לחלק הקודם: שלטון הרב - חלק ג', מאת: הרב יואב שטרנברג
את הדיון הנוכחי אני רוצה לפתוח בשאלה - מה תפקידה של התורה.
הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק כז) מסביר את התועלת הגלומה בקיום התורה:
והתורה האמתית אשר בארנו שהיא אחת ושאין זולתה והיא תורת משה רבינו, אמנם באה לתת לנו שתי השלמיות יחד, רוצה לומר: (א) תקון ענייני בני אדם קצתם עם קצתם, בהסיר העול ובקנות המדות הטובות המעולות עד שתתכן עמידת אנשי הארץ והתמדתם על סדר אחד להגיע כל אחד מהם אל שלמותו הראשון (ב) תקון האמונות ונתינת דעות אמתיות כאשר יגיע השלמות האחרון...
הרמב"ם מסביר, שהתורה נועדה להשיג שתי מטרות - תיקון המידות, ותיקון האמונות. לענייננו חשובה המטרה הראשונה: תיקון המידות נועד להשיג את העמידה הגשמית בעולם הזה, ע"י תיקון החברה. כאשר כל יחיד ויחיד יהיה בעל מידות טובות ונכונות, וכאשר הסידור החברתי יהיה מבוסס על עקרונות נכונים וצודקים, הרי שהיכולת של כל יחיד להתקיים בנוחות בעולם הזה, תגדל.
נמצא שלפי הרמב"ם, תיקון החברה הוא אחד היעדים של התורה.
כיצד מתבצע תיקון החברה? הרמב"ם (הלכות ממרים פרק א הלכה א - ב), סבור סבור שהתורה נתנה סמכות לבית הדין לעסוק בתיקון החברה, גם מעבר למה שמופיע בתורה באופן ישיר:
הלכה א: בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן.
הלכה ב: כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל... אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה... ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות, כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן...
הרי מבואר ברמב"ם, שלבית הדין שבירושלים נתונה הסמכות לעשות סייג לתורה 'לפי מה שהשעה צריכה'.
מדוע הזכות והחובה לתקן תקנות לעשות סייג לתורה מוטלת על בית הדין? מדוע לא מוטלת חובה זו על המלך, או על התושבים עצמם? נראה לי ברור, שהתשובה היא, שהתורה אכן חושבת שמי שיודע הרבה תורה, והוא ראוי להורות בהלכה, יש לו את היכולת לדעת מתי נכון לגזור גזירות ותקנות על הציבור, כדי לעשות סייג לתורה.
בזמנינו מכונה הרעיון הזה 'דעת תורה'. נכון, משתמשים במונח הזה גם כאשר מדברים על התערבות של רבנים בנושאים עוד יותר רחוקים מהתחום ההלכתי הישיר. לדוגמא, כאשר רבנים דנים בשאלה לאיזו מפלגה להצביע או מי יהיה הרב הראשי לירושלים. השאלת מה יש לרבנים להגיד בתחומים אלו היא נושא נוסף, שאינו מעניינה של הסדרה הנוכחית. אבל לכל הפחות בתחומים הקשורים לשמירת מצוות והגנה על ערכים 'דתיים', ברור לחלוטין שהתורה חושבת שתפקיד זה מוטל על הרבנים, וכך היה נהוג בעם ישראל מדורי דורות.
כשאין סנהדרין
בזמן שהיתה סנהדרין, מסתבר שסמכות חבריה נובעת מעצם היותם חברי הסנהדרין. החובה לציית להחלטת הסנהדרין נובעת ממצוות מפורשות בתורה, מהיותם 'המקום אשר יורוך' וממעמדם כ'עמודי ההוראה'. לכאורה, יש מקום לומר, שרק לסנהדרין שמורה הסמכות לתקן תקנות.
אלא שהלכה פסוקה היא, שהסמכות לתקן תקנות ולעשות סייג לתורה שמורה לכל בית דין שבכל דור ודור. כך מבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן ב):
כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בא"י, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות, היו דנין בין מיתה בין ממון, בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה. ואם הוא אלם, חובטים אותו על ידי עובדי כוכבים. ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור. וכל מעשיהם יהיו לשם שמים...
אלא שיש לשאול - מיהו בית הדין המוסמך לתקן תקנות. האם כל שלושה רבנים מישראל יכולים להתחיל לתקן תקנות לכל העולם?
התשובה לשאלה זו כתובה בהמשך אותו הסעיף בשולחן ערוך:
ודוקא גדול הדור, או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם...
הוי אומר - על מנת שבית דין פלוני יוכל לכפות את עצמו על הציבור לתקנת הציבור, הרי הוא צריך להתמנות על ידי הציבור לשם כך.
לכן, הטיעון שהעלה החוות יאיר שהובא בפוסט הקודם, יש לו בסיס. חובתו של בית הדין לדאוג לשמירה על התנהלות חברתית תקינה ולשם כך מותר לו לתקן תקנות. עם זאת, לחוות יאיר לא היתה האפשרות לכפות את דעתו על הציבור, אלא אם כן הציבור הסמיך אותו להיות מנהיגו.
מה משמעות הדברים לדורנו? האם לרבנים צריכה להיות אמירה בנושאים חברתיים, גם כאשר אין אלו הלכות חדות וברורות? התשובה לדעתי, חיובית. האם רבנים רשאים לאסור את המותר על מנת לתקן בעיות חברתיות? התשובה גם כן חיובית. עם זאת, הם אינם יכולים לכפות את עצמם, אלא על מי שקיבל אותם עליהם כרבנים.
לכן, קביעה לפיה אסור להחזיק בבית טלוויזיה, גם אם משתמשים בה רק כדי לצפות בשיעורי תורה, היא קביעה הנמצאת בסקאלת האפשרויות של הרב. אולם, אף אחד אינו חייב לציית לרב שפסק כך, אלא אם כן הוא שאל את הרב או מינה את הרב עליו כפוסק.
הדברים שכתבתי כאן הם פשוטים, לעניות דעתי. את הפוסט הבא נקדיש לנושא, שהוא מהווה, לדעתי, את לב הבעיה בשאלת הכפיפות לרב - האם כל אחד עושה לו רב לעצמו, או שמא כולנו צריכים להיות כפופים להנהגה רבנית אחת. האם אנחנו בעד פלורליזם דתי או שמא סגירות.
הכותב התעלם מהכוח של "גדולי הדור" הזהה למי שהציבור קיבל את דעתו.
השבמחקמה הדין כשיש מחלוקת בין "גדולי הדור", או כשיש מחלוקת בהגדרת "גדולי הדור", זו כבר שאלה נפרדת.