מדרש לפרשת משפטים

"ואלה המשפטים"

מה כתיב למעלה מן הפרשה? (שמות יח) "ושפטו את העם בכל עת". ואמר כאן, "ואלה המשפטים" והדברות באמצע. משל למטרונה, שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע. כך התורה דינין מלפניה, ודינין מאחריה, והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח): "באורח צדקה אהלך". התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת. אהלך בדרכן של עושי צדקה, "בתוך נתיבות משפט" התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה שנא': "שם שם לו חוק ומשפט". ודינין מאחריה, שנאמר: "ואלה המשפטים": (שמות רבה פרשה ל)

המדרש מתייחס למיקום של מתן תורה בתוך הקונטקסט הכללי יותר. פרשת מתן תורה מוקפת בפרשיות הקשורות לעשיית דין ומשפט. לפניה מופיע סיפור עצת יתרו להרכיב מערכת משפט ולאחריה יש את פרשת משפטים שבה מפורטים הדינים השונים שעל פיהם על בית הדין לשפוט. המדרש מבקש לבאר מה פשר המסגרת הזו שהתורה שמה לפרשיית מתן תורה.

על מנת לבאר זאת המדרש נותן משל: משל למטרונה שכאשר היא מסתובבת ברבים יש לפניה ולאחריה אנשי משמר. מה המדרש ממחיש במשל זה? מה מוסיפים אנשי המשמר של המטרונה לעניין המדובר?

במבט ראשון היה מקום לומר שאנשי המשמר תפקידם להגן על המטרונה, אך במבט יותר מעמיק נגלה שאין זה נכון. כאשר מגיע לביקור בארץ אורח חשוב, מדינת ישראל אורחת לכבודו מסדר כבוד. מסדר זה בדרך כלל מורכב מחיילים חמושים, מעניין שהנשקים שהם מחזיקים בזמן המסדר אינם נשקם הפרטי אלא נשקים שמשתמשים בהם אך ורק לצרכי מסדרים וטקסים. אם כן, לשם מה בכלל יש צורך לערוך מסדרים מהסוג הזה?

נראה שעניין "הזין מכאן והזין מכאן" כלל איננו לצורכי הגנה וכדומה, אלא לצרכי כבוד בלבד. מה הכבוד שמוסיפים אותם המשמרות למטרונה או למדינה? ובכן, כבודה של המטרונה ושל המדינה הוא בזה שיש ציבור או קבוצה שנשמעים להם ומהוים את המוציאים לפועל של דבריהם. ההבדל בין סתם אדם עשיר לאדם חשוב זה כמות האנשים שנשמעים לקולו. המשמר שעורכים לכבודם של אורחים בעצם בא להראות את גדולת המדינה המארחת בזה שיש לה חיילים ממושמעים - דבר שהוא לעצמו נותן למדינה ולעומדים בראשה משמעות. כך גם המטרונה משתמשת "זין מכאן וזין מכאן" כדי להמחיש שמלבד עושרה הרב היא גם אושיות חשובה בזה שיש העושים את דבריה ומוציאים את ציוויה לפועל.

כך גם התורה עם כל עושרה הרב הופכת לחשובה ומשמעותית רק כאשר מיישמים אותה בחיי המעשה. כל עוד היא נשארת "על המדף" היא אמנם בבחינת אוצר, אך יש בה חסרון בחשיבותה שיכולה לבוא לידי ביטוי רק כאשר מוציאים את הרעיונות והכללים הטמונים בה מהכתב אל המציאות בעולם המעשה.

תרבות תורנית במילואים - עדכון

אני שמח שכיוונתי לדעתם של גדולים ממני. אמש קיבלתי הודעה מצהר, שאכן הם נמצאים כעת בהערכות לקראת שיתוף פעולה עם הרבנות הצבאית כדי שרבני צהר יטלו חלק במערך ההרצאות בקרב החיילים בסדיר ובמילואים. אני מקווה שזה יצליח ויעלה את הרמה של ההרצאות הניתנות לחיילים במהלך השירות.

עדכון בעקבות: תרבות תורנית במילואים - תגובה לרב ד"ר דרור פיקסלר

רבי חיים קנייבסקי וחיפושי מחשב

הכתבה הזאת נשלחה אלי במייל פעמיים בשבוע האחרון:

אינני יודע איפה זה התפרסם ולפני כמה זמן (יכול להיות שזה מסתובב כבר שנים).

