תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק ג'

בחלק ב' ראינו כי הדעה הרווחת בחז"ל זה שימי המילואים היו מכ"ג באדר ועד ר"ח ניסן, ואילו לדעת חלק מהראשונים ההולכים בדרך הפשט ימי המילואים היו מר"ח ניסן ועד ח' בניסן. עפ"י זה יש לקבוע את תאריך תחילת ספר ויקרא: כ"ג באדר לחלק מהראשונים וא' בניסן לחלק האחר של הראשונים. ובהתאמה גם את פרשת "ויהי ביום השמיני" - א' בניסן לשיטה הראשונה וח' בניסן לשיטה השנייה.
כך מפרשים רש"י והרמב"ן שהשעיר שנשרף בפרשת שמיני זה שעיר חטאת של ראש חדש ניסן (רש"י ויקרא י טז):
שעיר החטאת - שעיר מוספי ראש חודש. ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים, ושעיר נחשון ושעיר ראש חודש, ומכולן לא נשרף אלא זה.
ולעומת זאת כותב האבן-עזרא (ויקרא ט א):
ויהי ביום השמיני - היה נראה לנו כי ביום השמיני - שמיני לניסן, כי המשכן הוקם באחד לחדש.

לפי דברים אלו פרשת ויקרא ותחילת פרשת צו עם הציוויים הרבים על סוגי הקרבנות יחד עם חלקו השני של פרשת צו העוסק במשיחת הכהנים נאמרו במהלך ימי המילואים.

בחלק א' ראינו כי בני ישראל נשארו במדבר סיני עד לכ' באייר. זאת אומרת שרובו של ספר ויקרא (מפרק יא שבפרשת שמיני ועד סוף הספר) נאמר בין תחילת ניסן לכ' באייר - שמונה עשר פרקים בכחמישים יום. בין הפרשיות הללו ישנם שני פרשיות שנאמרו כנראה במעמד מיוחד:
1. פרשת קדושים שלפי דברי חז"ל נאמרו בהקהל (רש"י ויקרא יט א):
דבר אל כל עדת בני ישראל - מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה:
2. פרשת הברכות והקללות שפרשת בחוקתי (ויקרא כו מו):
אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה:

מתי בדיוק נאמרו פרשיות אלו? לי לא ידועים מקורות בנושא זה. בכל מקרה, כדאי לשים לב לפרט אחד מעניין. פרשת אחרי-מות עם הציווי "בזאת יבא אהרן אל הקודש" ותיאור תהליך כניסתו של הכהן הגדול לבית קודש הקדשים לא נאמרו למשה באיזור יום הכיפורים אלא יותר באיזור חודש ניסן. עובדה זו מחזקת את דברי הגר"א שלאהרן הכהן הותר להיכנס לקדש הקדשים ע"י הבאת פר כהן גדול וקטרת בכל עת שחפץ ולא רק ביום הכיפורים.

בחלקים הבאים נעסוק בתיארוך חלקו הראשון של ספר במדבר.