יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

בעל מידות ותפילה בציבור

מדי פעם אני מציץ בבלוג באנגלית בשם On the Main Line. היום גליתי שם סיפור אודות הג"ר יחיאל יעקב ויינברג בעל ה"שרידי אש" שכתב תלמידו הרב ד"ר אליעזר ברקוביץ. הסיפור מופיע באנגלית, מפאת קוצר הזמן איני מתרגם אותו במדוייק אלא מביא רק את עיקרו. תוכלו לקרוא את המקור כאן (הסיפור השני).
בסיפור מספר ה"שרידי אש" לתלמידו הרב ברקוביץ (להלן רא"ב) על גדלותו של תלמידו אהובו הרב שאול ויינגורט. "היש לך מושג איזה בעל מידות הוא?" שאל הרב את רא"ב. הרב ויינגורט היה עובד אצל רבו בהעלאת חידושי תורה על הכתב ומדי יום בשעה מסויימת הוא היה מבקש סליחה, יוצא למספר דקות וחוזר. כשהרב שאל אותו לאן הוא הולך, הוא היה עונה שיש לו דברים לסדר. לאחר כמה זמן שהטקס הזה נמשך, ה"שרידי אש" בדק ומצא שהרב ויינגורט הולך להתפלל מנחה במניין בבית הכנסת הסמוך.
"מדוע הוא לא סיפר לי?" אמר הרב לרא"ב, "מכיוון שאני לא הייתי הולך והייתי נשאר ומתפלל ביחידות בחדר. הרב ויינגורט הסיק שאם הוא יאמר לי לאן הוא הולך יהיה בזה משום העברת ביקורת עלי על שאיני מדקדק כמוהו."

הרא"ב מסיים את הסיפור באומרו שרואים מכאן לא רק את גדולתו של התלמיד שבאמת צמח בחייו הקצרים לגדולות, אלא גם של הרב שסיפר סיפור שיש בו לפגוע בכבודו עצמו ועוד לאחד מתלמידיו (=הרא"ב), וזאת בכדי להאדיר את תלמידו הצעיר הרב ויינגורט.

6 תגובות:

  1. שם השולח: חמוטל תאריך: 12/10/09, 09:51:37


    סיפור בדוק? "ישתדל להיזהר בתפילה בציבור" אני מכירה את דברי הרבנים לבית בריסק ואת הפילפול השלם על לשון השו"ע "ישתדל" אבל עד כדי כך?





    שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 12/10/09, 18:00:44


    באמת התחושה היא שחסר כאן מידע כלשהו. וכי יש לחשוד בבעל ה'שרידי אש' שלא היה משתדל בעצמו ללכת להתפלל מנחה במניין "בבית הכנסת הסמוך" (ועוד באופן קבוע, לפי הסיפור!), אילו היה הדבר פשוט וקל עבורו?





    שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 12/10/09, 20:17:12


    אתם מוזמנים לקרוא את המקור באנגלית, ולחוות דעתכם אם החסרתי פרט חשוב.
    האמת היא שמי שעוכב אחרי הסיפורים על ה"שרידי אש" לא צריך להיות מופתע משום דבר שארע עם גדול יוצא דופן זה.

    חוץ מזה, למי בדיוק יהיה אינטרס לפברק סיפור כזה? ועוד בהספד של תלמיד על רבו?





    שם השולח: יניב תאריך: 13/10/09, 06:36:24


    יש משהו בסיפורים על ה"שרידי אש" שעושה רושם מאוד אנושי. ת"ח שגדולתו הייתה שלא חשב עצמו מלאך, ולא ניסה להצטייר ככזה בעיני תלמידיו.





    שם השולח: S. (האתר שלי) תאריך: 13/10/09, 18:46:41


    Of course it's a reliable story. Berkovits (the author of the article the story is from) heard it from R. Weinberg's mouth. It's his firsthand account

    However, I wouldn't be quick to draw too many conclusions; the story doesn't suggest that he didn't pray with a minyan for his entire life! It was during a specific time period. There may have been a specific reason why at the time he was saying mincha in his private office. It shouldn't be seen as a very big deal..

