כנס יהדות, חברה ואינטרנט - רשמים והרהורים

על אף שבהתחלה חשבתי שלא אשתתף בכנס, מכיוון שנושאי הפנאלים לא כל כך עניינו אותי, הלכתי בכל זאת ואני שמח על כך. ראשית, הבלוג הזה זכה לחשיפה גדולה בכנס:
- אני מפנה את הקוראים לקרוא סיכום של חלק גדול מהמושבים באתר כיפה (לינק), תוכלו לראות שבסעיף 3 מסוכמת הרצאתה של הגב' שלי פיקאר שהזכירה אותי לטובה ואף ציטטה משפט או שניים מהרשימה של מוצ"ש. הגב' פיקאר דיברה על כך שהרבה בלוגרים דתיים התחילו והפסיקו לכתוב לאחר זמן קצר. הסיבות שהיא מנתה להפסקה הזאת (שתוכלו לקרוא בסיכום באתר כיפה), אינם מסבירים מדוע בלוגרים דתיים בארה"ב דווקא כן מתמידים לעומת אלו שבארץ שמפסיקים. בכל מקרה, גם אני לא יודע כמה זמן אמשיך לכתוב - אבל בינתיים תהנו ממה שיש.
- איתי ורזי הירשנהורן המנהלים את האתר הפופולארי בבא-קמא פירסמו על האתר הזה בעיתון הצופה השבת (לינק) וכן בחוברת שכיפה הוציאה לכבוד הכנס.
אז לכל אלו שפרסמו אותי - תודה, ולכל אלו שהגיעו לכאן בעקבות הפרסום - ברוכים הבאים.

שנית, על אף שהנושאים של המושבים בהם נכחתי לא עומדים בראש מעייני, בכל זאת נהנתי מהדוברים הרהוטים והחכמתי. השתתפתי בפאנל אודות מאבקים חברתיים בעזרת רשת האינטרנט בהשתתפות: רבקה לוביץ', ניר ברקת ואלישיב רייכנר ובפאנל אודות האנונימיות ברשת בהשתתפות: הרב מנחם בורשטיין, אלעד טנא (עורך ynet-יהדות) ועו"ד יהונתן קלינגר. אפשר לומר שמכל הדוברים החכמתי במיוחד מהרצאתו של עו"ד קלינגר (כאן יש סיכום שהוא עשה להרצאה) שדיבר על כך שאם פעם כל אדם היה אנונימי כשהוא משוטט ברשת, כיום (לדעתו, בהשפעת פייסבוק) יש יותר ויותר אתרים שבהם אנשים מזדהים בשמם המלא וניתן לדלות בצורה קלה יחסית את כל הפרטים אודות חייו של מאן-דהוא. לאור זאת, נשאלת השאלה מה עדיף - אנונימיות או פומביות מוחלטת? לאחר ההרצאה שלו, בכלל לא ברור לי אם כל אלו שמתנגדים לטוקבקים אנונימיים (כדוג' הרב בורשטיין) באמת היו מחזיקים בדעתם אם המצב היה הפוך. כלומר, אם היינו במצב שהכל היה גלוי, ובחיפוש קל באינטרנט יכלת לדעת את כל מה שחברך/שכנך/העובד שלך אי פעם רשם באינטרנט - האם אותם מתנגדים (רבנים, אח"מים וכו') לא היו קוראים להעדיף את האנונימיות? אני לא חושב שיש תשובה פשוטה לשאלה זו (בכנס, הרב בורשטיין ענה על השאלה בכך שהוא מתנגד נחרצות לאנונימיות של טוקבקים, בניגוד לאנונימיות בשו"תים).

לאחר שחשבתי על מהשלמדתי בכנס ביממה האחרונה, אני חושב שאנחנו (הציבור הדתי) עוד לא מבינים מה זה האינטרנט. לדידי, האינטרנט זה עולם - עולם וירטואלי. כפי שאף אדם לא יתבטא בצורה הזאת: "לעולם על שלל מגרעותיו, ויש בשפע, יש גם מעלה אחת משמעותית...", כך אני חושב שיש להפסיק להתבטא בצורה דומה על האינטרנט, כפי שאמר בכנס הרב שמואל אליהו (לינק): "לאינטרנט על שלל מגרעותיו, ויש בשפע, יש גם מעלה אחת משמעותית והיא בחיבור בין קצוות". צריך להתייחס לאינטרנט כ"עולם" - יש בעולם האמיתי והוירטואלי: חנויות, בתי מדרש, בנקים, פריצות ועוד ועוד. לעולם האינטרנט יש שפה, כפי שבעולם הרגיל יש שפה, ויש דרכים לתקשורת כפי שבעולם הרגיל יש דרכי תקשורת.
אני מרגיש שאנחנו טרודים יותר מדי בניסיון להשוואה בין העולמות הללו, לדוג' בהרצאתו של אלישיב רייכנר הוא השווה בין דרכי המאבק החברתי באינטרנט לבין דרכי המאבק הרגילים וכאשר הרב בורשטיין ואלעד טנא דיברו על אנונמיות הם השוו את האנונימיות ברשת לאנונימיות המקובלת בעולם הרגיל ועל פי ההשואות הללו הם נותנים ציונים מוסריים, דתיים וכד'. אני סבור שכל ההשוואה הזו תוביל בסופו של דבר לטעות מוחלטת. אלישיב רייכנר דיבר על כך שאין תחליף באינטרנט לשיירת מכוניות שתיסע לשדרות ותקנה בחנויות במקום, זה נכון אבל רק חלקית, כי ניתן באינטרנט שהרבה הרבה יותר משפחות יקנו דרך האינטרנט מוצרים משדרות מאשר אלו שיכולים להרשות לעצמם לנהוג בצהרי יום שישי. אפשר גם שמשפחות מכל הארץ יהיו בקשר מתמיד עם משפחות משדרות ויסייעו להם דרך האינטרנט. הסיבה שלדעתי הרעיונות הללו עוד לא קרמו עור וגידים, זה בדיוק בגלל שהאנשים הפעילים חברתית עדיין עסוקים בעריכת השוואות בין שני העולמות.

במסגרת היציאה מההשוואות וההתמקדות בעולם הוירטואלי, עלינו לערוך דיונים בתוך החברה הדתית, כיצד אנחנו גורמים לכך שהשיח באינטרנט (ונתחיל בזה באתרים הדתיים) יהיה שיח מפרה ומועיל? כיצד רבנים יכולים להשתלב בקהילות וירטואליות ובפורומים - (האם יש מקום שרב מצהר יהיה כותב קבוע בפורום עיר מגוריו בתפוז כך שהחברים בפורום יתחברו אליו וכד')? כיצד אפשר להשתמש בפורומים ובאתרים על מנת לנהל דיאלוג בין פלגי הציונות-הדתית במקום שההתמודדות תהיה זריקת האחר מבית המדרש?

לדעתי, עלינו להפסיק לערוך השואות בין העולם שלנו לעולם הוירטואלי ובמקום זה יש להתחיל ללמוד כיצד להתנהל באופן נכון (דתית, רוחנית וחינוכית) בעולם הוירטואלי הקיים מסביבנו.