טור לשבועות, מאת: חיים ולדומירסקי

עוד אינני יודע כיצד תשפיע ההתפתחות האחרונה על הבלוג שלנו ואם טוריו המשעשעים של חיים ולדומירסקי ימשיכו להתפרסם כאן או שזו תהיה הפעם האחרונה. השבוע פתח חיים בלוג משלו בשם חיים על כל העולם ובו הוא מתכוין לרכז את טוריו המתפרסמים (ושכבר פורסמו) מעל במות שונות. הבה נאחל לו בהצלחה, ונקווה שגם בעתיד הוא יזכור איך ארחנו אותו כאן לפני שהוא נהיה בעל שם עולמי.

ישחקו הילדים לפנינו (כרך מילואים)
כנראה שבטור הקודם פרטתי על נימי הנוסטלגיה של לא מעט קוראים ששלחו לי למייל תיקונים והוספות, לפיכך אין מנוס מכמה השלמות קטנות והערות קטנוניות –
בנוגע ל ארץ עיר – לא תאמינו כמה קוראים הרגישו פגועים אישית מכך שאמרתי שאין חיה בו' וכי אין אנו נתקלים דבר יום ביומו בוומבט החביב (בייחוד אם אנו גרים בדרום אוסטרליה) שהוא יונק שמאוד קשה למצאו בטבע אך קל יותר למצאו בוויקיפדיה. שיחקתם אותה! הוסיפו לניקוד שלכם 10 נקודות! כמו כן מחלוקת עזה ניטשה בין כמה קוראים האם הוירוס הוא חיה או לא. טוב, בא נסכם שגם אם הוא חיה הוא בטח לא חיית מחמד. 5 נקודות גג בשבילכם!
בנוגע ל גוגואים – קורא יקר בשם נתנאל ברנדל הזכיר לי את הטקס שבו בפרץ נדיבות בלתי מוסבר זורק טייקון הגוגואים את כל אוצרותיו באויר לכל מאן דבעי תוך שהוא צועק את המילה ... ובכן מסתבר שיש למילה זו יותר גירסאות מכפי שיש בערבית למילה 'סכין' – יש מקומות בהם זועקים את המילה "קולולוש", ישנם כאלו הצועקים "שאשא", ברמת גן היינו צועקים "פולה", אך אין ספק שהירושלמים עלו על כולם כשדייקו במינוח ההלכתי וצעקו "הפקר" (או שמא היו אלו משמשים של אוצר בית דין).
אך השאלה שנשאלתי יותר מכל היתה האם יש לי חבר שבאמת קרא לבנו 'לאמונת עיתנו'. ובכן, לא. אבל לעומת זאת יש לא מעט ילדים שאני מכיר ששם זה היה מהווה עבורם שידרוג משמעותי לעומת השם שכן קיבלו.

מענייני דיומא
· ספירת העומר – לפעמים אפשר לשמוע מחשבות של אנשים אחרים. לי זה קורה תמיד כשאני מסתכל על שליח הציבור הסופר את ספירת העומר, מבעד לפרצופו המבוהל ובין מילות הברכה אני תמיד מצליח לשמוע את מחשבותיו "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם" לא לטעות עכשיו פדיחה, אתמול היה 37 אני בטוח "אשר קידשנו במצוותיו" אני בטוח? רגע רגע, פסח היה ביום חמישי אז שישי היה יום אחד (אוף! למה הצדוקים לא ניצחו???) "וציוונו על ספירת העומר. היום שמונה ושלושים" מזל, אף אחד לא תיקן אותי, כנראה צדקתי (אולי גם הם טעו) עכשיו שארית... אני טוב בזה קדימה קדימה - 38 לחלק ל5, אני די בטוח שזה 3, יאללה נזרום עם זה ...
· אחרי שעברנו ברוך ה' את ל"ג בעומר, אתרי הבניה החלו להשלים את מלאי הקרשים שנעלם להם ובסופרים אפשר למצוא שוב עגלות, זה הזמן לעסוק בחג הבא עלינו לטובה – שבועות.
· תיקון ליל שבועות - כידוע, בנ"י בלילה שלפני מתן תורה נרדמו ומאז נפוץ המנהג להירדם בבית הכנסת עם הראש בתוך הסטנדר זכר לאותה הירדמות. המאבק כידוע אבוד מראש ולא משנה אם ישנת בצהריים או שאתה לומד בחברותא או בשיעור - הניקור בא יבוא. אחד הדברים היותר משפילים שאני חווה מדי שנה בלילה זה הוא ההתעוררות בעיניים אדומות ונפוחות ובפרצוף מעוך היישר למלתעות הנשמות הטובות שמבקשות ממני קבל עם ועדה "נו חיים, תגיד ברכות השחר בקול שנצא ידי חובה" דיר בלק השנה!!!
· אחד הספרים שמעולם לא הצלחתי להבין הוא מגילת רות. כל שנה אני מנסה להתרכז בקריאה - ההתחלה מובנת – אלימלך, נעמי, מחלון וכליון יורדים מהארץ למואב. Ok עד כאן סבבה. אבל אז פתאום הסיפור נגמר... מה הקטע ?
· ונחתום את נושא תיקון ליל שבועות בברכתו של בוב הבנאי (אחיו של יוחנן הסנדלר) - "נצליח לתקן? כן כן כן"
· לא תכבון אש בכל מושבותיכם - התורה העניקה לנו את האפשרות להעביר אש בחג אך למרבה הצער לא מצאו חז"ל את הפס' ממנו ניתן לדרוש שאפשר גם לכבות אותה וכך מדי שנה הייתי הופך לכימאי חובב בניסויי כיבוי אש בגרמא. כידוע המים אוהבים לגלוש מהסיר רק כשזה לא מועיל לאף אחד אבל כשאתה מצפה מהם לגלוש – איפה... מה לא הרתחתי – מים עם מלח, ביצה קשה, תפוח אדמה, קפה שחור שנשפך על כל הכיריים וצבע אותם אך את האש סירב לכבות, עד שבא ארכימדס לעזרתי – אם תדחוף מספיק דברים למים סופם שיגלשו.