כשקיבלתי את המייל בפעם הראשונה קראתי את הכתבה ומיד עניתי למי ששלח לי אותו שאינני מאמין שהסיפור הזה הוא נכון. זאת, ממספר טעמים שרק חלקם יפורטו בהמשך. בכל מקרה, הכתב כנראה מאד התפעל מזה שהגר"ח ידע כמה פעמים מופיע "משה" בתורה. בעיני, זה לא מגדיל או מקטין את גדלותו של מישהו. יכול להיות גאון גדול בתורה שאיננו יודע כמה פעמים יש "משה" בתורה, ויכול להיות עם הארץ גמור שישב וספר את מספר הפעמים. ספריו וחידושיו של הגר"ח קנייבסקי מספיק חשובים ומקיפים שהוא איננו נצרך לדעת גם את מספר הפעמים.

זכיתי ולפני קצת למעלה מעשור הכרתי בהכרות אישית אדם שהיה גאון גדול בכל מקצועות התורה (אמנם, מן הסתם הוא לא הגיע לרמתו של הגרח"ק). הגאונות שלו היתה מספיק גדולה שהוא באמת יכל למצוא מקור למימרא חז"לית לפני שאדם היה מוצא אותו בחיפוש בתוכנות המחשב, אך הוא מעולם לא התעניין במספר הפעמים שמופיע מילה כזאת או אחרת בתורה או בתנ"ך. יש לי סיבה טובה להניח שאצל הגרח"ק אופי הגאונות אינה כל כך שונה.

בכל מקרה, אותי יותר מרשים הבקיאות של מי שמצא את המקור הבא (שאני מניח שגם הגר"ח מכיר). מקור המראה שהמילה "משה" מופיע 647 פעמים עם קידומות ו614 פעמים בלי קידומות. (נשלח אלי ברשימת התפוצה של הרב "מענה לשון" מתוך ספר "אהבת תורה" לרב פינחס זלמן הורוביץ).

תרבות תורנית במילואים - תגובה לרב ד"ר דרור פיקסלר

הרב ד"ר דרור פיקסלר פרסם בכתב העת "צהר" האחרון (ל"א) מאמר (לינק) בנושא "פעילות תרבות במהלך שירותי מילואים". במאמר הוא קורה לרבנים שמשרתים כלוחמים במילואים לארגן אירועי תרבות עבור היחידות שלהם ובכך לחבר את הציבור שאיתם נפגשים במילואים: דתיים, מסורתיים וחילוניים לתורה ולארץ ישראל. הוא גם מציע שיוקם מאגר ובו פעילויות תרבות שונות שאפשר לקיים בגזרות השונות שיהיו בעלי אופי תורני חינוכי. להלן מקצת מדבריו:

על מנת להסביר את כוונתי אבקש להציג את המודל שבנינו בפלוגת המילואים בה אני משרת. בכל תעסוקה מבצעית מוגדר תמיד צוות משימות שבאחריות הגדוד והפלוגה ליצוק תכנים לפעילותו... כששרתנו בשנת תשס"ג בכרמי צור, עשינו סיור במערת המכפלה ובחברון עם ליווי של אחד מהמתיישבים שם. קשה לתאר את הרושם העצום שנוצר בשבוע הראשון שעשינו את הסיור, וראיה לכך הייתה שבשבוע השני לא היה מקום באוטובוס לכל מי שרצה לצאת.

