ביקורת ספרים: בין יוצרו ליצרו, שמואל בן-ארצי

כמעט ואין לי זמן לקרוא ספרי סיפורת, וגם כשיש לי בדרך כלל אינני כותב על כך מעל גבי בימה זו. אני משתדל להשאיר במה זו לספרים שהינם ספרים תורניים, לספרים שגם באנגלית קוראים להם: sefer. אך ספר זה "בין יוצרו ליצרו" ראוי לו לדעתי שהוא יהיה אחד היוצאים מן הכלל.
המחבר, שמואל בן-ארצי, ידוע לציבור הרחב יותר בייחוסו כאביהם של שרה נתניהו וחגי בן-ארצי. הוא כיום בן 95, התחנך בנערותו בסניף של ישיבת נוברדוק במזריטש, עלה לארץ לפני השואה על מנת להקים סניף של הישיבה בארץ, לאחר כשנה הוא עזב את הישיבה והלך לעבוד בחקלאות.
בשנתיים האחרונות הוא פרסם שני ספרים "נוברדוק" ו"בין יוצרו ליצרו", שניהם בהוצאת ידיעות ספרים. הספר הראשון, נוברדוק, מתאר את ההווי בישיבת נוברדוק שבמזריטש ומספר מעט על מייסד תנועת המוסר ר' יוסף זונדל, רבו של ר' ישראל מסלנט ועל מייסד שיטת נוברדוק, הסבא מנוברדוק. שלושה דברים קנו אותי בספר הראשון: תיאור ההווי בישיבת נוברדוק - הדבר הראשון הוא תיאור חי שאינני יודע אם יש עוד מסמך תיאורי דומה לו, השני הוא צורת הכתיבה המהולה במדרשי חז"ל ובפסוקים. הדבר השלישי הוא שהרגשתי שהספר טלטל אותי באופן שקשה לתאר למי שלא קרא את הספר. מן הסתם שמתם לב שלא התייחסתי לעלילה של הספר, זו לא טעות. מבחינת העלילה הספרים של שמואל בן-ארצי אינם מציאה גדולה, אך לדעתי בשביל שלושת הדברים האחרים הם שווים קריאה.
מובן שכשיצא לאור הספר השני, רצתי לחנות הספרים כדי לקנות עותק.
הספר הזה מחולק לשלושה סיפורים, שאינם שווים באורכם ושהקשר בינם אינו חד: הסיפור הראשון הוא על עלייתו של בחור מישיבת נוברדוק במזריטש לארץ להקים סניף של הישיבה בבני ברק ועל אהבתו לארץ המושכת אותו החוצה מבית המדרש. הסיפור השני הוא סיפור אהבה בין חלוץ (שעלה באותה ספינה עם בחור הישיבה מהסיפור הראשון) לבין אשתו הראשונה והשניה לאחר שהתאלמן מהראשונה ועל הייסורים שבהם ארץ ישראל נקנית. הסיפור השלישי הוא תיאור קורע לב על לבטיו וייסוריו של זקן ויושב בישיבה.
הספר, כמו הספר הראשון, כתוב בסגנון דתי מאד. אהבת ארץ ישראל ממלאת את כל עמודי הספר והספר כולו הוא סיפור אהבה בין העם לארצו הן בתוכן והן בסגנון. זאת, על אף שקשה להגיד שזהו ספר דתי, ואפילו ניתן למצוא אלמנטים לא-דתיים מובהקים בשני הספרים.
הנה דוגמא קצרה של סגנון הכתיבה (מתוך החלק השני, עמ' 124):
אנחנו החלוצים מר' יהודה [הלוי] נלמד, שבהיותו כבן שישים עזב את בתו האהובה, את רעיו ותלמידיו, את מכבדיו ומוקיריו הרבים, את מעמדו הנכבד ואת כל רכושו, כדי לבוא לארץ שבה 'איווה למושב אלוקייך, ואשרי אנוש יבחר, יקרב וישכון בחצרייך' ומעוצמת כיסופיו לארץ הקודש הכריז בפאתוס האלוקי שלו 'אשרי מחכה ויגיע ויראה את אורך וייבקעו עליו שחרייך! 'אשרינו שזכינו להיות בין העולים בעקבות ר' יהודה הלוי בתקופה שאורה של ארצנו הולך ועולה, ואנו רואים בחוש איך נבקע עלינו, קמעה-קמעה, שחר הגאולה, כפי שראוהו מראש חכמינו ז"ל בטיילם בבקעת ארבל בקרבת ימה של טבריה...

שם הספר הוא "בין יוצרו ליצרו" ובכל שלושת הסיפורים ניתן למצוא אלמנט של התחבטויות נפש של היצור על קשריו עם היוצר, כאשר השיא מגיע בסיפור השלישי (אינני מרחיב יותר על סיפור זה כי אינני רוצה להרוס, אך אם למישהו נופל הספר ליד ואין לו זמן או כח לקרוא את כולו - תקראו רק את החלק השלישי). אני אישית הרגשתי, גם בספר זה כמו בספר הראשון, שהלבטים ותיאורי ההתחבטויות פשוט מזעזים את הקורא והוא איננו יכול להשאר אדיש אליהם.
לסיכום, אם אתם מחפשים להתמלא מעט באהבת ארץ ישראל ביחד עם התחבטויות לא פשוטות כמעט בכל נושא שמעסיק את האדם המודרני בכלל והאדם הדתי בפרט - הספר שווה קריאה.