האם מגיע לממ"ד מעמד?

פורסם באתר כיפה. רוב הטענות פורסמו על ידי בבלוג בעבר.

אתמול התפרסמה באתר כיפה מאמרה של גלית עולי בעד הממ"ד. בדבריה היא התייחסה לשלושה נושאים שבגללם יש להעדיף את הממ"ד על פני בתי הספר הפרטיים:
א. הממ"ד פתוח לכולם ללא מבחני קבלה.
ב. העלות הגבוהה של בתי הספר הפרטיים.
ג. מעורבות ההורים בחינוך הילדים היא גבוהה יותר בממ"ד.
הויכוח על הממ"ד מול בתי הספר התורניים מתנהל זה זמן ארוך. משום מה, בוחרים הכותבים למיניהם לא להעלות את הבעיה בה"א הידיעה של הממ"ד ומעדיפים להסתובב סחור סחור מבלי להתייחס אל העניין האמיתי.
הבעיה האמיתית היא שמערכת הממ"ד אינה טובה! או ליתר דיוק, יכול להיות שהיא מצויינת, רק שהיא אינה מתאימה כלל לציבור שהיא אמורה לשרת - הציבור הדתי-לאומי. הממ"ד פשוט אינו נותן מענה לצרכים של הציבור.
הציבור הדתי-לאומי הוא יחסית מאד בורגני. ההורים עובדים קשה בשלל המקצועות החופשיים, מרוויחים סכומים גבוהים, יחסית לאוכלוסיה הכללית, ומנהלים אורח חיים יוקרתי (שוב, יחסית). לעומת זאת, מערכת החינוך שאמורה לשרת את הציבור הזה היא בעלת סממנים כמעט הפוכים.
בואו נשים את הדברים על השולחן, מערכת בתי הספר הפרטיים של פתח תקווה לא התפתחה בגלל שיש ריכוז גדול של חרד"לניקים גזעניים בפתח תקווה, כפי שלפעמים רוצים שנחשוב, אלא בגלל שבפתח תקווה יש ציבור בורגני גדול.
הבה נראה כמה דוגמאות:
- בשכונת מגוריי רוב הילדים הנמצאים בגן-חובה הינם במסגרת של יום לימודים ארוך הכולל צהרון. מה בית הספר הממ"ד השכונתי מציע להורים של אותם ילדים המעוניינים ביום לימודים ארוך (שכאמור, הינם הרוב)? גורנישט! אמנם, יש בבית הספר צהרון אך הוא לא מציע הרבה מעבר לשירותי בייביסיטר מתקדמים. בל נשכח שהצהרון מתקיים רק לכיתות הנמוכות, דהיינו בית הספר כנראה מאמין שזה טוב שילד בכיתה ג' יהיה שעתיים לבד בבית כל יום - אחרת איך אפשר להסביר את זה שהוא איננו נותן מענה לצורך כל כך בסיסי של ההורים.

- נמשיך עם עניין יום הלימודים הארוך - הורה שבוחר לשלוח את ילדו לצהרון, ולרובם אין הרבה ברירה, צריך גם לשלם על הצהרון הזה. במקום שהכסף ילך לבית הספר על מנת להאריך את יום הלימודים עם תוכנית לימודים מובנית, הכסף הולך לגוף פרטי שהשקפתו החינוכית לא תמיד ברורה. בסוף החודש אין זה מוזר לגלות שהורי הממ"ד משלמים יותר כסף עבור יום הלימודים הארוך, מאשר ההורים שבחרו מראש בית ספר שבו יום הלימודים הארוך הוא מובנה בתוך בית הספר.

- בשבוע האחרון שלח מנהל בית הספר התורני בעיר מגוריי מכתב להורים שבו נאמר כך: "בהשקפתי החינוכית החופש הגדול הוא ארוך מדי. אנחנו פועלים עתה בכל הדרכים העומדים לרשותנו על מנת להאריך את שנת הלימודים בשלושה שבועות". מנהלי הממ"דים בעיר לא שלחו מכתבים כאלה להורים. האם זה בגלל שלהשקפתם החינוכית החופש הגדול הוא קצר מדי? באם מנהל בית הספר התורני יצליח להאריך את שנת הלימודים (ולא יפגוש בדרך איזה מפקח מהממ"ד שיסביר לו שזה לא מקובל, ולכן הוא לא יכול לעשות זאת), יצא שוב שהורי התלמידים בבית הספר התורני משלמים הרבה פחות מהורי התלמידים בממ"ד שיזדקקו לכל מיני קייטנות יקרות, ועוד ישלחו את ילדיהם למסגרת חינוכית תחת עינם הפקוחה של המורים המסורים והמנהל החרוץ.

- מה לא נאמר על גודל הכיתות בבתי הספר הממלכתיים? עם יד על הלב, כמה כסף הייתם מוכנים לשלם בחודש כדי שיהיו עשרה תלמידים פחות בכיתות של הילדים שלכם?

- אתייחס מעט גם לתכני הלימוד. ניקח לדוגמא מקצוע חביב הנקרא "משנה". מן הסתם לימדו אתכם, בזמנו בממ"ד, למה קוראים למשנה "משנה". אם אתם לא זוכרים זה כנראה בגלל שלא הבנתם איך יכול להיות שמצד אחד מסבירים לכם שקוראים למשנה "משנה" בגלל שמשננים אותה ומצד שני מעולם לא שיננתם משניות בבית הספר. אז כך מתנהל מקצוע המשנה בממ"ד: במהלך שנה שלמה התלמידים ילמדו חוברת דקה של חמישה פרקים של מסכת סוכה או משהו דומה (במקרה הטוב הם יסיימו את החוברת בסוף השנה, במקרה האחר הם ייתקעו איפה שהוא באמצע פרק ג'). בסוף השנה, מה הם קיבלו מהלימוד הזה? לא ידע, לא כלים, פשוט כלום (שיש כל מיני דעות לגבי כל מיני נושאים הקשורים לחג הסוכות). יש סיכוי סביר שהתלמידים יקבלו מהלימוד הזה את התובנה שלימוד משנה זה כנראה לא משהו חשוב.

אני מקווה שהבהרתי את דברי: מערכת הממ"ד אינה נותנת מענה לצרכים הבסיסיים ביותר של הציבור הדתי-לאומי.

האם זה אומר שעל כל אחד מאיתנו להוציא אלפי שקלים בחודש על כל ילד בבית ספר יסודי? לשאלת העלות אין לי פתרונות, אך ברור לי שני דברים. הראשון, שכסף שגם ככה מוציאים על כל מיני צהרון וקייטנות צריך ללכת ישירות לבתי הספר שיובילו מסגרות מפוקחות ואיכותיות. הדבר השני הוא שאם רוצים שהממ"ד יהווה תחלופה יותר זולה למערכת הפרטית צריך להתחיל לחשוב איך משפרים אותה בצורה יסודית.

מעמדו של הממ"ד ישוב ויפרח כשבתי הספר בפרט והמערכת בכלל יעשו ככל יכולתם לענות על צרכי הציבור שאותו הוא מעוניין לשרת.