ברצוני להעיר ואולי לחדש שבנושא הכנסת תכני תרבות תורנית למסגרות מילואים הוא הרבה יותר פשוט ממה שמתאר הרב ד' פיקסלר. במילואים האחרונים שלי עיקר הפעילות שלנו היה סיורים על גדר ההפרדה. יום אחד עובר אחראי המשימות בחדרים ומודיע שבעוד חצי שעה יתקיים הרצאה בנושא "זוגיות במילואים". אני ושאר החיילים שלא היו אז במשמרת הגיעו לחדר האוכל כדי לשמוע את ההרצאה. כשנכנסתי לחדר האוכל פגשתי באדם שהיה מוכר לי קצת מהעבר. הוא סיפר לי שהוא היום הרב של החטמ"ר ובין השאר הוא מארגן הרצאות לחיילי מילואים. בהתחלה התאכזבתי כי חשבתי שצפוי הרצאה מפי מישהו מתחום הפסיכולוגיה ועתה התברר לי שזה מישהו כנראה מהתחום הרבני אך מכיוון שהכרתי את אותו רב צבאי כ"אחד משלנו" ניחמתי את עצמי שמן הסתם הוא מבין עניין והמרצה יהיה מעניין בכל מקרה. כמה התאכזבתי כשהגיע המרצה: אדם לבוש שחורים שניחם אותנו בכך שהוא לא באמת חרדי – הוא רק חוזר בתשובה, והוא היה בצבא כמו כולכם. הוא אמנם דיבר בנושא זוגיות אך הניסיון הרלוונטי היחיד שהיה לו בנושא זה שהוא נשוי כמה שנים (בערך חצי מהזמן שאני נשוי). האברך החביב התחיל להסביר שכל (!) הבעיות בזוגיות בימינו נובעות מזה שהתפקידים בבית התבלבלו: תפקיד הבעל להיות שר החוץ ותפקיד האשה להיות שרת הפנים. כל שינוי מהתפקידים הללו, לדעתו, עשוי להוביל לבעיות בזוגיות. בשלב זה קמו ועזבו את החדר בערך מחצית מהנוכחים. האמת, שהתפלאתי מאד שהחצי השני נשארו במקומותיהם עד לסיום ההרצאה (חלקם, אמנם רק כדי לא להעליב אותו).
אני כשלעצמי למדתי הרבה מההרצאה הזו: למדתי שהאיש הממוצע, חבריי ליחידה, מעוניינים לשמוע הרצאות גם אם זה בא על חשבון זמן השינה שלהם. למדתי שהם מוכנים להקשיב גם לאדם הלבוש בלבוש חרדי, כל עוד הוא לא יאמר דברים שלדעתם הם שטויות.
חוץ מזה נעלבתי קשות. נעלבתי שהיהדות מוצגת בצורה כל כך שטחית, אני בטוח שאני הייתי יכול לתת הרצאה הרבה יותר טובה. נעלבתי מזה שכשאני מספר לחבריי החילוניים ליחידה על ספר טוב שקראתי או על שיעור טוב ששמעתי, הם חושבים שמן הסתם הרמה של אותו ספר או שיעור הוא בערך כמו רמת ההרצאה הזו.
אבל הדבר שהכי חרה לי זה שהבסיס שהיינו בו היה במרחק יריקה מאחת מישיבות ההסדר הגדולות בארץ ומדי יום עברו במחסום הצמוד לבסיס גדולי הרבנים וטובי המרצים במגזר שלנו. אבל רב החטמ"ר שמכיר את הישיבה הזו היטב בכל זאת הביא את אותו אברך ולא מישהו שיכל באמת לתת הרצאה טובה. אני מניח שהאשמה לא תלויה רק בו. אם גוף כמו צוהר היה מתארגן ופונה לרבנות הצבאית עם רשימה של מרצים שמוכנים לבוא לבסיסי צה"ל (ואני בטוח שצה"ל גם יודע לשלם על כך), אז רב החטמ"ר לא היה חושב פעמיים את מי להביא. אבל כל עוד שאין לו רשימה כזו, ורצון שלו להביא מרצה טוב כרוך בטלפונים ורדיפות אחרי רבנים "משלנו", אז הוא מעדיף לקחת את האברך היקר ולחסוך מעצמו זמן ועגמת נפש.
זה, לדעתי, הכיוון שצהר צריכים להתקדם בו על מנת להפיץ תורה בקרב חיילי המילואים - וזה הרבה הרבה יותר פשוט מההצעה המבורכת של הרב ד' פיקסלר.

