בשאלה האם אפשר לעשות שימוש במיקרופון ורמקול לשמיעת מקרא מגילה דשו רבים, וביניהם גם הג"ר עובדיה יוסף.
להלן נביא חלקים מתשובתו בשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן נד):
שאלה: השומע מקרא מגילה בבית הכנסת מפי שליח צבור הקורא את המגילה ברם - קול, האם יוצא ידי חובת מקרא מגילה?
תשובה: נראה שאלה היושבים סמוך לשליח צבור, והיו יכולים לשמוע היטב את קריאת המגילה מפיו, גם בלעדי הרם - קול, מסתברא ודאי שיוצאים ידי חובה, [וכעין מה שאמרו בגמרא (סוכה ב' ע"א), דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה]. ואפילו אם על ידי הרם - קול נשמע קולו של השליח צבור עבה יותר, או גבוה יותר, אין בכך כלום, שסוף סוף הצבור היושבים סמוך לו, שומעים את המגילה מפי אדם בר - חיובא, וכל הקולות כשרים. אבל השאלה היא לגבי היושבים רחוק מהשליח צבור, אשר לולא הרם - קול לא היו יכולים לשמוע את המגילה כהלכתה, ואם כן יש לדון אם זהו נקרא שומע מפי שליח צבור בר - חיובא.
...
ובאמת שלפי דברי מומחים הבקיאים בטכניקה של החשמל, הקול הנשמע למאזינים דרך הטלפון או הרם - קול, אינו קולו של המדבר עצמו, אלא הוא קול אחר הבא על ידי זרם חשמלי באמצעות ממברנא, ואם כן ממילא אי אפשר לצאת ידי חובת שמיעת קול שופר או מקרא מגילה דרך הטלפון או הרם - קול.
...
והן עתה ראיתי להגאון רבי שלמה זלמן אוירבך בקובץ מאמרים בעניני חשמל (ירושלים תשל"ח), שאחר שביאר בטוב טעם ודעת שאי אפשר לצאת ידי חובת מקרא מגילה דרך מקרופון טלפון ורם - קול, מהטעם האמור, כתב בהערה (בסוף עמוד מ'): אחר שנדפס מאמר זה נזדמן לי לדבר עם מרן הגאון בעל חזון איש זצ"ל, ואמר לי, שלדעתו אין זה פשוט כל כך, ויתכן שמכיון שהקול הנשמע נוצר על ידי הקורא, וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים, אפשר שזה חשוב כשומע ממש מפי הקורא, וכן כשומע ממש מפי התוקע בשופר. ולפי זה צריך לומר שמה שאמרו אם קול הברה שמע לא יצא, הוא מפני שדרך קול הברה להישמע קצת זמן לאחר קול האדם, מה שאין כן בטלפון ורם - קול. אולם לדעתי הוא חידוש גדול מאוד, ואינני מבין אותו ע"כ.
...
בסיכום: השומעים מקרא מגילה דרך הרם - קול, וכן דרך הרדיו (בשידור ישיר), אינם יוצאים ידי חובת מצות מקרא מגילה, אולם היושבים סמוך אל השליח צבור הקורא את המגילה דרך הרם - קול, שאף בלעדי הרם - קול היו שומעים היטב את קריאת המגילה מפי השליח צבור, יוצאים ידי חובתם.
הקורא תשובה זו מקבל את הרושם שהרב עובדיה יוסף מסכים לחלוטין עם דעת הג"ר שלמה זלמן אוירבך שאין אפשרות לצאת ידי חובת מצוות שמע מרמקול, שכן הקול אינו מגיע משליח הציבור אלא מהמכשיר החשמלי.
