מדרש לפרשת משפטים

"ואלה המשפטים"

מה כתיב למעלה מן הפרשה? (שמות יח) "ושפטו את העם בכל עת". ואמר כאן, "ואלה המשפטים" והדברות באמצע. משל למטרונה, שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע. כך התורה דינין מלפניה, ודינין מאחריה, והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח): "באורח צדקה אהלך". התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת. אהלך בדרכן של עושי צדקה, "בתוך נתיבות משפט" התורה באמצע ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה שנא': "שם שם לו חוק ומשפט". ודינין מאחריה, שנאמר: "ואלה המשפטים": (שמות רבה פרשה ל)

המדרש מתייחס למיקום של מתן תורה בתוך הקונטקסט הכללי יותר. פרשת מתן תורה מוקפת בפרשיות הקשורות לעשיית דין ומשפט. לפניה מופיע סיפור עצת יתרו להרכיב מערכת משפט ולאחריה יש את פרשת משפטים שבה מפורטים הדינים השונים שעל פיהם על בית הדין לשפוט. המדרש מבקש לבאר מה פשר המסגרת הזו שהתורה שמה לפרשיית מתן תורה.

על מנת לבאר זאת המדרש נותן משל: משל למטרונה שכאשר היא מסתובבת ברבים יש לפניה ולאחריה אנשי משמר. מה המדרש ממחיש במשל זה? מה מוסיפים אנשי המשמר של המטרונה לעניין המדובר?

במבט ראשון היה מקום לומר שאנשי המשמר תפקידם להגן על המטרונה, אך במבט יותר מעמיק נגלה שאין זה נכון. כאשר מגיע לביקור בארץ אורח חשוב, מדינת ישראל אורחת לכבודו מסדר כבוד. מסדר זה בדרך כלל מורכב מחיילים חמושים, מעניין שהנשקים שהם מחזיקים בזמן המסדר אינם נשקם הפרטי אלא נשקים שמשתמשים בהם אך ורק לצרכי מסדרים וטקסים. אם כן, לשם מה בכלל יש צורך לערוך מסדרים מהסוג הזה?

נראה שעניין "הזין מכאן והזין מכאן" כלל איננו לצורכי הגנה וכדומה, אלא לצרכי כבוד בלבד. מה הכבוד שמוסיפים אותם המשמרות למטרונה או למדינה? ובכן, כבודה של המטרונה ושל המדינה הוא בזה שיש ציבור או קבוצה שנשמעים להם ומהוים את המוציאים לפועל של דבריהם. ההבדל בין סתם אדם עשיר לאדם חשוב זה כמות האנשים שנשמעים לקולו. המשמר שעורכים לכבודם של אורחים בעצם בא להראות את גדולת המדינה המארחת בזה שיש לה חיילים ממושמעים - דבר שהוא לעצמו נותן למדינה ולעומדים בראשה משמעות. כך גם המטרונה משתמשת "זין מכאן וזין מכאן" כדי להמחיש שמלבד עושרה הרב היא גם אושיות חשובה בזה שיש העושים את דבריה ומוציאים את ציוויה לפועל.

כך גם התורה עם כל עושרה הרב הופכת לחשובה ומשמעותית רק כאשר מיישמים אותה בחיי המעשה. כל עוד היא נשארת "על המדף" היא אמנם בבחינת אוצר, אך יש בה חסרון בחשיבותה שיכולה לבוא לידי ביטוי רק כאשר מוציאים את הרעיונות והכללים הטמונים בה מהכתב אל המציאות בעולם המעשה.