שימוש חוזר בבולי דואר

ר' אליהו לוין מירושלים הפנה את תשומת לבי למחלוקת מעניינת בשו"תים שהתפרסמו באתר ישיבה בנושא שימוש חוזר בבולים.

התשובה הראשונה של הרב יעקב אריאל (לינק):
שאלה:זה זמן מה שרשות הדואר לא מחתימה בולים על מעטפות גדולות, אלא רק על רגילות. כפועל יוצא, אנשים מקבלים מעטפה גדולה עם בולים שלמים שניתן לשלוח אותם שוב.מה הדין?
תשובה:בול ששימש למשלוח מילא את תפקידו ואין להשתמש בו שנית.

התשובה השנייה, החולקת להלכה על תשובתו של הרב אריאל, של הרב דב ליאור (לינק):
שאלה:קיבלתי בדואר חבילה מחבר, והיו עליה בולים. להפתעתי הרבה ראיתי שהבולים אינם חתומים בחותמת הדואר, דבר המקנה לי את האפשרות להשתמש בהם פעם נוספת. התייעצתי עם חבר, והעלינו מספר סברות להיתר או איסור לשימוש בבולים אלו. אשמח לשמוע את פסקי הרבנים בנושא.
תשובה:אם פקיד הדואר לא החתים את המעטפות זו בעיה של הדואר והדבר דומה לאדם שמצא מציאה ברחוב. לכן להלכה נראה שמותר לך להשתמש בבולים. הרי מה ההבדל בין זה לבין אם מצא ברחוב מעטפה מבויילת שמותר לו להשתמש בה היות והבעלים התייאשו? אף כאן פקיד הדואר כנראה שכח ומן השמים זיכו לו, לכן מצד עיקר הדין מותר לו להשתמש.
אמנם זו לא מידת חסידות. מצד מידת חסידות, מסופר על גדולי ישראל כששלחו מכתב על ידי שליח שלהם, שילמו בכל זאת למלכות דמי המשלוח כאילו היו שולחים על ידיהם. לכן מצד מידת חסידות יש מקום לשלם.

לא כל כך ברורה לי סברתו של הרב ליאור. מה הפירוש "מן השמים זיכו לו"? פקיד הדואר או המכונה שלא החתים את דבר הדואר פשע ללא ידיעת בעל הבית שלו שמן הסתם לא מוחל על דבר זה. מי הוא בכלל הבעלים של רשות הדואר - אולי הציבור כולו? אם למי מהקוראים יש הסבר מניח את הדעת - בבקשה שישתף אותנו.
גם הסיפור על גדולי ישראל ששילמו מיוזמתם דמי דואר כאשר הם לא השתמשו בשירות הממלכתי, קצת צריך עיון. מדוע גדולי ישראל אלה ראו צורך בכך? שמעתי פעם שהיה בתקופה המדוברת חוק שאסור לשלוח דברי דואר כי אם ע"י השרות הממלכתי - אך האם יש ראיות הסטוריות לטענה זו?