כושרות, בישול גויים ולימוד זכות

השבת בבתי הכנסת ברחבי הארץ חולק יחד עם עיתוני בית הכנסת כמין סימניה של ארגון כושרות (ניתן לראות כאן). בסימניה יש פירוט של ההבדלים שבין כשרות רגילה וכשרות מהדרין (שנקרא אצל אנשי כושרות: רמת כשרות גבוהה), עם הסבר של כשלוש שורות על כל סעיף המסביר עקרונית מה ההבדלים. באופן כללי, ניתן לומר שהסימניה יכולה להיות מועילה למי שמכיר את הנושאים המדוברים. מי שאינו מתמצא בעניין לא יפיק הרבה תועלת מהסימניה, ומן הסתם גם לא יחפש אחר ההרחבה המצויה באתר האינטרנט (החדש, עד כמה שידוע לי) של הארגון (ראו כאן).

[לפני שנכנס לעניינים מעט יותר מהותיים, יש להעיר על תקלה רבתי שיצאה מתחת ידיהם של אנשי כושרות, שלא ברור כיצד עברה את עיני המגיה. בנקודה הראשונה בסימניה יש שאלה: "מי נותן את ההכשר ובאיזו רמה?" התשובה היא כך: אם זו רמת כשרות גבוהה - נותן הכשרות הוא "רבנות מהדרין או בד"ץ מוכר", אם זו רמת כשרות רגילה - נותן הכשרות הוא "רבנות בכשרות רגילה או בד"ץ לא מוכר או גוף שנפסל ע"י הרבנות". רק בהערה הם מציינים: "ודאי שבמקום בו אין כלל השגחה או תעודת כשרות - אין לאכול בו".
אני מאד מקווה שזה היה רק פליטת קולמוס ולא יותר מזה, כפי שכתב פעם מו"ר הרב יהושע בן-מאיר (קישור) על מקרה דומה: "בכדי למנוע לעז על ראשונים ובזיון ת"ח הכשילו הקב"ה בדבר דזיל קרי ביה רב הוא, ואפילו הצדוקים מודים בו. יצא נוסח העוקר ל"ת שבתורה, וכדי בזיון וקצף."]

כעת לעניין מעט יותר מהותי. אחת השאלות בסימניה היא "האם יהודי מבשל או גוי?", בהערה המסבירה את התשובה נכתב כך: "אם יהודי מדליק את האש וגוי מבשל: לאשכנזים די בהדלקת האש ע"י יהודי - מותר לאכול. לספרדים המקפידים שרק יהודי יבשל - אין לאכול שם והכלים טרפים."

גם בהרחבה המופיעה באתר של ארגון כושרות נכתבו דברים דומים:
שלפי מרן בשלחן ערוך וכך היא ההלכה לבני עדות המזרח לא די בהדלקת האש בלבד אלא צריך שגם ישראל יבשל את המאכלים... האמת היא, שלצערנו, בהרבה מאד מקומות אין הקפדה על בישול ישראל לפי מרן. רבנויות מסוימות, בכל מקום שיש בהן הכשר רגיל, מורות למשגיחים להקפיד על בישול ישראל רק לפי הרמ"א.

כידוע הג"ר עובדיה יוסף דן בנושא זה בתשובה ידועה. את דבריו הוא פותח במילים "ונראה ללמד זכות על הנוהגים להקל בדבר " אך לבסוף הוא מסכם כך (שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נד ):
גם הספרדים ובני עדות המזרח יש להם על מה שיסמוכו להתארח ולאכול בבתי מלון ובמסעדות הכשרים על ידי השגחת הרבנות המקומית, אף על פי שהטבח שמבשל התבשילים הוא גוי, כיון שישראל הוא המשגיח על הכשרות מדליק בעצמו את האש של תנורי הבישול והאפיה. (ואם כיבו את האש, צריך להזהר שישראל יחזור וידליקנה). והמחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה.

כושרות משום מה אינם רואים לעצמם צורך להביא את דבריו של הרב עובדיה יוסף בעניין זה. זאת, על אף שהרב עובדיה לא כתב את הדברים לפלפול בעלמא אלא הנהיג כך למעשה ברבנות תל-אביב בשעה שהיה רבה של העיר. בעקבותיו קבעו במועצת הרבנות הראשית שכשרות רגילה יכולה להסתמך על שיטת הרמ"א בבישולי גויים גם לספרדים.

חבר טוב, מהקוראים הקבועים של הבלוג, פנה פעם עם שאלה זו לארגון כושרות ושם השיבו לו שכיוון שהג"ר עובדיה יוסף כתב את הדברים רק כלימוד זכות אין לסמוך על זה לכתחילה.

לפני כמה חדשים כתבתי כאן על כשרות התותים. בתגובה לדבריי כתב הרב יהודה עמיחי כדברים האלה (קישור):
אפשר אולי ללמד זכות על מי שאכל, כדרכו של בעל ערוך השלחן המלמד זכות על כל אחד מישראל, אולם ברור שאם אפשר להגיע למצב שלא צריך ללמד זכות אלא אפשר לאכול לכתחילה ולמהדרין הרי שעדיף טפי. ובכך אפשר לראות את דרכו של מכון התורה והארץ, שרוצה להביא את עם ישראל למצב של לכתחילה ולא ללמד זכות.

דבריו של הרב יהודה עמיחי מכוונים לדברים הללו של ערוך השלחן (יורה דעה סימן ק סעיף יג):
ודע דבכל המדינות הידועים לנו בימות הקיץ הרחש מצוי בכל מיני מאכל וביחוד אלו הנמלים הנקראים מילבי"ן מצויים הרבה בכל מיני קמח ובכל מיני גרויפי"ן וכמעט שא"א להמלט מזה ובודאי הזריזים מדקדקים בכל האפשר להמלט מזה ועדיין כולי האי ואולי וק"ו כל המון בית ישראל שאינם מדקדקים ואוכלים מכל הבא בידם כשאינם רואים להדיא המילבין וחלילה לומר שכלל ישראל יכשלו באיסור גדול כזה ולא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי וראוי לחפש זכות וכבר נתעוררו גדולים בדורות שלפנינו להמציא זכות בענין הגדול הזה ונבארם בס"ד מה שהם אמרו ומה שנראה לענ"ד:

בזמנו כשהגבתי לדבריו של הרב עמיחי כתבתי שיש עוד נושא אחד שאתייחס אליו בעתיד, והנה הגיע הסימניה של כושרות כדי להזכיר לי את חובתי.

האם זה שרב פלוני כותב בלשון של לימוד זכות, זה אומר בהכרח שלא ניתן לסמוך על ה"היתר" שלו?
קשה לי מאד לקבל הנחה כזו. הרי הרב עובדיה לא כתב בסיכום דבריו בלשון "המקיל יש לו על מה לסמוך וירא שמיים יחמיר." כך גם בדברי ערוך השלחן הוא איננו כותב שראוי להמנע מלאוכלם או אפילו שהוא עצמו נמנע מלאכול, וכך גם משמע מדבריו בסימן פד סעיף סד:
ודע דכל מיני קמחים המונחים בחנויות בקיץ בודאי יש בהם מילבי"ן ואין שום תקנה לזה דלהניחם בתנור חם אי אפשר ולחם הוא חיי נפש ולכן עכ"פ יזהרו לראות אם יש בהם מילבי"ן אם לאו
כלומר, על אף שלא ניתן להמנע מאותם תולעים ערוך השלחן איננו כותב להמנע כמה שאפשר מאכילת לחם.