יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

מכירת המצוות

כמי שגדל בסביבה אשכנזית, מעולם לא התחברתי ל"מכירת המצוות" הנהוגה בבתי הכנסת הספרדיים. לא רק זה, אלא שאחד מהדברים שמשך אותי לקהילה הנוכחית שלי זה שבשבתות במשך השנה אין מכירת מצוות, אלא המצוות מחולקות למי שמעוניין/צריך כמו שנהוג ברוב בתי הכנסת האשכנזים בארץ. בימים הנוראים ובחגים שמרו על מנגנון מכירת המצוות בשל האורחים הרבים הפוקדים את בית הכנסת במועדים אלו ולמעשה התכנית הכלכלית של בית הכנסת, כולל תשלום הלוואה גדולה שנלקחה לכיסוי הוצאות הבנייה, מושתתת בעיקר על ההכנסות מחודש תשרי.
אמנם, יש משהו איכותי בזה, שבאמצעות מכירת המצוות, עלויות אחזקת בית הכנסת יתחלקו בסופו של דבר עפ"י מפתח של ביסוס כלכלי (העשירים ישלמו פחות והעניים ישלמו יותר). אך תמיד חרה לי שאת עליות הימים הנוראים מקבלים מי שמוכן לשים הכי הרבה כסף ולא למי שהכי מתאים (ראו גם מאמר זה בYNET).
השנה אף הספקתי להתקוטט עם ועד בית הכנסת שלי על זמן קיום המכירה. אחרי מספר שנים שעורכים את מכירת המצוות לפני כל נדרי, אני סברתי שזה לא מתאים שציבור גדול (ואני בתוכם) שמגיע עם התרוממות רוח כדי להתפלל "כל-נדרי" יצטרך לחכות חצי שעה לסיום המכירות, במקום זאת סברתי שראוי להתחיל את התפילה ולהפסיק מתי שהוא באמצע ולעשות אז המכירות. ועד בית הכנסת בהתחלה היה מוכן ללכת לקראתי, אך כשלא הצליחו להסכים מתי כן יערכו את המכירות הם החליטו שדעתו של הרב תישקל שוב בשנה הבאה ובינתיים הם ימשיכו לערוך את המכירות כפי שעשו עד עתה.

השנה, עקב המצוקה הכלכלית של הקהילה, החליטו למכור לפני נעילה דבר הנקרא "ברכת השנה" האומר שמי שיזכה בקנייה זו יאמרו "מי שברך" על שמו/משפחתו כל שבת בשעת פתיחת ההיכל. מכרו חמישה "ברכות" כאלו. קהל היעד למכירת ה"ברכות" היה הציבור המסורתי שאינו מרבה לפקוד את בית הכנסת במהלך השנה. בניגוד גמור לצפיותי, היתה הענות יפה מאד במהלך המכירה. אך ההפתעה הגדולה שלי לא היתה בהענות הכללית אלא בכך שאנשים מבאי בית הכנסת הקבועים היו בין הקונים. כלומר, מדובר באנשים שיודעים היטב את מצבה הכלכלי של הקהילה, הם כנראה גם סבורים שתרומה לקהילה היא אפיק תרומה ראוי, אך הם כנראה לא היו מוציאים את הכסף מכיסם לולי שזכו ב"ברכת השנה".
זה נראה לי מוזר מאד. אדם באמת מאמין שלא מספיק שהוא מוכן לתרום סכום כסף גדול לטובת בית הכנסת, רק אם יאמרו עליו מי שברך פעם בשבוע הוא יהיה מוכן לתרום?! או במילים אחרות, אם אתה מוכן לתרום כמה אלפי שקלים במידה ותזכה ויעשו עבורך מי שברך פעם בשבוע, כמה תהיה מוכן לתרום במידה ולא יעשו עליך מי שברך? לא יותר מחצי, לכל הפחות?!

יש אמת בתחושותי?

תגובה 1:

  1. שם השולח: יוחאי תאריך: 20/09/10, 18:09:38
    צריך קצת פרסקטיבה היסטורית: מכירת כיבודים בבית הכנסת הוא מנהג אשכנזי ותיק לא פחות ממה שזה מנהג בעדות המזרח. אלא שבדורות האחרונים, ובמיוחד לאחר השואה, הפסיקו לחלוטין לעשות את זה ברוב בתי הכנסת האשכנזיים בגלל אי-הנוחות וחוסר הזדהות מצדו של הציבור (ולדעתי בצדק). המציאות השתנתה כל-כך עד שכבר לא רואים בזה מנהג אשכנזי.

    לעומת זאת הספרדים אוהבים את זה, או שלפחות מי שלא אוהב את זה לא מוחה.

    בתור אשכנזי שמתפלל רוב הזמן אצל ספרדים במשך שנים רבות ובכיף, זה אחד הדברים הקטנים שאני עדיין לא אוהב.

