אחרי ההקדמה הארוכה (קישור1, קישור2), אנחנו מגיעים לעניין.
כזכור, בפרק ל"ב בספר התניא מתחיל הרב במשפט (הפרק במלואו):
והנה, על ידי קיום הדברים הנזכרים לעיל, להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה
לאחר מכן מסביר בעל התניא שכיוון שכולנו מכילים בתוכנו נפש אלוקית, שהיא בעצם אותו הדבר אצל כולם, אזי כל ההבדלים בינינו נובעים אך ורק מהגוף. אם הגוף יהיה בטל אצל האדם אזי כל אחד יכיר בכך שהוא וחבירו הם בעצם אותו הדבר ואין מניעה שיהיה "ואהבת לרעך כמוך" - כמוך ממש, שהרי אתם אותו הדבר.
כשלימדתי פרק זה בקהילתי פתחתי וקראתי את המשפט הראשון "להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו" ושאלתי את הנוכחים אם יש מישהו שיכול לומר שהוא מזדהה עם המשפט הזה. כמובן שכולם הסתכלו עלי במבט מוזר. אז אמרתי שאינני יודע איך מישהו שחי בחברה המערבית כמונו יכול להזדהות עם המשפט הזה. אינני יודע מה היה הלך הרוחות בזמן אדמו"ר הזקן ואם אז כן היו יכולים להתמודד עם המשפט הזה, אך אני בטוח שהיום אדם שחי בעיר שלי ומחזיק לפחות רכב אחד ועוד אי אלו גאדג'טים איננו יכול לומר שאצלו "גופו נבזה ונמאס בעיניו". ולא רק שהוא איננו יכול לומר זאת, הוא גם איננו יכול להבין איזה מין שאיפה זאת, או במילים אחרות: למה זה טוב.
אך לא עצרתי בכך והמשכתי לומר שלא בגלל המשפט הראשון אנחנו נמנע מללמוד את דברי בעל התניא. אך מכיוון שאינני יכול להסביר ולהזדהות עם המשפט הראשון, אני לוקח את דברי בעל התניא על דרך השלילה. כלומר, נניח שבעל התניא צודק ומי שרוצה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" צריך לבטל את גופו כדי להכיר בכך שכולנו בעלי נפש אלוקית. עתה, שאיננו יודעים ואיננו שואפים לבטל את גופנו, לפחות נאמץ את דבריו שאם איננו נמצאים במקום של "ואהבת לרעך כמוך" זה בגלל שאנחנו נמשכים יותר מדי אחרי דברים הקרובים לגופנו - ובשורש העניין בדרך כלל נמצא דבר הקרוב לגופנו שהוא המעכב אותנו מלאהוב את חברינו. ברגע שנכיר בכך שהדבר המעכב הוא כנראה דבר הקשור לגופנו שלנו גם יש סיכוי שנגיע למסקנה שהדבר המעכב הוא גם ניתן לשינוי כך שהוא כבר לא יהווה גורם מעכב.
כלומר, אינני מאמץ את זה שחייבים לבטל את הגוף כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", אך אני מוכן לשקול שאם איננו נמצאים ב"ואהבת לרעך כמוך" יש סיכוי טוב שהבעיה נמצאת במישור של החשבת הדברים הקרובים לגופנו יתר על המידה.
יש לי לפחות עוד דוגמא אחת לסוג כזה של חשיבה, בע"ה בימים הקרובים נכתוב עוד.
לסיריל,
השבמחקאתה אמור לראות את התגובות כאן.
שם השולח: מהרהר תאריך: 04/05/10, 08:52:18
השבמחקנו באמת. עם כל התיאוריה של שתי הנפשות והרעיון שהאדם הוא הרכבה של חלק אלוה ממעל ממש (נדגיש: ממש) ושל איזה זבל מקליפת נוגה, ושהחלק אלוה הנ"ל משותף לכל היהודים, לכן העצמות שלי ושלך הם אותו דבר וזה היסוד של "ואהבת" -
עם כל הרעיונות הללו, שהם בודאי גובלים בעבודה זרה אם לא מעבר לגבול, ובודאי שאין להם שום מקור בחז"ל או בתנ"ך והם המצאה פרועה במיוחד של בעל התניא או מישהו סמוך לזמנו -
עם כל זה אתה חי בשלום, ורק איך למאוס את הגוף מפריע לך?
