התקדמות המוסר

והנה ברבות הימים רבתה הדעת גם בועלם כולו, תגליות חדשות במדע וטכנולוגיה יצרו מקורות חדשים לאנרגיה, העולים בהרבה על כח האדם, ונתאפשרה רווחה גדולה. והביאה ההשגחה העליונה לידי ביטול העבדות כמעט בכל המדינות. ברוך המקום אשר הקרין מאור תורתו ולימד תועים בינה להכיר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא הטבועה בכל בן אדם. ביטול העבדות אינו אלא מימוש חלקי של האידיאל הנשגב שלימדתנו תורה...

 כאשר אנו מודים לה' שהעביר עבדות מן העולם, הרי תקוותנו איתנה שלעולם לא יחזור המצב לקדמותו, ולא תהיה מצווה מעשית עוד עד סוף כל הדורות... 

אם התקדמו הדורות והתעלו מעל הרמה המינימלית שמצוות מסוימות באו להבטיח, הרי העיסוק בהלכות של אותן מצוות יש בו כדי לרענן את כח החשיבה ולכוון אותה לרמות גבוהות יותר תוך שמירת הדרגות שכבר הושגו. 

(הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ', דרכה של תורה, עמ' 19-26. )

ש: היום בעקבות הערכים המקובלים בכל העולם המתוקן, אנחנו סולדים בכלל ממושג העבדות. האם אנו רשאים לומר זאת? וכיצד עלינו להסביר את ההתפתחות הזאת של העולם, האם היא מעידה על התקדמות מוסרית שחלה מאז ימי המקרא או על שינוי תנאים בלבד?

... האם פירוש הדברים הוא שהתקדמנו מבחינה מוסרית בנושא העבדות מתקופת המקרא?

ת: אמרתי בהזדמנויות שונות: איני מוכן בשום פנים ואופן להפוך להיות שופט מוסרי של אבות האומה. גם בדוגמה שלפנינו, נושא העבדות, איני מוכן להציב את עצמי בעמדת שיפוט: הכיצד לאבותינו היו עבדים והנה לנו אין עבדים... איננו מחפשים כלל עבדים.

אף על פי כן אינני שופט את האבות שיפוט מוסרי. איני שופט אותם...

ההערצה שלי היא כזאת, שאני אומר לעצמי, ולא כדי לרמות את עצמי ולהשקיט את מצפוני: אם העבדות הייתה בימיהם ובהתחשב בכיוונים המוסריים הכלליים, ובהנחות היסוד שאני חושב שהן קריטיות, ושאני מאמין שהאבות אימצו אותן לא פחות ממני, אם בכל זאת היו להם עבדים, כנראה שחילופי התקופות בין מה שהיה אז לימינו הם הגורמים לשינויים, ולא מפני שאני מוסרי יותר מהם.

(הג"ר אהרן ליכטנשטיין, מבקשי פניך, עמ' 63-65)