הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה יא כותב כך:
"כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד, שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד"
ברמב"ם פרנקל מופיע גרסה מעט שונה: "שהוא העד הנאמן על כל באי עולם". כך מופיע גם אצל הרב קפאח וכך מצוטט רמב"ם זה בכל הראשונים.
ונפשי בשאלתי, האם "העד על כל באי עולם" הוא זהה ל"העד לכל באי עולם"? ואם לא, מה המשמעות להיות התורה "עד על כל באי עולם"?
אשמח להארות בנושא
ומי הוא שאליו מכוון הרמב"ם שהוא העד? היושב לפני ספר התורה, או אולי ספר התורה עצמו. ראה בפירושי הראשונים על הפסוק שהרמב"ם מביא, שמסכימים שהכוונה לספר התורה. חוץ מזה, למילה להעיד שהשתמש בה הרמב"ם בעקבות הפסוק המצוטט, יש כמה משמעויות: 'למסור עדות', אך גם להתרות, כמו 'והועד בבעליו'. מכאן, שניתן להבין את הרמב"ם בכמה כיוונים.
השבמחקמילולית, "העד הנאמן לכל באי עולם" משמע שמעיד בפני באי עולם על תוכנו. ואילו מ"העד הנאמן על כל באי עולם" ניתן להבין שהוא כבר עשה את פעולתו ועדותו כבר נאמנה עליהם.
השבמחקהרב שאול,
השבמחקמהפסוק שמביא הרמב"ם מובן שהעד הוא ספר התורה: "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' א-להיכם והיה שם בך לעד".
רב צעיר,
"לכל" (או "על כל") אינו מתייחס ישירות לעד, אלא כחלק מן הצירוף "נאמן על" או "נאמן ל...". הצירוף הראשון מופיע פעמים רבות בלשון חכמים (למשל: נאמן עלי הדיין, נאמן עלי אבא וכד'). לעומת זאת איני יודע אם הצירוף השני מופיע בכלל או שהוא סתם שיבוש. בלשנים יוכלו מן הסתם לענות על כך.
לעצם הענין, נראה שכוונת הרמב"ם לומר שספר התורה הוא עד נאמן (קטגורית) שעדותו מופנית לכל באי העולם, בלי תלות בקבלה על ידי מאן דהו. מאז שקבע ה' שספר התורה יהיה לעד, הוא עמוד ומהווה "עדות ה' נאמנה".