שם השולח: חגי תאריך: 05/05/10, 06:29:39
לא התיחסת לתגובה במאמר הקודם שטענה שה"גוף" הכוונה לתאוות הגופניות, ואין שום בעיה עם זה ב"עולם המודרני" (ולמה אתה חושב שפעם היה יותר פשוט?)
שם השולח: אלחנן תאריך: 06/05/10, 04:49:56
צר לי להסכים עם המהרהר, למרות הסגנון הבוטה. בצורה עדינה יותר אפשר לומר שהבעיה האחרונה עם חב"ד היא הגל המשיחי של השנים האחרונות. הבעיה העיקרית היא תיאולוגית, וממנה נובעות השלכות על תחומים שונים בחיים.
בכל אופן, אם לבודד את ענין מאיסת הגוף - בסופו של דבר המסר שאתה מגיע אליו הוא טריוויאלי, גם אם ניתן לתלות אותו בתניא בדרך זו או אחרת. אם המטרה היא לעגן את המסר הספציפי הזה במקור סמכותי, ניחא. אבל אם המטרה היא ללמוד תניא, לא זו הדרך ולא זו העיר. בענין זה אדמו"ר הזקן מצטרף לשורה מכובדת של חכמים המחזיקים ביחס שלילי מאד כלפי הגוף, החל משמאי הזקן ור' אליעזר הגדול, ועבור דרך חסידי אשכנז וחלק מסוים מן המקובלים. אין כל צורך לנסות לאמץ אותה או לתרגם אותה למסר חינוכי עבורנו. אפשר בפשטות לאמץ גישה אחרת.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 07/05/10, 07:52:30
חגי,
זה לא שכנע אותי - לכן לא התייחסתי.
מהרהר ואלחנן,
אני אנסה להסביר. כשאני למדתי לראשונה את פרק ל"ב בתניא זה ממש דיבר אלי. אני לא כל כך מבין מה בעיותיו של מהרהר, וזה גם לא כל כך משנה, אני אישית מאד התחברתי לדברים הכתובים בפרק ל"ב. מאידך, היה לי קשה להסביר לעצמי איך אני כל כך מזדהה עם תכני הפרק ואילו עם המשפט הפותח שלו אני לא מזדהה כלל (מהרהר, עמך הסליחה, אבל הדברים האחרים שציינת לא הפריעו/מפריעים לי). הרשימות בנושא זה ניסו להסביר (בראש ובראשונה לי) איך אפשר לסדר את שתי ההרגשות הללו.
שם השולח: מהרהר תאריך: 08/05/10, 21:40:29
השאלה היא אם לא החמצת כאן משהו. לפי הבנתי הפרק הזה והרעיונות המוצגים בו הם חלק בלתי נפרד מהמהלך הכללי של שתי הנפשות בתניא, שהוא עצמו בעייתי טובא. אני לא חושב שאפשר להבין את הפרק הנ"ל באופן נפרד.
אולי, במקום לתהות על המשפט הראשון, תאמר מה בעצם הנקודה החדשה או החשובה או הרצינית שהתגלתה לך בפרק הזה, ואז יהיה אפשר לפתח דיון אם אכן יש לה קיום לעצמה מחוץ למשנה הכללית של חב"ד.
שם השולח: יוחאי תאריך: 09/05/10, 11:28:35
בתגובה לדברי הבלע של "מהרהר": מדוע לא תזדהה בשמך? מן הסתם הינך אחד מגדולי הדור המוכר לכולם אם בידך לומר על דברי בעל התניא שהם גובלים בע"ז.
בפעם הקודמת יצאת להגן על כבודו של בעל התניא מפני סילוף, ועכשיו אתה מוציא אותו מחוץ לגדר?! מוזר!
מודעת חסות
שם השולח: מהרהר תאריך: 09/05/10, 19:23:17
את זה שדברי בעה"ת גובלים בעבודה זרה אמר כבר הגר"א (בצורה קצת יותר בוטה) כך שלא צריך רשיון מאדון יוחאי (שהוא מן הסתם גדול מהגר"א בכמה מספרים) כדי לחזור על הדברים.
ואולי לשם שינוי תגיד משהו לגופו של ענין? בעל התניא אומר שאתה מורכב משני חלקים: קליפת נוגה וחלק אלוה ממעל ממש. ממש הכוונה ממש. תסביר לי ולמאזינים למה לומר שאני והקדוש ברוך חד הם זו לא עבודה זרה?
אגב: אם אני באמת הקדוש ברוך הוא, למה אתה חושב שאני צריך להביא אישורים נוספים לגדלותי העצומה?