יום שלישי, 13 באוקטובר 2009

שיחת השבוע

הטור השנים-עשר למדור "דעת תורה" של אתר כיפה עלה לרשת (קישור). הנה הוא לפניכם.

בפעם הקודמת עסקנו בשיחות הימים הנוראים. ניתחנו את מטרתן, וכיצד להבנתי ניתן להשיג מטרות אלו. הפעם אני מבקש לעסוק בשיחה הקלאסית יותר: השיחות הפשוטות שהרב נושא בפני בני קהילתו מדי שבת בשעת קבלת שבת או במהלך תפילות הבוקר. למעט מקרים חריגים, שיחות אלו בדרך כלל סובבות סביב פרשת השבוע. מבנה השיחה הוא בדרך כלל אחיד: הרב יפתח עם קושיא על פרשת השבוע, ייתן תירוץ יפה לקושייתו ומתוך התירוץ יפתח רעיון מחשבתי הנוגע לחברי הקהילה.

זו המציאות שכל מי שביקר בבית כנסת, שיש בו רב, מכיר מקרוב. ואף על פי שזו מציאות כל כך מוכרת, אני מבקש לשאול: מה המטרה של השיחות הללו?

בואו נהיה כנים: האם אתה, הקורא, זוכר על מה דיבר הרב בשיחתו בשבת פרשת "האזינו"? ובשבת פרשת "נצבים-וילך"? ואם כן, מה לגבי השיחה של פרשת "כי-תשא" האחרונה? אני חושב שזה יהיה נכון לומר שאין רב שמניח שהשומעים יזכרו את דבריו מעבר למספר ימים בודד, למעט אולי מספר קטן של מאזינים. ניתן אפילו להניח שאין הרבה רבנים שיזכרו איזה שיחה אמרו, למשל, בשבת פרשת "וישלח" האחרונה. אז אם אף אחד לא זוכר את השיחות הללו, אולי הן בכלל מיותרות?

כמדומני שניתן למנות מטרות שונות לשיחות אלו:
א. צריך לנצל כל זמן אפשרי ללמד תורה - אם הקהילה מקציבה מספר דקות בליל שבת לשיחה של הרב - יש לנצלו ללמד תורה לרבים. נוסיף לזה שעבור חלק גדול מהציבור, שיחות אלו הן דברי התורה היחידים שהם לומדים במשך כל השבוע, ובזה הם צריכים לקיים "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". אם זו המטרה, יש לבדוק האם השיחה השבועית אכן רוויה באופן מקסימלי בדברי תורה. בנוסף, האם ניתן להכין מעין מערך שיעורים מובנה לשיחות, בכדי שהשומעים באמת יצאו עם תוכן לאחר שמיעת השיחות לאורך זמן? מה לגבי אמצעי חזרה, או אפילו בחינה (רשות, כמובן) על החומר הנלמד?

ב. העשרת שולחן השבת - חלק גדול מחברי הקהילה אינם אומרים דברי תורה על שולחנם. אם הם ישמעו מהרב רעיון יפה שהם יכולים לחזור עליו, יש סיכוי שהם יחזרו על דברי הרב בביתם על שולחן השבת ובכך יוסיפו נופך רוחני לשולחן השבת עבור כל בני משפחתם. אם זו המטרה, ניתן למדוד את הצלחתה ע"י תשאול חברי הקהילה - כמה מהם חוזרים על דברי הרב בסעודת השבת?

ג. לעורר את הציבור לקיום מצוות - יש הסבורים שאי אפשר באמת ללמד כמות של תורה בכמה דקות, וכיוון שכך כדאי להתמקד בקיום מצוות. כלומר, בסיס השיחה יהיה מסר הקשור לקיום מצווה מסוימת - בין אם זה מצוות בין אדם לחברו ובין אם זה מצוות בין אדם למקום, או לחילופין קריאה מוסרית מסוימת. אם זו המטרה, דבר התורה (הקושיא והתירוץ) הוא בעצם רק תפאורה למסר המרכזי.