מה רבה הפליאה שבספר ילקוט יוסף כותב בנו, הרב יצחק יוסף, כך (קישור):
השומע מקרא מגילה ברדיו אינו יוצא ידי חובתו, אפילו כששומע על ידי שידור חי. [ע' בשו''ת מנחת אלעזר ח''ב (סי' עב). ועוד אחרונים. וע' בשו''ת יביע אומר ח''א (חאו''ח סי' יט אות יח) בשם הגרש''ז אוירבך, שהקול הנשמע דרך הרדיו איננו הקול של האדם המדבר עצמו, אלא הוא קול אחר המשודר על ידי זרם חשמלי באמצעות ממברנא שקולטת הקול ומשדרתו. ועיין בשו''ת מנחת שלמה ח''א (סי' ט), ובמ''ש בהערה שם (עמוד סו), בשם החזון איש. ואפילו אם מהרהר בזה מתוך מגילה כשרה. ילקו''י מועדים עמ' רפז. חזו''ע עמ' נו]. והשומע ברכות המגילה ברדיו אינו עונה אמן, אבל אם שומע הברכות בשידור חי, עונה אמן. וכן השומע ברכות דרך הטלפון עונה אמן. אבל אינו יוצא ידי חובה, שאין האדם שומע את הקול ממש, אלא תנודות ממברנא שנוצרו על ידי המדבר למכשירים אלו, והתנודות מועברות באמצעות זרם חשמלי. [ילקוט יוסף מועדים, עמו' רפז]
כשאולם בית הכנסת רחב מאד, ובו קהל גדול לשמוע המגילה, ומשמיעים מקרא המגילה על ידי רם-קול, היושבים סמוך לשליח צבור באופן שגם אם ינטל הרם-קול יוכלו לשמוע מהשליח צבור, ואין הרם-קול אלא מסייע להגברת קול השליח צבור, יוצאים ידי חובתם. [וישתדלו להתקרב לשליח צבור לשמוע גם את קולו ממש]. אבל היושבים רחוק מהשליח צבור שבלעדי הרם קול לא היו יכולים לשמוע את הקריאה מהשליח צבור, לא יצאו ידי חובתם. ובאופן כזה אין להשמיע קריאת המגילה על ידי רמקול. [ילקו''י מועדים עמ' רפז. חזו''ע פורים עמ' נו. וע' בשו''ת אגרות משה (חאו''ח ח''ב סי' קח) שכתב, שאפי' אם נאמר שהאמת כדברי המומחים שע''י המיקרופון לא נשמע קול האדם, אלא קול אחר שנעשה מחמת קולו, מ''מ מן הדין יש להחשיב זאת כשמיעת קולו ממש, שכל מה שנשמע הוא מכח קולו ממש, ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא, שאולי הוא ג''כ באופן כזה שנבראים גלי קול באויר ומגיעים לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע, שהקול יש לו הילוך עד האזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו עד שיגיע לאזן, ובכ''ז נחשב שהוא קול האדם. ולכן אפשר שגם הקול שנעשה ע''י המיקרופון ששומעים אותו בעת שמדבר הוא נחשב קולו ממש, וכן מסתבר יותר, וגם מה שאומרים שהוא קול אחר אינו ברור, ולכן מצד ההלכה אין למחות בידי הרוצים לקרוא המגילה ע''י מיקרופון וכו'. ע''ש. וע''ע בשו''ת אגרות משה ח''ד (בהשמטות לחאו''ח סי' קח). ובשו''ת שבט הלוי ח''ה (סי' פד) כתב שבעיקר דין הקריאה ברם קול דעתו נוטה למ''ש באג''מ הנ''ל. ע''ש. וע''ע במנחת יצחק ח''ג (ס''ס לח). ובספר לקט הקמח החדש (עמוד קלט). ובציץ אליעזר ח''ח (סי' יא) וביחוה דעת ח''ג (סי' נד).]
מי שירצה לסטות לכיוון המחקרי אולי יתלה את השינוי בהלכה נוספת המקבילה להלכה זו.
הג"ר שלמה זלמן אוירבך כותב בתוך תשובתו על המיקרופון את הדברים הבאים (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ט):
מצטער אני שלפי זה נמצא שהאנשים אשר אזנם כבדה משמוע ומשתמשים במכשיר של מיקרופון וטלפון קטן לקרב את קול המדבר לאזנם שלפי"ז אינם יוצאים כלל חובת שופר ומקרא מגילה וכדומה. ועכ"פ אינם רשאים לברך על שמיעה זו כיון שאף גם הם שומעים רק קול תנודות של ממברנה
הג"ר עובדיה יוסף לא התייחס לנושא זה בתשובתו ביחווה דעת, על אף שמדובר באותה טכנולוגיה בדיוק. לעומת זאת, הרב יצחק יוסף בילקוט יוסף כותב כך:
בזמנינו שכבדי השמע מניחים סמוך לאזניהם מכונת שמיעה חשמלית, השומע על ידי המכונה הזאת אינו נקרא חרש, ומוציא אחרים ידי חובתם. [ילקו''י מועדים עמוד רפו. דדמי לשומע ע''י חצוצרות הנ''ל, כי חרש גמור שנשתתק חוש השמע אצלו מכל וכל, אינו יכול לשמוע גם ע''י מכונה זו. וכן מצדד להלכה מהרצ''פ פראנק במקראי קדש על חנוכה ופורים (עמ' צה) שבקול שופר אם יש תערובת של קול אחר עם השופר, הדבר מעכב, משא''כ במקרא מגילה או בקריאת התורה, הרי הוא שומע קול הקורא, אלא שמעורב בו גם קול אחר, ובזה יש לדון שיוצא י''ח אפי' אם נתערב עמו קול אחר, שעכ''פ הכל הוא מכח הקורא, וכל הקולות כשרים, רק שיהיה מכח בר חיובא והא איכא. חזו''ע עמוד נה]
שם השולח: מישקה תאריך: 14/03/11, 22:42:48
השבמחקלגבי מכשיר שמיעה הדברים עתיקים וכבר דנו הפוסקים (ציץ אליעזר מנחת יצחק וכו', וגם ר' שלמה זלמן עצמו בתשובה אחרת שכדאי לך לקרוא כי התשובה שהבאת כאן מדברת על טכנולוגיה אחרת ממכשיר שמיעה) למה אנו דנים זאת כשמיעת האדם ולא כקול חשמלי. אבל אני תמה כיצד החמצת את החילוק המפורש בילקוט יוסף, בין מי שיכול לשמוע גם בלי הרמקול, והרמקול רק מיקל עליו, שזה בסדר, לבין מי שאינו יכול לשמוע לולא הרמקול, שאינו יוצא ידי חובה. הלא על זה עומדים כל העניינים כאן.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 15/03/11, 05:54:10
לא פספסתי את החילוק הזה, אבל זה ברור לי שהוא נטה מדעת אביו ביחווה דעת.
