תוקף ברכת שהחיינו בחנוכה

אדם שהדליק את חנוכיית בית הכנסת ולאחר מכן חזר לביתו וצריך להדליק שם נרות חנוכה - האם הוא מברך שוב את הברכות?
בשאלה זו דן הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת חלק ב סימן עז. שם הוא מביא דעות שונות ביחס לברכת שהחיינו.
דעה א' שו"ת זרע אמת:

והנה בשו"ת זרע אמת (חלק אורח חיים סימן צא) פסק, שכאשר ידליק בביתו יברך להדליק נר חנוכה ושעשה נסים, אבל לא יחזור לברך שהחיינו בלילה הראשון, מכיון שכבר בירך שהחיינו בבית הכנסת, ואמרו חז"ל זמן אומרו אפילו בשוק. ואף על פי שברכת שהחיינו שאמר בבית הכנסת אינה אלא לפרסומי ניסא, סוף סוף ממילא גם הוא יוצא ידי חובת ברכת שהחיינו

דעה ב' פרי חדש:

מבואר להיפך בפרי חדש (סימן תרעו סעיף א), וזו לשונו: ברכת שהחיינו לא נתקנה אלא על ההדלקה או הראיה, אבל בלא זה לא יברך, ומה שאמרו (בעירובין מ:) זמן אומרו אפילו בשוק, זהו רק בזמן של רגלים.

מה המשמעות של שתי הדעות הללו?

לדעת הזרע-אמת ברכת שהחיינו בחנוכה היא ברכה על הזמן. כלומר, האדם מברך על כך שהוא הגיע לחגוג שוב השנה את חג החנוכה. 

לדעת הפרי-חדש, ברכת שהחיינו בחנוכה היא על מצוות הדלקת הנרות. האדם אינו מברך על כך שהגיע שוב לחג החנוכה, אלא על כך שהוא מקיים מחדש את מצוות הדלקת נרות החנוכה. בזה שונה חנוכה מחגים שהם מהתורה שם מתקיים הכלל ש"זמן אומרו אפילו בשוק". כלומר, ברכת שהחיינו בחגים אינו צריך להיות חלק מריטואל וקיום מצוות, אלא הוא על הזמן-היום, ולכן יכול להיאמר אפילו בשוק.

נראה שבשורש המחלוקת בין הזרע-אמת לפרי-חדש יש הבדלי תפיסה של משמעות חג דרבנן. האם יש לחכמים כח לתקן קדושה על הזמנים, או שיש להם רק כח לתקן מצוות שייעשו בזמנים מסויימים?

ומה הנפ"מ למעשה? לכאורה, יום העצמאות...