ברשימה אודות "אובייקטיביזם - מבט תורני" הבאתי את המובאה הבאה מהכלי חמדה (סוף פרשת בשלח):
[במאמר מוסגר, לפני אי אלו שנים כתבתי כנגד הטענה שאפשר להשוות את השוני במעמד האיש והאשה ביהדות לשוני שבין כהן לישראל. טענתי אז דברים דומים לאלו שכתב כאן הרב זקס. כשהדברים התפרסמו קבלתי תגובה כתובה ממאן דהוא שטען שאני ממשיך דרכו של קרח, ובנוסף קבלתי נזיפה מרב העיר, שהוא היום הרב הראשי, שאלו דברים שאינם עולים בקנה אחד עם המסורת שלנו. מעניין אם גם הרב זקס זכה לתגובות כאלה.]
 |
| (להגדלה לחץ על התמונה) |
וכתבתי שם:
אם נרצה להיות כנים עם עצמנו, קשה לומר שהתפיסה הדתית של רובינו מסתדר עם דברים המגבילים את המימוש העצמי של האדם, כפי שמתאר זאת הכלי חמדהכהמשך לטענתי, הנה דברים שכותב הרב יונתן זקס בספרו שיג ושיח על פרשת בראשית (עמ' 9, הדגש במקור):
לאור זאת, צמד הפסוקים שציטטנו בראש דברינו [ויאמר אלהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו... ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם], יותר משהו הצהרה מטפיזית על טבע האדם, הוא מחאה פוליטית נגד אבני היסוד של החברות ההיררכיות, המעמדיות והמרובדות, בעולם העתיק ובעולם המודרני כאחד. עובדה זו היא ההופכת את רעיון צלם האלוהים לרעיון הרדיקלי ביותר בתורה. במובן יסודי ועמוק, כולנו שווים בכבוד האדם שלנו ובערכנו המוחלט, כי כולנו, בני כל הצבעים, התרבויות והאמונות, עשויים בצלם אלוהים.
רעיון דומה מופיע בהמשך התורה, והפעם הוא אמור בעם ישראל, כאשר אלוהים מזמין אותו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. בכל עם בימי קדם היו כוהנים, אבל שום עם לא היה "ממלכת כהנים". בכל הדתות היו אנשים קדושים, אבל שום דת לא טענה שהיא אומה שכל אחד מבניה קדוש. גם רעיון זה זקוק היה לזמן כדי להתממש. לכל אורך תקופת המקרא היו בעם ישראל היררכיות. היו כהנים וכוהן גדול, אליטת קודש. אבל אחרי חורבן בית שני כל תפילה נחשבת לקרבן, כל בעל תפילה היה ככוהן, וכל בית כנסת - מקדש מעט. מתחת לפני השטח שלה התורה דוגלת בשויוניות, וחכמינו ידעו זאת וקיימו זאת.
[במאמר מוסגר, לפני אי אלו שנים כתבתי כנגד הטענה שאפשר להשוות את השוני במעמד האיש והאשה ביהדות לשוני שבין כהן לישראל. טענתי אז דברים דומים לאלו שכתב כאן הרב זקס. כשהדברים התפרסמו קבלתי תגובה כתובה ממאן דהוא שטען שאני ממשיך דרכו של קרח, ובנוסף קבלתי נזיפה מרב העיר, שהוא היום הרב הראשי, שאלו דברים שאינם עולים בקנה אחד עם המסורת שלנו. מעניין אם גם הרב זקס זכה לתגובות כאלה.]
אכן, לדעתי הרב זקס בנקודה הזו, ובעוד כמה דומות, עיוור לאמת בגלל הערכים הליברליים מערביים שהוא מאמין בהם.
השבמחקלהפוך את השינויים שחלו אחרי החורבן לאיזשהו אידאל, זה לא ממש רציני.
ולהפוך מציאות סוציאלית מימי קדם לאידיאל זה יותר רציני?
מחקאגב, לרב סולובייצ'יק יש אמירה קצת דומה על ה"דמוקרטיות" שביהדות, כשכוונתו לשוויון, בכל הנוגע לתפילה ביהדות.
אנסח את דברי קצת אחרת:
מחקיש היום טענה רווחת בחוגים שונים שביטול העבדות בעולם המערבי נבע מערכים יודו-נוצריים. האם יש בטענה הזאת אמת, לדעתך?
האידאל המקורי של התורה היה שהבכור בכל משפחה יהיה הכהן לה' ולא משפחה מסוימת
השבמחקאני אנסה לענות לשאלותיך.
השבמחקא. אפשר להחליט שכל דבר הוא תלוי מציאות היסטורית והקשר. כמובן, ברגע זה, אין מה לדבר יותר על מה 'היהדות אומרת'. כי תמיד אפשר לטעון שזה לא תלוי מציאות.
ב. אני מבדיל בין מצוות חיוביות, שדוחפות למציאות מסויימת, ובין מה שאינו מצווה או לכל היותר, מצווה קיומית. כהנים זה לא רק משהו שהיה. זה ברכת כהנים גם היום, וכשיבנה בית המקדש, הם יעבדו שם ולא אני. הם יקבלו ויאכלו תרומה, ולא אני.
נשים פטורות ממצוות שגברים חייבים. הן לא יכולות לתת עדות, ולא לשמש כדייניות מלבד כש'קיבלו עלייהו'.
לעומת זאת, אין מצווה להחזיק עבדים. זה הבדל משמעותי מאוד בעיני.
לגבי א. אני חושב שברור לכולם שיש דברים בתורה שנאמרו בהקשר סוציאלי. הנצי"ב כותב שכמו שהתורה מצווה על מינוי מלך שמעביר את השלטון לבנו, ברור שאפשר באותה מידה למנות שליט על ידי בחירות ושלא יעביר את השלטון הלאה. היכן עובר הגבול בין מה שניתן לפרש בהקשר סוציאלי לבין מה שלא? זו שאלה גדולה. אבל כפי שאתה הצעת להסתכל על מצוות עשה, היה אפשר באותה מידה להציע להסתכל על מצוות לא תעשה.
מחקלגבי ב. כלומר אתה חושב שאפשר לקחת קרדיט על ביטול העבדות, הגם שפשוט שהתורה מדברת על עולם בו יש עבדות למעמד של עבדים. אבל משום מה אתה לא מסוגל לחשוב על לקיחת קרדיט על שויון זכויות בין המינים, הגם שהשוותה התורה נשים לגברים לכל עניינים שבתורה למעט חלקים קטנים.
כלומר, בשני המקרים יש אמירות לכאן ולכאן, באחד מהם אתה מוכן להתמקד בעיקר בצד הליברלי, ובשני אתה סבור שמי שמתמקד בצד הליברלי הוא עיוור לעמדת התורה.
לגבי הנצי"ב - אשמח לראות. לא מכיר.
השבמחקלגבי העבדות - אני לא חושב שהיהדות דוגלת בביטול העבדות. זו באמת הגזמה פראית. אפשר לומר, שהיהדות חיה עם העמדה הזו בשלום, כי היא מאפשרת את ביטול העבדות (סוף סוף, זו מצווה קיומית ולא חיובית) והבסיס לעמדה הזו לא מגיע מתוך היהדות.
אני חושב שהתורה לא השוותה את הגברים לנשים למעט עניינים קטנים. אלו עניינים לא קטנים בכלל. אם הם היו קטנים, זה לא היה מעצבן כ"כ הרבה נשים ומעיק עליהן.