    השבמחק
  2. שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 14/10/09, 13:00:13


    אכן, ה'ספציפיק ריזון' שאתה מדבר עליה, היא ה'פרט החסר' שאני הערתי שכנראה חסר בסיפור. אפשר, למשל, שבאותו זמן היתה ההליכה קשה עבור הרב ויינברג, או כיו"ב (אבל להניח ש'סתם ככה' הוא לא היה הולך לתפילה במניין כמו שעושה אפילו יהודי פשוט שבפשוטים, זה דבר תמוה למדי). ודבר זה כמובן אינו נוטל את תורף הסיפור. וגם אין לזה קשר ל'פיברוק סיפור' - הסיפור נכון מאד ואף אחד לא מפקפק בו, אלא שחסר בו פרט.

    השבמחק
  3. שם השולח: אלחנן תאריך: 14/10/09, 13:56:09


    הסיפור נאה, אבל חבל שהגולשים כאן מוצאים עניין דווקא בנקודה השולית בו - האם הרב ויינברג הקפיד להתפלל מנחה במניין, או לא. נראה שגם הרב ברקוביץ וגם הרב ויינברג עצמו היו מרוצים יותר, אילו יחסי האנוש המשתקפים כאן היו זוכים למקום נכבד יותר.

    אגב, מעניין מה חושבים הגולשים כאן על רב יהודה, שכמעט ולא היה מתפלל - לא במניין ולא בלעדיו - כדי שלא להתבטל מתלמודו.





    שם השולח: אלחנן תאריך: 14/10/09, 13:57:01


    * (המשתקפים כאן = בסיפור, לא בפורום חלילה...)





    שם השולח: S. (האתר שלי) תאריך: 14/10/09, 13:59:04


    I would guess that Eliezer Berkovits, simply assumed the intelligence of his audience and didn't dream that anyone would derive the conclusion that Rav Weinberg, as a rule, didn't pray with a minyan. As you say, אפילו יהודי פשוט שבפשוטים.

    An interesting question is, is that what Berkovits assumed? It's possible that since the very point of the story is that Rav Weinberg was willing to reveal something "negative" about himself, and not only that, to one of his talmidim, and not only that, for the purpose of praising another talmid -- Berkovits felt that this trait of R. Weinberg's was so admirable that it overrides any negative conclusion one might draw about minyan.





    שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 14/10/09, 17:50:28


    S. - so true.

    Thanks.





    שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 14/10/09, 19:33:12


    אלחנן, הם היו חושבים מה שהם חושבים על רבי יוסי שאכל עוף בחלב.

    השבמחק
  4. שם השולח: חמוטל תאריך: 15/10/09, 06:43:18


    אין שום קשר לר' יהודה כמובן. וגם לא לעוף בחלב. ר' יהודה לא פסק שלא צריך להתפלל אלא שתורתו אומנתו ולכן פטור מתפילה. כך נפסק גם ברמב"ם. עוף בחלב זה פסק של רב יוסי הגלילי שלא מעורר שום התנגדות כמובן. תפילה במניין זו הלכה פסוקה ומדרגה גבוהה.
    בכל מקרה אני הערתי על פרט בסיפור ולא היה לי מה לומר על יחסי האנוש המופיעים בו שהם אכן גדולים ומופלאים. כדרכו של עולם מעירים על המיוחד והמשונה ולא על הרגיל.
    בנ,י הבלוג שלך גורם לי לקרוא יותר משני משפטים באנגלית, מי היה מאמין...





    שם השולח: אלחנן תאריך: 15/10/09, 22:07:19


    ברור שרב יהודה פסק הלכה. אבל מה המשמעות של הפסק שלו? אין ספק שגם הרב ויינברג נהג כהלכה על פי דרכו, כשלא הקפיד על תפילה במניין - בין אם מפאת ביטול תורה או מסיבה אחרת.

    אעתיק תגובה מה-seforim blog
    בעניין:

    "The question of davening with a minyan seems to be a machlokes Aruch and Rashi. This depends on whether you include Tefillah in the 3 things you travel 4 mil for."

    Excellent point. There are some opinions who hold that a minyan is not mandatory (Maharil, Chavos Yair) but it's possible that they are based on the Aruch's pshat. Any number of others say it is mandatory, mostly based on the 4 mil halacha (e.g. Chasam Sofer, Chofetz Chaim, RMF).






    שם השולח: אלחנן תאריך: 15/10/09, 22:12:22


    לאחר כל ה'פרומקייט' שלעיל, אולי כדאי להוסיף מובאה לגבי הקשר בין הרב ויינברג לר"א ברקוביץ:

    "אני הגבר ראה בעני שבט עברתו. עברתי כל מדורי התופת ה*צונזר* ימ"ש והרבה תלאות ופורעניות מצאוני ... עלי להודות להשם שהחייני וקיימני והגיעני לראות ספרי זה מופיע לאור עולם.

