תורה, מדע ומכללת ליפשיץ

הרב יואל קטן פרסם השבת בעיתון בשבע (קישור) מאמר התומך במתנגדים למינויו של פרופ' שמואל גליק לראש מכללת ליפשיץ.

להלן דברים שכתבתי לו בעקבות המאמר:
קראתי את דבריך בעיתון בשבע על אי-מינויו של פרופ' גליק. רציתי לומר לך שאני מסכים לחלוטין בשתי נקודות: א. ברור שלרבנים, שתלמידיהם בעצם מהווים את חיותו של המוסד, יש זכות להביע את עמדתם הנחרצת באשר לזהות העומד בראש המוסד. ב. ברור שאדם המצהיר מעל לכל במה שהוא מעוניין לחנך לפתיחות ולדתיות סבלנית, איננו מתאים בעליל ללמד בחורי ישיבות להוראה, ועצם ההתבטאויות הללו מעמידים בסימן שאלה את עצם כישורו להיות מועמד לתפקיד.
אך יש גם נקודה נוספת שצפיתי שתכתוב עליה במאמר כל כך ארוך בנושא, ומשום מה היא היתה חסרה. שורש המחלוקת להבנתי איננו הגישה להלכה כפי שכתבת, אלא הגישה לאקדמיה. אני מרגיש שכל הדוברים בסיפור הזה פשוט מפחדים להגיד את האמת: אף אחד בישיבות ההסדר השולחים את תלמידיהם למכללה זו או אחרת, איננו מעוניין שתלמידיו ילמדו שם משהו. הרבה מראשי הישיבות מאמינים (אולי בצדק, ואולי לא) שאת ההכשרה להיות מחנכים, מקבלים תלמידיהם בבתי המדרש. הדבר האחרון שהם חושבים שתלמידיהם צריכים כדי להיות מורים זה לימודים במכון ההוא או במכללה ההיא. בפרשה הזאת, ובעוד פרשות שהיו ושיהיו, כולם משחקים במשחק הבא: אנחנו לא ממש רוצים בכלל את התלות במכללה, אנחנו עושים זאת רק כדי שהתלמידים שלנו יוכלו להיקלט במערכת החינוך, אנחנו חושבים שהחשיבות של להיקלט במערכת החינוך היא מספיק חשובה כדי שנחשוף את תלמידנו לתכנים בעייתים שמלמדים במכללה, אבל שלא יבואו עכשיו גורמים מהמכללה וישנו דברים כאילו שיש חשיבות עצמאית ללימודים במכללה. את אותו המשחק משחקים במכללה: אף אחד שם לא באמת חושב שהם "אקדמיה" פרופר, והם מוכנים להיות גמישים בהרבה סטנדרטים אקדמיים כדי להמשיך את הקשר עם הישיבות. כשהם פועלים כאילו שהם כן אקדמיה, באים אליהם בטענות, האמת - די בצדק.
הדברים שצוטטו במאמרך מפרופ' גליק אינם יוצאים דופן באקדמיה (ואם בבוא היום הבן שלי יחליט שהעתיד שלו הוא באקדמיה, בהחלט אצפה שמישהו שכתב דברים דומים לדבריו של גליק ילמד אותו), העניין הוא שכאן אף אחד לא מעוניין באקדמיה, כאן מעוניינים רק בתואר (שוב, אולי בצדק).

ולהלן תגובתו לדברי:
בענין ההערה שלך על ה'אקדמיה' אני מסכים עמך רק באופן חלקי: כמו שבעברית המדוברת היום 'תהליך שלום' פירושו ויתור על שטחי א"י, ו'תכנון משפחה' פירושו מניעת הריון, ובג"ץ פירושו שמאל פוסט מודרניסטי - גם אצל רבים מקובל ש'אקדמיה' פירושה סובלנות לדברי כפירה וכד'. אני הקטן לא מקבל את הפירושים האלו: תהליך שלום הוא תהליך שבסופו מיוסד שלום, כשהתנאים משתנים ותלויים בנסיבות ובנחישות ובערכים ובכח העמידה ולא מובנים מאליהם מראש כלל וכלל, וזה בהחלט ריאלי; תכנון משפחה פירושו לתכנן משפחה בריאה ונחמדה וגדולה על כמה שאפשר, וזהו ענין בהחלט ריאלי; הבג"ץ בעז"ה יהפך לבג"ץ יהודי וציוני כפי הראוי, וזה מתחיל להיות ריאלי; וגם לימוד אקדמאי יכול להיות לימוד שיטתי, ביקורתי, רחב אופקים, מדיד וכו' – ולאו דווקא כפרני, וזה בהחלט ובהחלט ריאלי. אני יכול למנות כאן עשרות אנשי אקדמיה שאני מכיר שאני מוכן ללמוד אצלם ושבניי ילמדו אצלם ללא שום בעיה וספק, מפני שהגישה שלהם, גם לבעיות וגם לקושיות וגם לעניינים רגישים מבחינת המסורת היהודית (ויש כמובן כאלו) - היא גישה חיובית, תורנית, הלכתית, שיכולה גם להשאיר נקודות ב'צריך עיון' בלי שהשמים יפלו לאף אחד על הראש – ואינה גישה צינית, מזלזלת, המקדשת את הטמא ומחלנת את הטהור. לכן בצדק גמור מזלזלים ראשי הישיבות בחלק מן הדרישות של משרד החינוך ומנסים לעגל פינות עד כמה שאפשר, ואין בדבר בהכרח התנגדות עקרונית וחוסר הערכה לכל מה ששם 'אקדמיה' נקרא עליו. ויש להאריך ואין כאן המקום להאריך...