"קריבו שושבינין" - מלוויו של החתן לחופתו

מנהג ישראל הוא שכשחתן (וכן כלה) הולך לחופתו מלוים אותו שני אנשים, אחד מימינו ואחד משמאלו. לתפקיד המלוים קוראים שושבינים. השושבינים בדר"כ מחזיקים בידיו או בזרועותיו של החתן וכך הולכים הם לכסות את הכלה בהינומא ולאחר מכן לחופה. יש מקומות שנראה למתבונן מהצד כאילו שהשושבינים מחזיקים בידיהם את החתן כדי שלא יברח. המנהג הוא שלשושבינים בוחרים זוגות הנשואים בזיווג ראשון ובעלי ילדים. כך כותב הרב אליעזר מלמד (כאן):
ולא כל אדם ראוי להיות שושבין, אלא בוחרים דווקא זוג נשוי שיש להם ילדים, משום שיש בזה סימן טוב לחתונה שתעלה יפה. ומשתדלים שהשושבינים יהיו צדיקים וחכמים.ובדרך כלל נוהגים כיום שהורי החתן והכלה הם השושבינים, אבי החתן ואבי הכלה מלווים את החתן, ואם הכלה ואם החתן מלוות את הכלה. ואכן להם ראוי להיות השושבינים, שהרי מי מתאים יותר ללוות את הבנים בדרכם לחופה אם לא ההורים שגידלום וטיפחום עד הלום, שהם ליוו את הילדים וטיפלו בהם מינקות ועד בחרות, בדאגה ובמסירות, ברגעים היפים והקשים, ואכן מתאים שהם יזכו גם ללוות את ילדיהם ביום הגדול בחייהם, ולהכניסם לחופה.
עד כדי כך יש המקפידים על בחירת השושבינים, שיש והרב מסדר הקידושין עומד על כך, שבמקום שהורה אלמן או גרוש ילוו את בנם אהובם לחופה, יבחר החתן זוג הנשוי בזיווג ראשון להיות שושביניו.
בפשטות נראה שתפקיד השושבין הוא ללוות את החתן לפני כניסתו לחופה כשם שבעל בית חייב בליווי אורחו כאשר זה יוצא מביתו, כך מלווים ההורים את ילדם כאשר הוא יוצא מביתם. חשבתי שניתן להסתכל על זה גם הפוך - החתן לוקח איתו את שושביניו לתוך חופתו כאומר: בבית החדש אותו אני מקים ברצוני לקחת קצת מהעולם הישן שהייתי חלק ממנו ועם היסודות שאותם ספגתי מהשושבינים יקל עלי לייסד את ביתי שלי. נראה לי שבהסבר זה גם המנהג לקחת לשושבינים דווקא זוג הנשוי בזיווג ראשון עם ילדים יותר מתיישב.

מוקדש באהבה לידידי כאח לי זה כחצי יובל שנים יעקב אלסטר לרגל אירוסיו עב"ל יונה.