    קראתי את שמו "שרידי אש", כי כשמו כן הוא, שריד זעיר מהשריפה אשר שרף ד' את עיר הרשעות החבלנית והרצחנית. ונס גדול נעשה לספרי זה. כששה חדשים לפני מלחמת-העולם השניה נגזר עלי מטעם ה"גיסטאפו" הרשעה לעזוב את ברלין. לא ניתנה לי רשות לקחת עמי לא ספר ולא בגד ולא שום חפץ אחר. רק בכסותי לעורי יצאתי את העיר בלוית אחד מתלמידי. כל כתבי הרבים, בהם תשובות להלכה, חידושי תורה וביאורים בסוגיות, מחקרים במקצועות תורה שונים נאבדו כמעט כולם.

    ורק חבילת-כתבים אחת ניצולה ע"י תלמידי היקר הרה"ג גדול בתורה ובמדע ד"ר אליעזר ברקוביץ, מי שהי' רב העדה הברלינית הגדולה ואח"כ בכמה ערים באנגלי' ובאמריקה ועכשי' משמש כרב ומורה בבית מדרש הגדול לתורה בשיקאגו.





    שם השולח: אלחנן תאריך: 15/10/09, 22:14:28


    (המשך)

    "הוא שמר עליהם כעל בבת עינו, ובזמן שהותו בלונדון והעיר הופצצה ע"י -ה*צונזר*ם ימ"ש והוא הוכרח להחבא במחבוא, לקח עמו את הכתבים ההם ולא הרפה מהם עד כלות המלחמה. כאשר נודע לו מקום מגורי החזירם אלי בשמחה. זכרה לו אלקים לטובה!"

    (הקדמה לשו"ת שרידי אש.)

    את הקטע המלא ניתן לקרוא כאן:
    http://zachor.michlalah.edu/inquiry/arch.asp?num=415&mesT=2&month=60&sortT=1

    השבמחק
  5. שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 16/10/09, 07:33:47


    בני, כמדומני שעמדתו של אלחנן מוכיחה שהדיון בנושא אינו מיותר כלל (ועמי בעצו ישאל וכו'). יוזכר שישנן 'סום אופיניינס' בראשונים כמעט בכל נושא שהוא... שמא נשמע בפעם הבאה שגדול אחד נהג
    להתעלם מכתמים (בדיני נידה), כי ישנה 'סום אופיניין' של דעת הרי"ף הידועה בזה? האם מישהו כאן סבור ברצינות שכך פוסקים הלכה, ושאין שום משמעות לקונצנזוס ולמנהג כל עדות ישראל כולן?
    (ואגב, אם הוזכרו רש"י והערוך, כדאי לציין שבסיפור דנן לא מדובר על 4 מילין, אלא מעבר לכביש...).





    שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 16/10/09, 08:05:27


    ואגב, מלבד שכל דרדק מכיר את תשובת הגמרא "זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד", ומלבד שבשו"ע כבר הוכרע דין הד' מילין, כרש"י, יש להדגיש שבהזחת הדיון למישור החיוב ההלכתי יש משום הטעייה, כי עיקר ההשלכה המעשית מדיון זה היא על מקרים מזדמנים ומציאות חורגת מהשגרה, בה יש לברר עד כמה צריך להתאמץ כדי להתפלל במניין. אבל על עצם הקביעה שצריך האדם להשתדל להתפלל במניין, וש"תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים. לפיכך צריך כל אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור. ולעולם ישכים אדם עצמו ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילות נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת. וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס להתפלל בו נקרא שכן רע ..." (ערוה"ש על פי הרמב"ם על פי גמרא ברכות) הריהי מוסכמת לכולי עלמא. ועל כן ההנחה שאפשר שאחד מגדולי התורה היה מונע את עצמו מתפילה במניין בלי סיבה של ממש (ומחוץ להתמודדות תורה-תפילה, שהוכרעה כבר בגמרא), הריהי תמוהה בלשון המעטה.





    שם השולח: אלחנן תאריך: 18/10/09, 18:56:48


    קונצנזוס של מי בדיוק? מנהג של מי בדיוק?
    כמה מן היהודים שומרי התורה והמצוות מקפידים באופן קבוע על תפילה במנין והולכים בשביל כך ד' מילין?

