עבודה מול צרכים אחרים בחיוב סוכה

עסקנו בעבר מספר פעמים בנושא של החשיבות שההלכה מעניקה לפרנסה. 

לדוגמא, הזכרנו בעבר את דברי הרמב"ם המתירים לצאת מארץ ישראל לצורך סחורה (ראו כאן). הבאנו את דברי הרב שאול ישראלי שראה בסחורה רק דוגמא לכמעט כל צורך שהוא יותר מטיול סתמי. לעומת זאת, הצענו שאולי באמת יש לפרנסה מעמד מיוחד בהלכה, שפעמים מבטלת מצוות.

בעניין החיוב במצוות סוכה הגמרא מביאה (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כו עמוד א):

תנו רבנן: הולכי דרכים ביום - פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה - פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה - פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הולכין לדבר מצוה - פטורין בין ביום ובין בלילה.

רש"י שם מבאר:

הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום - דכתיב בסוכות תשבו - כעין ישיבת ביתו, כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה - כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע.

דברי הגמרא נפסקו להלכה בשולחן ערוך שהוכלי דרכים פטורים מן הסוכה. אך הרב משה פיינשטיין חידש שפטור זה אמור רק להולכי דרכים לצורכי פרנסה, ולא למטרות טיול ותענוג (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צג):

ובדבר לצאת לטיול ולתענוג בעלמא למקום שלא יהיה לו סוכה מסתבר לע"ד שאסור דהולכי דרכים שאיתא בסוכה דף כ"ו כשהוא לדבר הרשות שפטורין עכ"פ ביום הוא כשהולכין למסחר וכיוצא שהוא צורך ממש וגם הוא לכל אדם שבשביל זה היה צריך לצאת גם מביתו שלכן באופן זה מותר לצאת מהסוכה, אבל לטיול ולתענוג בעלמא שאין לזה שום צורך אינו כלום מה שבשביל תאותו והנאתו היה יוצא מביתו כיון שלא היתה יציאתו אף מביתו לצורך.

הרב פיינשטיין תולה את דברי הגמרא שהולכי דרכים פטורים מסוכה בקיום שני תנאים:

1. צורך ממש (כמו הליכה למסחר).
2. דבר שכל אדם היה יוצא עבורו.

יתכן והרב פיינשטיין הבין דבר זה מדברי רש"י עצמו שהבאנו לעיל שכתב "אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה".

הרב אהרן ליכטנשטיין חלק על חידושו של הרב משה פיינשטיין, וסבר שדברי רש"י אינם אלא דוגמא בעלמא (קישור):

ואם כי רש"י הזכיר הולך בדרך בסחורה - ולשונו נותן פתח לטעון שמדובר דוקא במי שיוצא לדרך מפאת אילוצי פרנסתו אך לא ביוצא להינפש ברעות נפשיה - נראה שאין לחלק ואין כאן אלא דוגמא בעלמא ואמנם הראשונים שקבעו את ההלכה לא חילקו כלל. ועיין בתוס' על אתר, ד"ה "הולכי" שתימצתו את דברי רש"י ולא הזכירו סיבת היציאה.

גם הרב אלישיב קנוהל ז"ל, רבה של כפר עציון, בשיעור שמסר בנושא טען טיעון דומה:

נראה לי שאין סיבה לאסור לטייל בחוה''מ. היום זהו דבר מקובל ושווה לכל נפש. אולי בעבר הדבר היה פחות מצוי ונצרך, אך כיום בעיקר לציבור הדתי שאינו יכול לטייל בשבתות וחגים זהו צורך אמיתי שווה לכל נפש ואין זה נכון למנעו מהציבור. (הדקדוק ברש''י שכתב לסחורה צריך דיוק שהרי הוא כותב: "כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה - כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע". הנה רש''י כותב שכשם שבכל השנה הוא יוצא מביתו לסחורה כך מותר לו לצאת בחוה''מ. והרי בחוה''מ אסור לצאת לסחורה מדיני איסור סחורה בחוה''מ, אלא כוונתו שבחוה''מ הוא יוצא מביתו לצרכיו סתם).

כמשיב לדברי האגרות משה, הרב קנוהל טוען שיציאה לטיול הנה צורך ממשי, כמו יציאה למסחר. ובנוסף, זהו דבר שווה לכל נפש.

אם תרצו, הרי שיש לנו גם כאן דיון בנושא: האם צורך פרנסה הנה צורך וערך החשוב יותר מצרכים אחרים של האדם, או שהוא במעמד שווה להם. 

