מחשבות לפרשת בראשית

והיו לבשר אחד

עת הקב"ה יצר את האשה מצלעו של האדם, התורה מתארת את הקשר בין האדם לאשה (בראשית פרק ב):

(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה  זֹּאת:
(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

הפרשנים התחבטו במשמעות המילים "והיו לבשר אחד" - מה הפירוש שהאיש והאשה נהיים לבשר?

רש"י כותב שהולד שנוצר מהחיבור של האיש והאשה זה ההתהוות לבשר אחד: 

לבשר אחד - הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד:

רמב"ן מביא את דברי רש"י ומקשה עליהם:

(כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו וגו' - רוח הקדש אומרת כן לאסור העריות לבני נח. והיו לבשר אחד, הולד נוצר על ידי שניהם ושם נעשה בשרם אחד, לשון רש"י. ואין בזה טעם, כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בולדותיהם:

במקום זאת, הוא מציע פירוש משלו:

והנכון בעיני, כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן, אבל יבא הזכר על איזה נקבה שימצא, וילכו להם, ומפני זה אמר הכתוב, בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו, ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו. וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו, להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד. וכן כי אחינו בשרנו הוא (להלן לז כז), אל כל שאר בשרו (ויקרא יח ו). הקרובים במשפחה יקראו "שאר בשר". והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם:

דברי רמב"ן כנגד רש"י מקבלים חיזוק גם מדברי הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נח עמוד א):

והיו לבשר אחד - מי שנעשים בשר אחד, יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד. 

כיצד ניתן לתרץ את רש"י מקושייתו של רמב"ן?

נראה להציע שרש"י אינו מדבר רק במובן הביולוגי, שהולד נוצר מזרעו של הזכר ומהביצית של הנקבה, אלא גם במובן התודעתי. בתודעת האדם, הולד שנוצר מהקשר שלו עם אשתו הוא מימוש בקשר ביניהם. גם במישור הגשמי, אך גם ואולי בעיקר במובן הרוחני. בניגוד לשאר בעלי החיים, בני האדם לא רק רואים בצאצאיהם יצורים שעליהם לדאוג לשלומם הגשמי, אלא גם כאלה שהם יורשיהם וממשיכי דרכם במובן מסויים, ושהם מהווים ההגשמה לקשר הזוגי בין הוריהם. וזהו "והיו לבשר אחד - הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד".

נעמה

"ואחות תובל-קין נעמה"
רש"י מביא בשם חז"ל בנעמה זו היתה אשתו של נח.
מנין הביאו חז"ל רעיון זה שנעמה היתה אשתו של נח?

לענ"ד שני דברים הובילו את חז"ל כשהם קבעו שנעמה היתה אשתו של נח:
א. עצם זה שהתורה מזכירה אותה. מכל השמות והדורות המוזכרים בתורה בפרקים הראשונים, נעמה היא כמעט האשה היחידה המוזכרת. הלא דבר הוא.
ב. למעשה בפשט הכתובים לא נשאר דבר משושלת קין. זאת, על אף שהתורה מאריכה בדברים אודות קין וצאצאיו, גם לאחר רצח הבל.

כשחז"ל קבעו שנעמה היתה אשת נח, הם גם מסבירים מדוע התורה הזכירה אותה מלכתחילה, וגם משאירים שם ושארית לשושלת קין שלא יגעו לריק, אלא נשאר מהם זכר, והעולם האנושי שלאחר המבול הורכב למעשה גם משושלת שת (מצד האב) וגם משושלת קין (מצד האם).