מדרש לפרשת יתרו

(משלי כז) "טוב שכן קרוב מאח רחוק"
"טוב שכן קרוב" - הוא יתרו שהיה רחוק לישראל מן עשו אחיו של יעקב.
ביתרו מה כתיב? (ש"א טו) "ויאמר שאול אל הקיני וגו'" בעשו כתיב: (דברים כה) "זכור את אשר עשה לך עמלק".
אתה מוצא דברים רבים כתובים בעשו לגנאי וכתובים ביתרו לשבח:
בעשו כתיב: (איכה ה) "נשים בציון ענו" וביתרו כתיב: "ויתן את צפורה בתו"
בעשו כתיב: (תהלים יד) "אוכלי עמי אכלו לחם" וביתרו כתיב: "קראן לו ויאכל לחם"
בעשו כתיב: "ולא ירא אלהים" וביתרו כתיב: "וצוך אלהים"
עשו בטל את הקרבנות וביתרו כתיב: (שמות יח) "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים"
עשו שמע ביציאתן של ישראל ונלחם עמהם שנאמר: (שם יז) "ויבא עמלק" יתרו שמע בשבחן של ישראל ובא ונדבק עמהם שנאמר: "וישמע יתרו": (שמות רבה ריש פרשת יתרו)

המדרש הזה נראה במבט ראשון מאד פשוט להבנה. המדרש בא לדרוש את הפסוק "טוב שכן קרוב מאח רחוק", ומראה שיתרו הוא שכן קרוב ואילו עשו הוא אח רחוק ובודאי שטוב יתרו מעשו. ומכאן שאכן "טוב שכן קרוב מאח רחוק".
אך במבט יותר מעמיק זה לא פשוט בכלל, שכן מה מגדיר את יתרו כשכן קרוב? ומה מגדיר את עשו כאח רחוק? אם יתרו הוא שכן קרוב בגלל שהוא היטיב עם ישראל ועם משה והתקרב לתורה ולה', כלומר בגלל שהוא בחר בטוב – אז מה החידוש של שלמה המלך שטוב שכן קרוב. אם אדם מוגדר שכן קרוב בגלל שהוא בוחר בטוב אז ברור שזה טוב. ואם עשו מוגדר כאח רחוק בגלל שהוא בחר ברע, אז ברור שזה לא טוב וברור ששכן קרוב עדיף עליו. אז מה רוצה הפסוק והמדרש לומר לנו?

יש הבדל מהותי בין שכן לאח. שכנו של אדם בהגדרה הולך ומתקרב לאדם. הוא נולד במשפחה זרה, בעיר זרה ואולי אף בארץ זרה ובסופו של דבר מוצא את עצמו מתגורר וחי בצמידות לאותו אדם. בהגדרה ניתן לומר ששכן הוא מתקרב. אח הוא ההפך המוחלט משכן. הוא נולד באותו משפחה, חולק עם אחיו את המאכלים והבגדים בבית ולאט לאט מוצא את עצמו מתרחק מהאח, מקים לעצמו בית ומשפחה שהיא שונה ממשפחת אחיו. וכך האח הוא בעצם אח מתרחק.
נראה ששלמה המלך מלמד אותנו שבמידה והמרחק המחשבתי/תפיסתי בין האדם ושכנו ובין האדם ואחיו הוא שווה, בכל זאת עדיף השכן על האח כי אמנם הם כרגע שניהם באותו מרחק אבל באמת פניהם בכיוונים מנוגדים. פני השכן הוא בכיוון ההתקרבות לאדם ופני האח הוא בכיוון ההתרחקות מהאדם.
המדרש מראה שכאשר המגמה הזאת מגיע לקיצון אפשר להגיע למצב שהיה בין ישראל ועשו ולמצב שהיה בין ישראל ליתרו. יעקב ועשו התחילו מאותו ביצית, אך מגמת ההתרחקות של שני האחים לעולם לא נעצר עד כדי כך שעשו בא להלחם עם ישראל כאשר בנ"י יצאו ממצרים.
לעומת זאת, מגמת ההתקרבות של יתרו לעם ישראל גם הוא לא נעצר. וכך יתרו שהתחיל את דרכו ככהן לע"ז מוצא את עצמו כחותן משה שבא לקבל את התורה יחד עם בנ"י.