והאמת ניתנה להאמר, שעל פי הדברים הכתובים ביחווה דעת אין שום טעם בחילוק הזה. הרי ממה נפשך, אם שמיעה מהרמקול זה כשמיעה מבעל חיוב אז מה זה משנה אם אני יכול לשמוע גם בלי הרמקול? ואם שמיעה מהרמקול זה כשמיעה מהמכשיר, אז מה עוזר שהייתי יכול לשמוע לולי היה רמקול (שים לב לניסוח ביחווה דעת, שהשומעים סמוך לש"ץ היו "שומעים היטב" בלעדי הרמקול)?
שם השולח: מישקה תאריך: 15/03/11, 10:32:11
אתה למדת את סוגיות היסוד של הדינים הללו? השומע ע"י חצוצרה?
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 15/03/11, 10:39:34
דבר ברור. מה אתה חושב שאני לא יודע בנושא?
שם השולח: מישקה תאריך: 15/03/11, 19:09:22
עניין פשוט מאד: מי שיכול לשמוע את המגילה כדי הצורך של יציאה ידי חובה, רשאי להיעזר בכלי-עזר כדי להקל על עצמו, גם כשמדובר בכלי כזה שאילו כל השמיעה היתה דרכו בלבד, היה הדבר אסור. כי בקראת מגילה אין זה מעכב שמלבד הקול הכשר הוא שומע גם קול פסול. אתה רואה כאן מישהו שחולק על זה? איפה כאן ההבדל, שבילקוט יוסף לא כתב את המילה "היטב"?
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 15/03/11, 20:40:43
כמדומני שדבריך אינם נכונים. עי' שו"ע ומשנ"ב סי' תרצ סע' ד. ולשאלתך לגבי מי שחולק על זה, עי' דברי הגרש"ז שהבאתי על מכשיר שמיעה.
ההבדל הוא שהרב עובדיה משווה לחלוטין בין השומע מרמקול לבין השומע מרדיו, ובנו מחלק ביניהם.
אני לא מבין איפה מצא כבודו סתירה בין דברי האב לדברי הבן. הגר"ע חילק בין יושב סמוך ליושב רחוק וכך גם הבן.
השבמחק(אני ממליץ להסיר את "הוכח שאינך רובוט". זה מסרבל).
כשאני קורא את הדברים שוב היום אני כבר לא כל כך בטוח במה שכתבתי בזמנו, אבל אני עדיין חושב שיש מקום לדון בכך.
השבמחקבכל מקרה, ניתן לומר כך: יש שתי סיבות לומר שלא יוצאים ידי חובה בקריאת מגילה מרמקול והנפקא מינה ביניהם הוא לגבי שמיעה באמצעות מכשיר שמיעה - א. שהקול היוצא מהרמקול איננו קול אנושי - לכן השומע מהרמקול איננו שומע מבר חיוב. ב. הקול הוא קול אנושי, אבל השימוש במכשיר החשמלי לשמיעת הקול הזה הוא בעיה מבחינת החיוב ההלכתי לשמוע ישירות מהקורא.
לגבי ה"הוכח שאינך רובוט" - אני לא מצליח למצוא היכן מורידים את זה. עם זאת, אני חושב שאם מתעלמים מזה הוא התגובה בכל זאת עוברת.
השבמחק