הכתבה הזאת נשלחה אלי במייל פעמיים בשבוע האחרון:
אינני יודע איפה זה התפרסם ולפני כמה זמן (יכול להיות שזה מסתובב כבר שנים).כשקיבלתי את המייל בפעם הראשונה קראתי את הכתבה ומיד עניתי למי ששלח לי אותו שאינני מאמין שהסיפור הזה הוא נכון. זאת, ממספר טעמים שרק חלקם יפורטו בהמשך. בכל מקרה, הכתב כנראה מאד התפעל מזה שהגר"ח ידע כמה פעמים מופיע "משה" בתורה. בעיני, זה לא מגדיל או מקטין את גדלותו של מישהו. יכול להיות גאון גדול בתורה שאיננו יודע כמה פעמים יש "משה" בתורה, ויכול להיות עם הארץ גמור שישב וספר את מספר הפעמים. ספריו וחידושיו של הגר"ח קנייבסקי מספיק חשובים ומקיפים שהוא איננו נצרך לדעת גם את מספר הפעמים.
זכיתי ולפני קצת למעלה מעשור הכרתי בהכרות אישית אדם שהיה גאון גדול בכל מקצועות התורה (אמנם, מן הסתם הוא לא הגיע לרמתו של הגרח"ק). הגאונות שלו היתה מספיק גדולה שהוא באמת יכל למצוא מקור למימרא חז"לית לפני שאדם היה מוצא אותו בחיפוש בתוכנות המחשב, אך הוא מעולם לא התעניין במספר הפעמים שמופיע מילה כזאת או אחרת בתורה או בתנ"ך. יש לי סיבה טובה להניח שאצל הגרח"ק אופי הגאונות אינה כל כך שונה.
בכל מקרה, אותי יותר מרשים הבקיאות של מי שמצא את המקור הבא (שאני מניח שגם הגר"ח מכיר). מקור המראה שהמילה "משה" מופיע 647 פעמים עם קידומות ו614 פעמים בלי קידומות. (נשלח אלי ברשימת התפוצה של הרב "מענה לשון" מתוך ספר "אהבת תורה" לרב פינחס זלמן הורוביץ).
איני מבין
השבמחקבקורקונדציה שמשה מופיע בתורה 770 פעמים..