מחשבה לפרשת ויקרא

"אדם כי יקריב מכם קרבן לה'"

נושאו של פרשת ויקרא הוא ללא ספק הקרבנות.

מה משמעות המילה "להקריב"?

כבר עמדו רבים על כך שעניין הקרבנות הוא נובע מההתקרבות, בניגוד למילה המקובלת באנגלית sacrifice, שעניין ויתור. אך אני מבקש לעסוק בעניין ההקרבה במבט אחר.

למה התורה קוראת "להקריב"?

התורה כמעט ואינה משתמשת בשורש קרב בשביל פעולת ההעלאה על המזבח. לפעולת ההעלאה על המזבח התורה משתמשת בפועל הקטרה או הגשה. לעומת זאת, השורש קרב משמש לתיאור של להביא למקום קרוב יותר.

נדגים זאת בפסוקי הפרשיה הראשונה בפרשת ויקרא:
(ג) אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ד) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו:
(ה) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְקֹוָק וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ו) וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ:
(ז) וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ:
(ח) וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(ט) וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיקֹוָק:

בפרשיה זו אנו מוצאים שלוש פעמים שימוש בפועל משורש קרב. פעמיים על מביא הקרבן - "יקריבנו... יקריב אותו" שפירושו "יביא אותו" או "יקרב אותו". ופעם אחת על הכהניים "והקריבו", שרש"י מפרש שזהו קבלת הדם - שגם כאן עניינו לקיחת הדם ותחילת הגשתו לקראת זריקתו על המזבח.

מה כל זה מלמד אותנו?
אני חושב שזה מלמד שהעיקר זה לא התוצאה אלא הרצון ולקיחת היוזמה. הקרבן, הרצון להתקרב להקב"ה, בא לידי ביטוי בעשיית הצעד הראשון, ולא בהכרח בתוצאות מרשימות.