האם הגאון הרוגוצ'ובר היה דרשן בחסד?

בשנת תשפ"ד הרב איתי אליצור הוציא לאור ספר רחב היקף (6 כרכים) בנושא דרשות חז"ל. לאחרונה הספר עלה לאתר היברובוקס (קישור). קצת עלעלתי בו. 

בפתחו של הספר מובאים מכתבים מהרבנים הראשיים שכיהנו כשהספר יצא לאור, הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף. כותרת מכתבו של הרב יצחק יוסף הוא "מכתב ברכה". מדובר במכתב שאין לי תיאור טוב יותר מאשר לתאר אותו כמעט משונה. הוא ארוך מאד יחסית, והוא אינו עוסק כמעט בכלל לא בנושא הספר ולא במחבר הספר, אלא בנושא הכללי של חשיבות הכתיבה כחלק מלימוד תורה.

בסופו של המכתב הוא מביא שתי דוגמאות לאישים שחיברו ספרים: האחד לדבריו לא היה כושר דיבור אבל היה לו כישרון כתיבה, והשני לא היה לו כישרון כתיבה (שכן דבריו הכתובים קשים מאד להבנה) אך היה לו כישרון דיבור. 

הראשון, זה בעל כשרון הכתיבה, הוא הגאון מלובלין בעל "תורת חסד":

לאחר מכן, הוא עובר לכתוב אודות דוגמא לרב שלא ניחן בכשרון כתיבה, שכן כתיבתו קשה מאד להבנה, אך "יש להם כשרון דיבור" ו"בדרשותיו היה פה מפיק מרגליות, והיו שותים בצמא את דבריו". הדוגמא שהוא מביא הוא הרב יוסף רוזין, הידוע בכינוי "הגאון הרוגוצ'ובר":

למי שלא בקיא בתחום, נסביר את הרקע לפני שנמשיך: בדוינסק היו שני רבנים, הרב מאיר שמחה הכהן בעל ה"אור שמח" היא הרב של המתנגדים, והרוגוצ'ובר היה הרב של החסידים.

קראתי לא מעט על הרוגוצ'ובר במהלך השנים, ולא זכור לי אי פעם שקראתי משהו על דרשותיו או על כשרון דיבור. להיפך, יש לי זכרון מעומעם על כך שהרוגוצ'ובר לא היה נושא בדוינסק אפילו את הדרשות הקלאסיות של שבת הגדול ושבת תשובה, אך לא הצלחתי כעת למצוא לכך מקור.

אי לכך, שאלתי את עצמי מנין לקח הרב יצחק יוסף את הידיעה הזאת בדבר דרשותיו של הרוגוצ'ובר. 

אחרי חיפוש קצר ברשת הגעתי לאתר המביא קטע מתוך אחת מדרשותיו של הרב עובדיה יוסף, אביו של הרב יצחק יוסף, הכותב אודות גדולתו של הספר "תורת חסד", והוא מנגיד את מחברו לרוגוצ'ובר (קישור):

מישהו הפנה אותי לדברים הבאים של הרש"י זוין באישים ושיטות, שהוא כנראה המקור לדברים:

אגב, בסופו של הקטע הנ"ל אומר הרב עובדיה יוסף: 

"הגאון 'הרגוטשובר' היה הרב של החסידים, אבל לא היה שייך כלל לחסידים, לא היה לו שום עסק עם החסידות."

זה כנראה נכון ש"לא היה לו שום עסק עם החסידות", לפחות במובן זה שכמו שהוא ביטל כל מי שהיה אחרי הרמב"ם הוא כנראה גם לא החשיב את אדמו"רי החסידות. ועם זאת, מזה שהחסידים בחרו בו כרבם יש להניח שהוא כן היה קשור בצורה כזאת או אחרת לקהילה החסידית.