נחמה ליבוביץ' ע"ה מביאה בגליונותיה את המדרש הבא, מדרש פטירת משה (קישור - מדובר במדרש מאוחר המופיע ב"בית המדרש" וב"אוצר המדרשים"):
...אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, בן מי אתה? אמר לו: בן עמרם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: וקהת בן מי הוא? - בן לוי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכולם ממי יצאו? אמר לו: מן אדם הראשון. אמר לו הקדוש ברוך הוא: נשאר מהם שום אדם חי? אמר לו: כולם מתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתה רוצה לחיות?! אמר לו: רבונו של עולם, אדם הראשון גנב ואכל מה שלא רצית, וקנסת עליו מיתה, ואני – גנבתי כלום לפניך?! וכבר כתבת עלי (במדבר י"א): "עבדי משה בכל ביתי נאמן" – ואיך אמות? אמר לו הקדוש ברוך הוא: כלום אתה גדול מנח? אמר לו: כן, נח הבאת על דורו מי המבול, ונח לא ביקש רחמים על דורו, ואני אמרתי (שמות ל"ב) "ועתה אם תשא חטאתם ואין אין מחני נא מספרך אשר כתבת". אמר לו: כלום אתה גדול מאברהם שניסיתי אותו בעשרה נסיונות? אמר לו: אברהם – יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את בניך. אמר לו: ואתה גדול מיצחק? אמר לו: יצחק - יצא מחלציו מי שיחריב את ביתך, ובניו יהרגו את בניך כהניך ולוייך". אמר לו הקדוש ברוך הוא: כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי? אמר לו משה: ואתה הרגת כל בכורי מצרים, ואני אמות בשביל מצרי אחד?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתה דומה אלי, ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני?על החלק האחרון של המדרש היא כותבת כך בעיוניה:
ובזה נסתיים הויכוח והשלים משה רבנו עצמו למיתה וקיבל עליו הדין.
לפי דעה זו הריגת אדם שלא במשפט ובעים ובהתראה, על ידי מי שעושה דין לעצמו - עבירה חמורה היא, ואין אדם רשאי ללמוד היקש ממעשה בוראו המביא בהיסטוריה מוות וכליון על רבים, שמותר גם לו לעשות דין לעצמו ולהרוג את אשר לפי רגש הצדק והמוסר המפעם בו מגיע לו דין מוות. הרהורי-היקש כאלה שם בעל ההגדה בפי משה: "ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות על מצרי אחד!", ולהם עונה המדרש: "ואתה דומה אלי, ממית ומחיה?" לאמור: רק מי שנותן חיים - יכול ליטול חיי אדם, אך לא אדם אשר יש אמנם בכוחו להמית, אבל לא להחיות.
לפי מדרש זה, אילו היתה במשה רק עבירה זו בלבד של הריגת הנוגש הריגה ספונטנית שאינה עונש בית דין - כבר היה בזה כדי לקנוס עליו מיתה.
נראה לי שאפשר להבין את המדרש הזה באופן אחר מדבריה של נחמה. הקב"ה פונה למשה ואומר לו "כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי?" - הריגת המצרי לא נעשה משיקול של ציווי אלוקי, ואולי אף לא של שיקול דעת רציונלי, אלא כפעולה רגשית עם יותר מקורטוב של קנאות - תכונה אנושית למהדרין. במילים אחרות, ה' אומר לו: בסופו של דבר אתה רק בן-אדם, ולכן עליך למות. משה עונה לו על כך שהוא הרג כל בכורי מצרים - בודאי לא כל בכורי מצרים נחתם דינם למות, "ואני אמות בשביל מצרי אחד?!". ועל כך עונה לו הקב"ה שזו בדיוק הנקודה - "ואתה דומה אלי, ממית ומחיה?" אתה הרי רק בן-אדם, לך אין את כל היכולות שלי, ולכן גם עליך למות.
שם השולח: רב אנגלי תאריך: 22/01/12, 18:24:49
השבמחקרב צעיר יקר לאוי"ט
בענין מדרש פטירת משה. האם ידוע לך עד כמה מהימן הוא כמדרש אמיתי, ולא כ"מדרש" - היינו איזו דרשה של מאן דהוא אשר חי מזמן ? הנפק"מ היא כי לענ"ד טמון במדרש זה חידוש נפלא בענין הנהגת הבורא בעולמנו, וחשוב לדעת עד כמה המדרש אכן מקורי . אודה לך מאד אם יש לך מידע בנושא
בברכת התורה
ח. מיכאל
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 22/01/12, 19:03:24
נראה לי פשוט שמדובר במדרש מאוחר ולכן לא ממש מהימן. המדרש מופיע בגרסאות שונות (בלי החלק האחרון של הריגת המצרי) במדרשים קדומים יותר.
שם השולח: רב אנגלי תאריך: 23/01/12, 18:00:16
בס"ד
רב צעיר יקר
שוב מצאתי כי המדרש מופיע כמעט כלשונו בילקוט מעם לועז בשלהי דברים, ממילא אמינות המקור מתחזקת מאד.
בברכה
במחילה צע"ג על מקור המדרש הנ"ל
השבמחקלכאורה המפרשים לא מותחים ביקורת על המעשה כלל ואומרים מפורש שהמצרי היה חייב מיתה ע"פ דין - ולהגיד שבגלל זה מת משה זה מצאתי גם בחומש תורה שלמה של הרב כשר שמאריך בנושא ומביא גם בשם 'כונת האר"י'"שזה היה חטא ונתחייב על זה גלות", מה שבכלל תמוה כי הרי גלות זה על שוגג וגם לצד שנתחייב - הרי זה כפרה ולמה מת בעת העוון הזה?
גם הניסוח: 'בניך כהניך ולוייך' לא מצינו בשום מקום
לא זו בלבד עצם המו"מ בינהם תמוה ומה השיב לו הקב"ה על פרכתו שאמר על אברהם?
גם הטענה הניצחת כביכול על בכורי מצרים היא בלתי תלמודית בעליל,
כי מה תשובה היא זו שאני ממית ומחיה הלא וודאי שאת בכורי מצרים הנ"ל אינך עתיד להחיות
אז איך יש מקום להשתמש בטענה זו שאינה ממין התשובה כלל?