    שם השולח: Baruch Alster תאריך: 21/09/10, 06:44:09
    גם אני נוהג לעתים להתפלל בביכ"נ ספרדי למרות שמוצאי אשכנזי בהחלט. במיוחד אני הולך לספרדים לתפילת ערבית בליל ראשון של ר"ה ולתפילת נעילה ביוה"כ. לפני כמה שנים כשחזרתי מתפילת ר"ה בביכ"נ והתלוננתי על תופעת המכירות, אשתי (שאיננה אשכנזיה) הפנתה את תשומת לבי לכך שנכנסתי לביכ"נ בקהילה מבוססת ברעננה בראש השנה בלי לשלם על הכסא. כל אחד יכול להיכנס, וכולם ברוכים. אצל האשכנזים, שאת הכסף לבית-הכנסת מקבלים לא מעט ממכירת כסאות בימים נוראים, אי אפשר ליצור אווירה מקבלת כזו. והאווירה הזו היא אחד הדברים שאני הכי אוהב בבתי-כנסת ספרדיים.

    שם השולח: חגי תאריך: 21/09/10, 08:42:42
    במחשבה ראשונה גם לי היה נראה מוזר שאנשים מהקהילה קונים את ברכת השנה, אבל נראה לי שעצם התהייה הזאת היא בעייתית.
    לפי התפיסה שאתה מציג אנחנו בעצם מוכרים מין "קמיע" לחבר'ה המסורתיים , שאנחנו לא באמת מאמינים בו, וכדי להניח את דעתנו לעסקה הבעייתית אנחנו מסבירים לעצמנו שזיכינו אותם במצות תרומה לבית הכנסת.
    יש פה קצת זלזול בברכות שנאמרות בתפילה - למה בעצם אנחנו נדחקים לומר שמות של חולים ב"מי שברך" ? למה אחרי עלייה אנחנו מנסים להזכר בכל מי שצריך ברכה במשפחה ?
    ברכת השנה זה דבר גדול מאוד - מדי שבת בפתיחת ההיכל, אחרי הברכות לחיילים ולמדינה מברכים את התורמים וכל הקהל עונה אמן. גם חבר קהילה קבוע יכול לראות בקניה הזאת לא רק תרומה לבית הכנסת אלא הזדמנות להתברך ולעשות חייל ולכן יהיה מוכן לשלם עבורה מעבר לתרומה הרגילה (וזה נכון גם לשאר ה"סגולות" שבעבר זלזלתי בהן - כמון הפרנסה, פתיחת ההיכל וכו')

    שם השולח: נעם חדד תאריך: 25/09/10, 18:50:58
    לעניות דעתי הנושא של השתתפות של אנשי הקהילה בתרומה הייתה באה בכל מקרה אולם אדם נח לו לתרום כאשר הוא מקבל "תמורה" כל שהיא.
    גם יצחק אבינו מדבר על "בעבור תברכני נפשך" וממה נפשך ? האם יצחק לא רוצה לברך את בניו ? אלא שכאשר אדם מקבל תמורה יותר קל לו לתת. זהו טבע האדם.
    ובנושא המכירות בכלל - אצלינו בישוב מוכרים אצל הספרדים את רוב המכירות של יום הכיפורים בליל כיפור לפני כל נדרי והרבה אנשים מתרעמים על כך, מתי ניתן למכור באמצע תפילת ערבית ? אולי לפני הסליחות ? ומה עם המכירה של כל נדרי ?

    שם השולח: אלחנן תאריך: 26/09/10, 14:01:43
    כפי שכתב יוחאי המכירות אינן נובעות מהבדל מהותי בין אשכנזים לספרדים. בניסוח מעט שונה אוסיף, שהיעלמות המנהג הזה מבתי הכנסת האשכנזים (כמו גם, כנראה, מקהילתך) נובעת מהזיקה המודרנית של הקהילה. בענין הזה אפשר לדבר למרבה הצער על הבדל גדול בין בתי הכנסת המצויים של שתי העדות.

    בלי להקל ראש כלל בהיבט הכלכלי (החזקת בית הכנסת), או בהיבט הכניסה חינם שציין ברוך (אגב, ממש לא בכל בי"כ ספרדי) - יש לתת את הדעת על עשיית פשרה בנושא כמו מכירת מצוות, שמעלה אצל רבים תחושת זרות.

    אני מבין יפה מאד מדוע אנשים מוכנים לתרום יותר כשישנה תמורה כלשהי, או הכרת תודה של הקהילה לתרומתו. כפי שכתב נעם זה טבע האדם והוא אינו מגונה כלל. השאלה היא אם ישנן דרכים מוצלחות יותר לעשות זאת מאשר באמצעות מכירה פומבית, עם המיסחור וניקור העיניים וטורח הציבור שיש בה.

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.