[מכיוון שאוחזים אנו בעניין חיוב סוכה ליוצאים לטיול, ראוי להזכיר עוד מדבריו של הרב ליכטנשטיין בנושא. בהמשך המאמר שהוזכר לעיל, הוא כותב כך (קישור):

ובכן, להלכה, נראה להסיק:
א. מותר לצאת לטיול בחול המועד סוכות אף אם יודעים בבירור שעל ידי כך לא יוכלו לקיים מצות סוכה במשך הטיול.
ב. אם, במרוצת הטיול, מגיעים, סמוך לשעת האכילה או הלינה הרגילה ו/או המתוכננת, מגיעים לאיזור בו נמצאת סוכה אליה אפשר להיכנס, חייבים לאכול ו/או ללון בה. מימדי האיזור ושיענך מרחק היכול לפטור טעונים בירור.
ג. אם מפסיקים את הטיול בלילה ושוהים במקום בו אפשר לבנות סוכה, חייבים לבנותה. גם כאן, גודל המאמץ הדרוש טעון ליבון.
ד. אם פעילות הטיול נמשכת גם בלילה, ואינה נפסקת עד שעה שבינה לבין שעת השינה כבד אי אפשר לבנות סוכה, פטורים מלבנותה ואף לא חייבים להפסיק את הפעילות בהקדם. 

עד כאן, מבחינה הלכתית צרה וצרופה. ברם, למעשה, פני הדברים שונים לחלוטין, ויש להתנגד בתוקף ובחריפות - מבחינה ערכית, השקפתית, וחינוכית - לטיולים או מבצעים הכרוכים בביטול מצות סוכה.[...] אדם מישראל צריך להיות רווי שאיפה וכמיהה למצוות ולא ח"ו לראותו כמשא אותו הוא טוען בדלית ברירה וממנו הוא משתחרר בהזדמנות הראשונה.
[...]
ואמנם עצם השאלה, כשהיא מופנית על ידי תנועות נוער בארץ הדוגלות בחינוך לעבודת הי ויראת שמים ואשר לא מעט בני תורה מעורים בהן, מעוררת תמיהה. שהיתי עשרות שנים בחו"ל במקומות שבהם מצות סוכה בכלל לא היתה בגדר "מצוה קלה", ומעולם לא נשאלתי על אפשרות לסמוך על פטור הולכי דרכים כשנמצאים במרחק מה מסוכה במשך היום. האם אי פעם עלה על דעת איש עסקים השואף להיות זהיר בקלה כבחמורה והמסתובב, לרגל ענייניו, בין גורדי שחקים בלב ניו יורק שיאכל במשרדו מפני שאין סוכה באיזור? כלום חשב פעם סטודנט הרואה עצמו כמושרש בתורה ויראת שמים ושהזדמן לו לשהות יום ארוך בספריית האוניברסיטה שיאכל במזנון מפני שהקמפוס אינו מצוייד בסוכה? וכי דוקא בארץ הקודש, בה קיום מצות סוכה הוא אומנם גם יותר קל וגם יותר מקיף, ובה אפילו רבים שאינם שומרי מצוה כדת וכדין מפגינים זיקה לסוכה בצורה זו או אחרת, וכי דוקא כאן ירשו בני תורה לעצמם לזלזל בקיום מצוה זו במלא היקפה? ידוע גם אדע כי רבים הסוברים כי יש ערך חינוכי רב לטיולי תנועות נוער מכמה פנים - בעיקר, מפאת העמקת האהבה והזיקה לארץ; והטוענים כי דוקא ימי חול המועד נוחים ומתאימים לכך. כאדם מן החוץ, קשה לי לשפוט את משקל הגורם הזה, אך אני משוכנע, שפרט, אולי, לנסיבות חריגות ביותר, שהמסר החינוכי החשוב ביותר שניתן להעביר לבני נוער בחב הוא העמקת מודעות ורגישות לזהירות וזריזות בקיום מצות - וגם אם זה כרוך בקשיים מסויימים ואפילו דורש קרבן. אם אמנם רואים צורך בקיום טיולים, בבקשה. דברי ר' אליעזר (סוכה כז:): "משבח אני את העצלנין שהיו יוצאין מבתיהן ברגל דכתיב ושמחת אתה וביתך", לא נפסקו להלכה, ולפירוש רש"י שם, יתכן שאף הוא לא אמרם לגבי רווקים. אך אם יוצאים, שידאגו - לא פחות מאשר למשאיות ומימיות, למדריכים ומלווים (וכל אלה כמובן חשובים ואף הכרחיים) - לתנאים המאפשרים קיום מצות סוכה כהלכתה. מובטחני בראשי התנועות שבמקום שהצורר מורגש והרצון קיים הם מסוגלים להתמודד עם בעיות טכניות ולוגיסטיות יותר מורכבות.

עוד בעניין זה נזכיר שבאחד ההספדים על הרב ליכטנשטיין סיפרה בתו הרבנית טוני מיטלמן שלפני שיצאה לטיול של תנועת הנוער בחג הסוכות אביה אמר לה: תזכרי, לא אוכלים מזונות מחוץ לסוכה. ]