אז מה בעצם אנחנו מעוניינים להשיג בדברי התורה? האם הם באמת משיגים את מטרתם?
כמובן, שאנחנו רוצים להשיג כמה שיותר. היינו רוצים שחברי הקהילה גם ילמדו תורה משיחות הרב, גם יחזרו על הדברים בפני בני משפחותיהם בשלחן השבת, וגם שדברי התורה יהיו בבחינת "הלומד על מנת לעשות". אני חושב שבהחלט ניתן לומר שזה תיאור נכון של הרצוי.

אבל מה המצוי? מה דברי התורה שלנו משיגים בפועל? נתחיל בהישג המינימלי ביותר שאותו אני מכנה "לא תהיה כוהנת כפונדקאית?!". כלומר, אנשים רבים רואים סדרות או סרטים דוקומנטריים על עולם החי, הצומח והדומם. מה האדם זוכר כמה שבועות אחרי שהוא ראה סרט על פינגווינים בקוטב הדרומי? בלי שערכתי מחקר רציני בנושא, ניתן להניח שבממוצע הוא יזכור שהסרט היה יפה או אפילו מרהיב, והוא יזכור שזה על משהו שקשור לפינגווינים (אולי הוא אפילו יזכור באיזה קוטב מדובר, אך לא בטוח). אם לסרט היה מסר ברור הנוגע לו, למשל: איך התחממות כדור הארץ משפיעה על הפינגווינים, יכול להיות שהוא יזכור גם את המסר המרכזי. כפי שכתבתי: "לא תהיה כוהנת כפונדקאית?!" - סביר להניח שמי שהקשיב לדבר תורה יזכור בטווח הקצר שהוא שמע מהרב משהו בנושא כזה וכזה ואם היה מסר ברור וחותך יש סיכוי שהוא יזכור את המסר.

האם הרב אמור למדוד את עצמו ואת דברי תורתו על פי הרצוי לעומת המצוי? כלומר, נניח שבקהילה מסוימת רוב בני הקהילה נמצאים בשלב ה"לא תהיה כוהנת כפונדקאית?!", האם זה אומר שהרב לא מתפקד נכון או ששיחותיו אינן טובות? ייתכן שכן וייתכן שלא. יכול להיות שמדובר בקהילה שקשה מאד לשנות מהרגליה, ויכול להיות שבאמת הרב צריך לשפר את שיחותיו. כך או כך, אין לי ספק שכפי שבכל מקצוע אדם נמדד על פי השגת המטרות או לכל הפחות במאמץ שהוא השקיע להשיג את המטרות, גם בתפקיד הרב כדרשן יש לבדוק האם הדרשות משיגות את מטרותיהן או לכל הפחות האם נעשה המאמץ המינימלי כדי שהן ישיגו את מטרותיהן.

תגובה 1:

  1. שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 14/10/09, 11:44:36
    דומה שיש לשאול, האם כב' זוכר שיחה כלשהי שנאמרה בשבת "כי תשא" האחרונה, או כל שבת אחרת, או כל מועד כרונולוגי אחר שינתן? האם רוב האנשים זוכרים בכלל שיחות במידה המאפשרת להם לתארך אותן? ובמידה שכן, האם יש לאותה שיחה בלתי נשכחת קשר למועד בו היא ניתנה? ובמידה שכן, האם אין זאת מפני שמדובר במאורע חד פעמי (או לפחות נדיר) ובשיחה החורגת מגדר הרגיל?

    בקיצור, עצם הפורמט של שיחה שבועית הקשורה למעגל פרשת השבוע, וכן המקום והזמן שבו ניתנת השיחה והקהל המאזין לה, משפיעה על המציאות שתיארת הרבה יותר מזהותו של נותן השיחה ומהתוכן הספציפי שהוא בוחר לצקת לתוכה.

    שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 14/10/09, 11:45:02
    ועם זאת, אני תוהה האם ייתכן היום באופן כללי, והאם ישנה היום קהילה מתאימה באופן ספציפי, ל'דרשות ליל שבת' שלא יכילו וורטים על פרשת השבוע או מהלך למדני מעניין או כיוצא בזאת, אלא יעסקו בתוכן הלכתי\מוסרי\תוכחתי ישיר שהרב מעוניין להעביר, על פי הדברים שהוא רואה באותה עת כצריכים חיזוק בקהילתו (וכידוע, דברי תורה לעולם צריכים חיזוק). משהו בסגנון [הסיפורים על] פועלו של ר' ישראל סלנטר ודרשני המוסר, כמובן מתוך יתר טקט ותחכום מאשר [המיוחס ל]דרשני אותו דור.
    האם אכשר דרי (לא במובן הכרונולוגי אלא המהותי) ואכשרו קהילותינו להתייחסות ישירה-יחסית לליקויים ופגמים הקיימים בו והנחיצות לתיקונם וכו' - דבר שכמדומה מאז ההגירה לארה"ב בשנות השמונים של המאה הקודמת, וכל הכרוך בה (ויותר מכך, הגורמים שהביאו אליה), לא התקבל בעין יפה על ידי שומעי הדרשות, אולי בשל פחיתות הדרשנים ואולי בשל פחיתות השומעים עצמם (ואכמ"ל כמובן).

    שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 14/10/09, 11:45:22
    הרי אין ספק שכל רב קהילה מבחין בקהילתו בדברים שיש לחזק ולתקן. האם אפשר, האם שייך, האם רצוי לדבר עליהם באופן ישיר, או אפילו באופן עקיף ומרומז, או שיש לקשור זאת בסוגיה הידועה של קבלת תוכחה ושל היעדר יכולת להוכיח כראוי / לקבל תוכחה כראוי? וממילא תהיה התשובה לכך קשורה לאנמיות של הדרשה הממוצעת היום, דבר עליו היטבת להצביע.

    יודגש שדברים אלה נאמרים כהשלמה לדבריך, וחיזוק מקביל להם, ולא כהשגה כמובן.

    שם השולח: חגי תאריך: 14/10/09, 15:13:28
    כהמשך לדברי שמעון - לדעתי אפשר להוסיף מטרה רביעית.
    עצם הקיום של דרשה שבועית (שמתקימת גם אם הרב לא נמצא וכו') יש בו משום "קביעת עיתים לתורה" שיש לו ערך עצמי גם אם לא נותר רושם מדברי התורה.
    אני דווקא זוכר הרבה רעיונות מדרשות פרשת שבוע, ואני חושב שבקרב מי שלא לומד תורה מעבר לדרשה יהיו עוד הרבה שיזכרו.

    שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 14/10/09, 17:56:36
    חגי,
    אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק - ברור שיש ערך עצמי. אני פשוט מוסיף על זה שאם המטרה היא "קביעת עתים לתורה" מן הראוי לעשות מאמץ שהדברים גם ישאו פרי, בין אם זה ע"י אמצעים מתודיים כאלה ואחרים או ע"י הכנת מעין מערך שיעור - תוכנית למידה וכד'.

    שמעון,
    העניין של התוכחה והמוכיחים הוא נושא שאפשר להאריך בו מאד. בקיצור אומר רק שלפעמים אפשר להצביע על דברים הצריכים תיקון מבלי להוכיח (ואפילו מבלי להציע פתרון) אלא כחומר למחשבה בלבד. כלומר, הרב יכול לדבר סביב חשיבות החינוך ותפקיד מוסדות החינוך ומתוך כך אנשים יתחילו לחשוב האם ילדיהם נמצאים במוסדות הטובים ביותר הקיימים וכד'.

    שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 14/10/09, 19:29:09
    ומה באשר ל(נושא זה מעסיק אף אותי בזמן האחרון...) 'דרשה' הלכתית באופיה, שלא יהא בה בהכרח לימוד של סדר סימנים קבוע או כדומה, אלא בכל פעם ייבחר נושא הלכתי שונה ויועבר בתמצית, בצורה שתאפשר לשומעים להשוות בעצמם את שורת ההלכה מול הרגליהם בנושא (אף זה סוג של רמז...). אלא שיש נושאים שאין שום אפשרות לעסוק בהם מבלי שהדבר ייתפס כביקורת ישירה (צניעות, למשל, או דיבורים בתפילה, או כל דבר אחר שיש לו ביטוי חיצוני).

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.