תמונת מצב - קהילת מיתר

קהילת מיתר הינה קהילה המכונה בדר"כ "בני עדות המזרח" על אף שרוב חבריה הינם ממשפחות יוצאי ארצות צפון אפריקה, שהם דווקא במערב, והנוסח הקבוע הינו נוסח מרוקו המקורי עפ"י הסידור והפסקים של הרב שלום משאש זצ"ל. מאז הקמת הקהילה לפני כעשרה חדשים הקהילה קיימה את כל התפילות והפעילויות במבנה של גן ילדים. נכון לעכשיו ניתן לומר שהמתפללים הקבועים מורכבים מכ30 משפחות דתיות ועוד כמה עשרות משפחות מסורתיות ברמות שונות. כאשר לא יהיה זה מוגזם לומר שחוץ מכ40-50 משפחות של מתפללים קבועים יש עוד כמספר הזה של מתפללים לא קבועים, חלקם מגיעים לתפילה אחת מדי שבת, חלקם מגיעים פעם בחודש וחלקם מגיעים רק בחגים. במספר זה לא כלולים המשפחות שמגיעות רק בימים הנוראים, שזה כבר מספר הרבה יותר גדול.
בזמן האחרון הוקצה לנו שטח ותקציב ע"י העירייה על מנת לבנות משכן קבע לבית הכנסת. דא עקא, שהעירייה הקצתה סכום כסף שמספיק על מנת לבנות עזרת גברים של מעט יותר מ40 מ"ר ונתנה לקהילה אישור על מנת להגדיל את שטח עזרת הגברים עד לכ140 מ"ר.
כתוצאה מכך החליט הועד המנהל לפנות לחברי הקהילה ולבקש מכל משפחה המעוניינת להיות חברה בקהילה לתרום 5000 ש"ח כדי להגדיל את שטח המבנה. כ40-45 משפחות נענו לקריאה ותרמו מכיסם, כאשר מתוכם כ30 דתיים והשאר מסורתיים ברמות שונות. [יודגש, שחלק ממשפחות אלו פנו אלינו ואמרו שקשה להם כלכלית לעמוד בהוצאה זו, וכמובן שהם שילמו רק כפי שידם משגת]. לאור זאת יש בידינו מספיק כסף כדי לבנות עזרת גברים של כ70 מ"ר, שלפי האומדן שעשינו יש בו מספיק מקום עבור כל מי שנמצא ברשימת המשלמים.
ועכשיו נשארנו עם דילמה קשה מאד. מה עושים עם כל מי שלא שילם? אינני מתכוין לאלו שמגיעים לכל התפילות ובכל זאת בחרו שלא לשלם, היכן הם יתפללו אחרי שיוקם בית הכנסת צריך להיות הדאגה שלהם ולא שלי. הדאגה שלי זה ביחס לכל המסורתיים שהיום מגיעים לתפילה אחת בכל שבת או שמגיעים מדי פעם. לפי הבנתי, הסיבה שהם לא שילמו זה בגלל שזה לא בסדרי העדיפויות שלהם, מבחינתם הם מגיעים כי זה כרגע נח להגיע. אם מחר זה לא יהיה נח אז או שהם יחפשו מקום אחר להתפלל בו או שהם יפסיקו להגיע בכלל. מכיוון שאני יודע שבכל בתי הכנסת בשכונה יש מצוקה של מקום, קרוב בעיני שהם יבחרו באופציה השנייה. כמובן, שכל עוד יהיה מקום אצלנו אנחנו נקבל אותם בשמחה, אבל לפי אותם אומדנים שעשינו, אם נשאר עם 70 מ"ר אפילו מקום לעמוד לא יהיה בעזרת הגברים.
אז כרגע הדעות בקהילה חלוקות, חלק אומרים שאם זה חשוב לאותם מסורתיים שיהיה להם מקום לבוא להתפלל בו אז שיקחו יוזמה ויכניסו יד לכיס, וחלק - שאני נמנה איתם - אומרים שעלינו לצאת למסע גיוס בקרב אנשים שהם לא מהקהילה ולגייס עוד כסף כדי שיהיה לנו מקום גם עבור המסורתיים הללו.
חותני שיח' תמיד אמר לי שחבל מאד שבארץ, בניגוד לחו"ל, היהודים שנוסעים בשבת אינם מגיעים להתפלל בבתי הכנסת. לשמחתינו, בבתי הכנסת הספרדיים בארץ אותם יהודים עדיין מעוניינים להגיע. כעת יש לנו הזדמנות להחליט האם אנחנו, כל אחד מאיתנו, נאפשר להם לעשות זאת - או שחלילה ננעל (מטפורית, כמובן) את הדלת בפניהם.

מדרש לפרשת יתרו

(משלי כז) "טוב שכן קרוב מאח רחוק"
"טוב שכן קרוב" - הוא יתרו שהיה רחוק לישראל מן עשו אחיו של יעקב.
ביתרו מה כתיב? (ש"א טו) "ויאמר שאול אל הקיני וגו'" בעשו כתיב: (דברים כה) "זכור את אשר עשה לך עמלק".
אתה מוצא דברים רבים כתובים בעשו לגנאי וכתובים ביתרו לשבח:
בעשו כתיב: (איכה ה) "נשים בציון ענו" וביתרו כתיב: "ויתן את צפורה בתו"
בעשו כתיב: (תהלים יד) "אוכלי עמי אכלו לחם" וביתרו כתיב: "קראן לו ויאכל לחם"
בעשו כתיב: "ולא ירא אלהים" וביתרו כתיב: "וצוך אלהים"
עשו בטל את הקרבנות וביתרו כתיב: (שמות יח) "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים"
עשו שמע ביציאתן של ישראל ונלחם עמהם שנאמר: (שם יז) "ויבא עמלק" יתרו שמע בשבחן של ישראל ובא ונדבק עמהם שנאמר: "וישמע יתרו": (שמות רבה ריש פרשת יתרו)

המדרש הזה נראה במבט ראשון מאד פשוט להבנה. המדרש בא לדרוש את הפסוק "טוב שכן קרוב מאח רחוק", ומראה שיתרו הוא שכן קרוב ואילו עשו הוא אח רחוק ובודאי שטוב יתרו מעשו. ומכאן שאכן "טוב שכן קרוב מאח רחוק".
אך במבט יותר מעמיק זה לא פשוט בכלל, שכן מה מגדיר את יתרו כשכן קרוב? ומה מגדיר את עשו כאח רחוק? אם יתרו הוא שכן קרוב בגלל שהוא היטיב עם ישראל ועם משה והתקרב לתורה ולה', כלומר בגלל שהוא בחר בטוב – אז מה החידוש של שלמה המלך שטוב שכן קרוב. אם אדם מוגדר שכן קרוב בגלל שהוא בוחר בטוב אז ברור שזה טוב. ואם עשו מוגדר כאח רחוק בגלל שהוא בחר ברע, אז ברור שזה לא טוב וברור ששכן קרוב עדיף עליו. אז מה רוצה הפסוק והמדרש לומר לנו?

