יום רביעי, 4 בינואר 2012

עוד על גליון ה200 של המעיין

באופן כללי נהניתי מגליון ה200 של 'המעיין'. כך אני יכול להזכיר את מאמרו של ר' איתם הנקין (שעל אף הביקורת שלי עליו, נהניתי ממנו), דבריו של ד"ר בנימין בראון, המאמר אודות רש"ר הירש היה מעניין (על אף שיש מה להוסיף עליו כדי שיהיה שלם), הוורט של הג"ר נתן צבי פינקל שעשיתי בו שימוש בחנוכה האחרון, וההדברים היוצאים מן הלב אודות המשגיח ר' גדליה.

היו בגליון גם מספר מאמרים שלא הבנתי את פשרם.
ה"הערה בעניין תינוק שנשבה" היה לחלוטין לא מובן לי. בתחילה אף חששתי שמדובר ב'פורים-תורה'. אם מישהו יכול לפרוס את הדברים הכתובים שם לפני בצורה לוגית, אשמח ללמוד.
את המאמר אודות "כללים בבישול ובתהליכים דמויי בישול" הבנתי מתחילה ועד סוף. אך בסוף לא הבנתי מה יצא לי מהמידע הרב שמחבר המאמר פרס לפני. מה הנפקא-מינה לדידן? המחבר אמנם מונה בסוף המאמר שלוש נקודות שהם "השימוש המעשי בכללים אלו", אך לאמתו של דבר אינני חושב שהיה צריך את כל הפירוט המופיע לפני כן כדי להגיע לשלוש נקודות אלו.

המאמר האחרון שברצוני להתייחס אליו ('לא ניתן דברי הימים אלא להידרש' / הרב יעקב קורצוייל) הוא מאמר שדן בנושא שאותי הוא מרתק: הסתירות בין דברי הימים לבין ספרי המקרא האחרים (ובייחוד שמואל ומלכים). המחבר מיטיב לתאר את הסתירות הרבות העולות בפני מי שלומד את ספר דברי הימים. הוא בונה אצל הקורא מתח גדול וצפייה לראות כיצד הוא יציע מבט כללי על הספר שיפתור באחת את כל הקושיות העצומות.
רגע לפני שהוא מציע את שיטתו הוא מתייחס בהערת שוליים לשיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר שפותר לפחות חלק מהבעיות. על שיטה זאת הוא כותב שם בהערה:
קיימת אפשרות להתמודד עם סוגייתנו בדרך הקרויה 'שיטת הבחינות' שייסד הרב מרדכי ברויאר (עי' במאמרו 'תורת התעודות של בעל שאגת אריה', מגדים, ב [אלון שבות תשמ"ז] עמ' 9­-22); שיטתו נצמדת לפשט הכתוב ויש לה יתרונות רבים, אך מדובר בשיטה מחודשת ורבים דחו אותה בתוקף. ואכמ"ל.
ומהי שיטתו לפתרון הבעיות? ובכן דברי חז"ל האומרים ש"לא ניתן דברי הימים אלא לידרש". כלומר:
לספר דברי הימים אין פשט, עזרא הסופר כתב את דברי הימים ברוח הקודש כספר שיש לדרוש אותו על מנת להבין את מסריו, וככזה אין ללמוד ממנו פרטים על ההיסטוריה. מיוחד הוא ספר דברי הימים בכך שהוא כתוב באופן סיפורי, ובכל זאת לא הייתה כוונת הכותב שננסה לעמוד על כוונת הפשט של הפסוקים אלא על משמעותם הדרשנית.
מן הסתם אתם שואלים כעת, איך עושים את זה? איך לומדים את ספר הימים כדרש? על זה המחבר לא עונה. 
את מאמרו הוא מסיים במשפט:
אמנם גם כעת פליאה בעיניי שאף אחד מרבותינו הפרשנים לא הלך באופן עקבי בכיוון זה, כדי ליישב את הסתירות והשינויים בין ספר דברי הימים לספרי המקרא האחרים.
גם בעיני יפלא... 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.