שבת ישיבה - חלק ב'

חזקו עלי דבריהם של חלק מחבריי שביקשו יותר פרטים על השבת בישיבה. אשתדל שהדברים יהיו מובנים גם למי שלא ישב עמי בשבת תחכמוני, אך אני מתנצל מראש אם יהיו דברים שלא מובנים לכולם.

הדבר הראשון שאני רואה עניין להזכיר, זה ההשתתפות הערה בשיעור. כבר התרגלתי לתת שיעורים לקבוצות של "בעלי בתים" (אינני רואה בביטוי הזה פחיתות כבוד, ולכן אני משתמש בו. גם אני "בעל בית"!), שלכל היותר שואלים שאלות הבהרה במהלך השיעור. נדיר מאד שאני מקבל קושיה עם נסיון להפריך את דבריי, לכל היותר ייגש אלי מישהו אחרי השיעור ויאמר לי בשקט שיש לו פירכא על דברים שאמרתי. בישיבה, כבר הספקתי לשכוח, הדברים לא מתנהלים ככה. אם מגיד השיעור אומר משהו שאין לו סימוכים, או שהוא הבין מקור בצורה לא מקובלת הוא יצטרך להגן על עמדתו בחירוף נפש כנגד המקשים עליו ובראשם ראשי הישיבה ובחירי תלמידיה. אינני יודע אם זה כך בכל הישיבות, אך בישיבת "שבות ישראל" זה תמיד היה ככה וזה לא השתנה.

ובמעבר חד. כשנכנסנו לחדר האוכל בליל שבת וראיתי על השולחן את המלפפונים החמוצים החתוכים לרוחב לעיגולים קטנים, מיד עלתה בי השאלה: הייתכן ועדיין נשמר המנהג בעניין חיתוך החמוצים? בכל חמש השנים בהם למדתי בישיבה היו נוהגים, מסיבה לא ברורה, לחתוך את החמוצים לרוחב לסעודת ליל שבת, ולאורך לסעודת הבוקר. היו מקפידים כל כך על המנהג המטופש הזה, שהיו תלמידים שטרחו להעיר לתורנים בקול רם אם חס ושלום הם טעו והחליפו את היוצרות. למחרת, בסעודת שחרית, שמחתי מאד לראות שלא נשאר זכר מהמנהג ושהחמוצים היו חתוכים באותה צורה כמו בלילה.

לאחר פטירתו של מורינו הגאון ר' שמואל גרינפלד, התחילו בישיבה לשיר את שירי האר"י (אסדר לסעודתא ואזמר בשבחין) בסעודות השבת באותה המנגינה שבו היה ר' שמואל שר. בליל שבת עדיין שרים בישיבה את שיר האר"י במנגינה של ר' שמואל, על אף שאין כיום אפילו תלמיד אחד שהכירו ורובם אף לא שמעו עליו. בבוקר, כבר אימצו מנגינה חדשה.
את שיר האר"י בסעודה שלישית תמיד שרו בישיבה במנגינה מסויימת, שבכל חמש השנים שהייתי בישיבה לא היתה שבת אחת שבה החליפו את המנגינה (אולי למעט שבת זכור), אך כיום שרים במנגינה אחרת. מעניין אותי איך מישהו הצליח לשנות את המנהג הזה.

אני מקווה ששלושת הנקודות הללו מספקות את הסקרנות של חבריי.