעשה עץ הדעת וכו' וכו' אינם אלא משל, מה מעכב מלפרש בדרך משל את מעשה שלשת האנשים הנצבים על אברהם, וא"כ כל מעשה אברהם ושרה, וא"כ כל ספורי האבות, ואם כן ההיסתוריה שלנו להיכן הלכה? האם נקבל מה שהניחו אנשי האליגוריה שלנו שמבראשית עד החדש הזה לכם הכל משל? צריך איפוא ליצב גבולות זה מותר לפרש בדרך משל וזה אסור. עוד לא נדון הענין בעמקות המחשבה שהוא דורש, ואי"ה עוד נדון בכל השטח הלזה באופן יסודי.
בצורה מקבילה משתקפת אותה מחלוקת בקשר לאגדות חז"ל. מענין שיש מאבות הכנסיה הנוצרית (ברגע זה קשה לי לציין את המקור) מאלה שחיו בארץ ישראל בימי התנאים שמזכירים שחכמי ישראל בני דורם כשרוצים למסור סודות נשגבים לתלמידיהם פעמים שהם מכניסים אותם במסגרת ספורים מפליאים הנראים מוזרים. זה היה בתקופת יצירת האגדות! ישמעו משכילינו ויקחו לקח!