יש הבדל מהותי בין שכן לאח. שכנו של אדם בהגדרה הולך ומתקרב לאדם. הוא נולד במשפחה זרה, בעיר זרה ואולי אף בארץ זרה ובסופו של דבר מוצא את עצמו מתגורר וחי בצמידות לאותו אדם. בהגדרה ניתן לומר ששכן הוא מתקרב. אח הוא ההפך המוחלט משכן. הוא נולד באותו משפחה, חולק עם אחיו את המאכלים והבגדים בבית ולאט לאט מוצא את עצמו מתרחק מהאח, מקים לעצמו בית ומשפחה שהיא שונה ממשפחת אחיו. וכך האח הוא בעצם אח מתרחק.
נראה ששלמה המלך מלמד אותנו שבמידה והמרחק המחשבתי/תפיסתי בין האדם ושכנו ובין האדם ואחיו הוא שווה, בכל זאת עדיף השכן על האח כי אמנם הם כרגע שניהם באותו מרחק אבל באמת פניהם בכיוונים מנוגדים. פני השכן הוא בכיוון ההתקרבות לאדם ופני האח הוא בכיוון ההתרחקות מהאדם.
המדרש מראה שכאשר המגמה הזאת מגיע לקיצון אפשר להגיע למצב שהיה בין ישראל ועשו ולמצב שהיה בין ישראל ליתרו. יעקב ועשו התחילו מאותו ביצית, אך מגמת ההתרחקות של שני האחים לעולם לא נעצר עד כדי כך שעשו בא להלחם עם ישראל כאשר בנ"י יצאו ממצרים.
לעומת זאת, מגמת ההתקרבות של יתרו לעם ישראל גם הוא לא נעצר. וכך יתרו שהתחיל את דרכו ככהן לע"ז מוצא את עצמו כחותן משה שבא לקבל את התורה יחד עם בנ"י.

כבר למדתי משהו חדש

ובכן הסתבר לי לאחר שפתחתי את הבלוג שיש קהילות שבהם יש תפקיד כזה שקוראים לו רב צעיר:
הרב הצעיר (תרגום מיידיש של הביטוי יונגער רב), היא משרה שניתנת בחצרות חסידיות מסוימות לבנו של האדמו"ר, בדרך כלל זה המיועד להיות יורשו.
תפקיד ה"רב הצעיר" יכול להינתן בכמה מקרים:
כאשר מתמנה יורשו הטבעי של האדמו"ר בתפקיד רשמי בחסידות, כגון רב בית המדרש, אב בית הדין, רב קהילה, וכדומה.
כאשר האדמו"ר לא יכול לתפקד במלואו מפאת גילו, בריאותו, או מסיבה אחרת, באופן קבוע. במקרה כזה מתפקד הרב הצעיר לצידו.
במקרה של חשש לסכסוך ירושה, מתמנה לעתים היורש הצעיר יותר לתפקיד, על מנת למנוע את הסכסוך.
בדרך כלל אין בסיבות המינוי עקביות, והן משתנות לפי הנסיבות.
תפקיד ה"רב הצעיר" מוכר בחסידויות סאטמר, בחסידויות משושלת צאנז, בעלזא, ועוד.
תפקיד הרב הצעיר קיים גם בקהילות, בעלות אופי חסידי בדרך כלל, בהן ממונה "רב צעיר" לצידו של רב הקהילה שמפאת גילו אינו יכול לתפקד, והוא מכהן כ"סגן הרב".
מתוך ויקיפדיה ערך רב צעיר
אז רציתי להבהיר שאני לא כזה, אלא סתם אדם יחסית צעיר שהתמנה לרב בקהילה יחסית חדשה וצעירה.

שלום לכולם

בזאת אני פותח את הבלוג שלי, ובו אספר לכם הקוראים על מחשבותיו של רב צעיר שמכהן כרב קהילה באחד הערים בארץ (אני מניח שפרטים נוספים יבואו עם הזמן)

מאחל לכם קריאה מהנה,

רב-צעיר