    פוק חזי מאי עמא דבר, במקום לשבש את המציאות, ולהלביש את עם ישראל (ובמקרה הזה גם את גדוליו) בתלבושת מדומיינת שלא נראתה מעולם.





    שם השולח: אלחנן תאריך: 18/10/09, 18:59:55


    אגב, שמעון, החוות יאיר חי כ-100 שנה לאחר ר' יוסף קארו.





    שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 18/10/09, 19:37:43


    אני לא יודע אם הייתי מרחיק לכת עד למה שאלחנן כותב. אם כי כל עוד לא גרנו בגרמניה שלפני השואה אין לשפוט אותם על פי מה שמקובל היום. אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו שייך גם כאן, איננו יודעים תחת אילו לחצי עבודה היה נתון ה"שרידי אש", איננו יודעים כמה זמן היו מעכבים אותו סתם אנשים שהיו רוצים לדבר איתו אילו היה הולך להתפלל במניין ועוד הרבה עובדות שאינן ידועות לנו.

    השבמחק
  6. שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 18/10/09, 20:50:02


    כנראה שלאלחנן יש את דת ה"עמא דבר", ואילו אני מתכוון להלכה, והבוחר יבחר (וגם יחליט היכן היה ה'שרידי אש'...).





    שם השולח: אלחנן תאריך: 19/10/09, 05:45:47


    שמעון, משום מה לא ענית להערתי ההיסטורית. כנראה הפופוליזם הוא מפלט יותר נוח.

    בני, האם לדעתך קיים *חיוב הלכתי* להתפלל במניין? אני לא מדבר על מה שרצוי, ברור שרצוי להתפלל במניין. השאלה היא אם יש חיוב ואם כן מה תוקפו (דאו', דרבנן, אחר) ובאלו תנאים הוא נדחה או מתבטל. מה היית פוסק הלכה למעשה - לא לעצמך אלא לאחרים.
    בכל אופן, מה שמטריד אותי הוא לא להסביר את הרב ויינברג - הוא לא זקוק להסברים של מי מאיתנו. מטריד אותי הצורך הכפייתי כמעט לקפוץ ו"להגן" עליו באוקימתות מאוקימתות שונות. הלך הרוח הזה אופייני לחוסר האיזון בין עיקר וטפל רוחניים במקומותינו, ומשתלב היטב עם התחושות שתיארת ברשימה על ה'תורניים' (מושג מוזר כשלעצמו).





    שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 19/10/09, 06:38:02


    שמעון,
    אם כבר העלת את זה, אני חושב שהשרידי-אש יהיה יותר קרוב בדעתו לאלחנן.

    אלחנן,
    העובדה היא שהיום תפילה בציבור נחשב לדבר מאד אלמנטרי (על אף שהוא לכל היותר חיוב דרבנן). הפער בין מה שאנו עושים/חשים היום לבין מה שמתגלה מסיפורים של "העולם הישן" הוא מובן. אפשר לומר שמה שהיה אז הוא הנכון האבסולוטי ואפשר לומר שמה שאנו עושים היום הוא הנכון המוחלט, בכל מקרה אני חושב שאין לנו מספיק נתונים כדי להגיע לקביעות כאלה.





    שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 19/10/09, 06:40:24


    בני, ומתה 'מתגלה לך' מרוב הפוסקים?





    שם השולח: אלחנן תאריך: 19/10/09, 08:12:47


    בני, זו בדיוק הנקודה. זה שהיום תפילה בציבור נחשבת אלמנטרית, אולי נכון (אני לא בטוח בזה בכלל שזה נכון לגבי כל התפילות בכל יום - אנשים רבים מתפללים ביחיד מסיבות שונות ומגוונות). ברור שהשרידי אש עשוי לחשוב שזה פחות חשוב ולנהוג אחרת, וגם הרב ויינגורט לא אמר לו מילה כדי שזה *לא* יתפרש כביקורת - ומשמע, כנראה, שלא היתה לו כל ביקורת. אחרת היה מביע אותה ולו בעדינות וברמז.
    לעומת זאת מהסיפור עולה בבירור שכבר אז אנשים היו עשויים לראות בכך פגם בהיותו של אדם 'מדקדק', ובניגוד לאוקימתות כאן בפורום, הם כנראה היו מרננים אחריו. כך שבענין הזה קשה לחלק בין הדור הישן לבין המצב כיום.

    השבמחק

אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!

בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.