שבת ישיבה

בשבת האחרונה התארחתי עם משפחתי בישיבת ההסדר בה למדתי לפני קרוב לעשור, ישיבת "שבות ישראל" באפרת. לפני זמן מה התקשר אלי אחד מראשי הישיבה וסיפר לי שהוא מעוניין להתחיל בתכנית חדשה בישיבה ובה מדי פעם יתארח בשבת ישיבה אחד מבוגרי הישיבה. באופן זה הבוגר יראה את הישיבה ויכיר את הנעשה בה, והתלמידים יראו את הבוגרים המגוונים לזמן מצומצם וילמדו אופציות שונות של התפתחות במשך שהותם בישיבה ולאחריה.

אני חייב לומר שזה ממש לא היה קל פרקטית לארוז את כל המשפחה וליסוע למקום שאיננו ערוך בדרך כלל לארח משפחות עם ילדים. אחרי השבת הזאת אני מעריך הרבה יותר את ראשי הישיבה והר"מים שהיו מגיעים לשבתות ישיבה עם נשותיהם וטפם באופן תדיר, ואני גם מבין יותר טוב את אותם הר"מים שהעדיפו להיות בשבתות ישיבה כמה שפחות. עם זאת, המשפחה לא סבלה יותר מדי, ואני חושב שאני הפקתי את המירב מההזדמנות לחזור כמעט עשר שנים אחורה ולהיות שוב בחור בשבת ישיבה. אני מקווה שגם התלמידים הפיקו מנוכחותי את המירב.

מלבד סדרי הישיבה הקבועים שהתנהלו כסדרם, ניתנה לי הזדמנות למסור שיעור הלכתי בבית המדרש בפני התלמידים, וגם לשוחח בענייני פרשת השבוע (וגם על כמה נושאים שנידונו בבלוג) במהלך עונג שבת שקיימו בליל שבת.

כתבתי כאן בעבר על הצורך שאני רואה בקשר בין הישיבות לבין הבוגרים. כפי שכתבתי אז, הקשר הזה חיוני לבוגרים שלא מצליחים לשמור על הרמה הרוחנית שבה היו כשעזבו את הישיבה, אך אני חושב שהוא חשוב גם לבוגרים שכן המשיכו בדרך תורנית. חשוב שהבוגרים יזכרו שיש להם כתובת לפנות על מנת לדון ולהתייעץ בעניינים שונים העולים על הפרק, גם אם זה רק כדי לקבל "דעה שנייה" בנושא כלשהוא.

אני חושב שזה דורש מידה רבה של תעוזה וביטחון עצמי מצד ראשי הישיבה להזמין בוגר, שלא עמד איתם בקשר כבר די הרבה שנים, לבוא ולדבר בפני התלמידים. יש בזה סיכון מסויים שהבוגר יבחר לדבר על נושאים שהם לא מעוניינים שידברו עליהם בישיבה, הוא עלול להביע דעות שאינן עולות בקנה אחד עם דרכה החינוכית של הישיבה וכיו"ב. עם זאת, לדעתי זה צעד מבורך שאני בטוח שבטווח הארוך (ואני מקווה שגם בטווח הקצר) כולם יצאו נשכרים ממנה, הן הישיבה והן הבוגרים.