עוד בענין עני המחזר על הפתחים

אם נרצה לסכם את הטענה המרכזית שלנו מהטור הקודם, נאמר כך:

הגמרא והראשונים כתבו שיש לתת מתנה מועטת לעני המחזר על הפתחים.

טענתנו היא שדין זה של מתנה מועטת תלויה במילוי שני תנאים:

1.     העני הוא בן העיר.

2.     העני בחר לא ליזון מהקופה הציבורית.

הטעם מאחורי התנאי הראשון הוא שהחיוב לתת "כדי מחסורו אשר יחסר לו" הוא רק לעני בן העיר. לעני שאינו בן העיר צריך לתת רק אוכל ומקום לינה.

מעבר למה שכתבנו בטור הקודם, כתב כדברים האלו גם הרב יעקב אפשטיין ב"חבל נחלתו" (קישור):

נראה שחובת 'די מחסורו' היא רק בעניי אותה העיר, היינו, לא מוטל על אדם מהמקום וכן גבאי צדקה של עיר פלונית לפרנס עניים שאינם בני מקומם.

כך עולה מהרמב"ם שכתב (הל' מתנות עניים פ"ז ה"ח): "אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר אחד הנמכר בפונדיון כשהיו החטים ארבע סאין בסלע וכבר בארנו כל המדות, ואם לן נותנין לו מצע לישן עליו וכסת ליתן תחת מראשותיו, ושמן וקטנית, ואם שבת נותנין לו מזון שלש סעודות ושמן וקטנית ודג וירק, ואם היו מכירין אותו נותנין לו לפי כבודו".

ויעויין לעיל בדברי ערוה"ש שהדגיש כמה פעמים שחובת הנתינה היא באותה עיר.

היינו עני שעובר וצריך להתפרנס נותנים לו כדי פרנסתו אבל אין צריכים לתת לו די מחסורו. עבור עניי העיר אוספים גבאי צדקה מן העיר ולעתים אף בכפיה, וברור שאם השליחים אוספים עבור אחרים בעיר אחרת אין חייבים לתת אלא כדי מתנה מועטת.

וראיה נוספת נראית מדברי הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ז ה"ד): "יתום שבא להשיאו אשה, שוכרין לו בית ומציעים לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה". וכי יעלה על הדעת ששוכרים דירה ליתום בעיר אחרת?! לכן נראה שאין חובת די מחסורו כלפי עניי עיר אחרת וממילא צריך לתת מתנה מועטת אבל לא לפי צרכיו.

וראיה נוספת שחובת צדקה העיקרית היא בעניי אותה העיר מהאמור ברמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ט) שפתח בהלכה א: "כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים שיהיו מחזירין על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו, והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים, וזו היא הנקרא קופה".

ולאחר שעסק בדין תמחוי בהלכה ב, כתב בהלכה ג: "מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה, אבל תמחוי יש מקומות שנהגו בו ויש מקומות שלא נהגו בו, והמנהג הפשוט היום שיהיו גבאי הקופה מחזירין בכל יום ומחלקין מערב שבת לערב שבת".

נראה על כן שאין חובת די מחסורו אלא בעניי אותה העיר

מכיוון שעבור עני בן העיר מחוייבים בני העיר לספק כדי מחסורו, בני העיר ממלאים חובה זו עם החובה של "לא תאמץ את לבבך" בזה שהם תורמים לקופה הציבורית והקופה הציבורית משתדלת למלא את מחסורם של עניי העיר. אם עני בוחר לא ליטול מקופת העיר הוא יכול לחזר על הפתחים אך אז בני העיר אינם מחוייבים להעניק לו כדי מחסורו אלא רק מתנה מועטת.

לעומת זאת, אם עני שאינו מבני העיר מחזר על הפתחים, מכיוון שמלכתחילה בני העיר מחוייבים לתת לו רק אוכל ולינה והוא יכול להשיג זאת מהקופה הציבורית, יכול כל אדם שמתדפקים על דלתו לכוון את העני לקופה לקבל אוכל ומקום לינה.

זה לענ"ד מה שיוצא מהסוגיא ומהראשונים.

אך עתה צריך לשאול: מה מעמדם של עניים בימינו שמחזרים על הפתחים?

כדי להשיב על שאלה זו, ובהתאם למה שכתבנו לעיל, צריך לשאול שתי שאלות:

1.     האם העני הוא מבני העיר?

2.     האם הוא ניזון מהקופה הציבורית?

מסברא קשה לי מאד לומר שבימינו, בכפר הגלובלי שאנו חיים בו, שיש חילוק בין עני שגר בעיר שלי לבין עני שאינו גר בעיר שלי. וכיוון שכך לכאורה המחויבות של בני עירי כלפי עניים הגרים בעירי, לא צריך להיות שונה מהמחויבות כלפי עניים הגרים בעיר אחרת בארץ. (אם כי יש לעיין אם מדובר בעני מציבור בעל מערכת ערכים שונה מהציבור שלי, אם "מחסורו" יוגדר עפ"י הציבור שלי או הציבור שלי.)

כדי להשיב על השאלה "האם הוא ניזון מהקופה הציבורית?" צריך לשאול שאלה נוספת: האם יש כיום קופה ציבורית?

לענ"ד יש שני סוגים של קופות ציבוריות היום (בעז"ה עוד נאריך בנקודה זו בעתיד):

1.     ביטוח לאומי ושירותי הרווחה של המדינה.

2.     עמותות גמ"ח וצדקה

נראה שרוב ככל העניים המחזרים על הפתחים כיום ניזונים מהקופות הציבוריות הללו (לפחות מאחד מהם).

ואחרי שהסברנו את זה, צריך להסביר לאן פרחה לה מצוות הצדקה מהאדם הפרטי, כשהעני ניזון מהקופה הציבורית? התשובה היא שהמצווה לא פרחה לשום מקום, היא נמצאת במחויבות שיש לאדם הפרטי לתרום מממונו לקופות הציבוריות. לענ"ד נקודה זו עולה לחלוטין מסוגית הגמרא ומהראשונים: בראש ובראשונה ודרך המלך הוא שבן הקהילה תורם את כספי הצדקה שלו לקופות הציבוריות. עניים המחזרים על הפתחים זו תופעה חריגה ולא נורמלית. (להבנתי, זו כוונת ערוך השלחן במקור האחרון שהבנו בטור הקודם).