הרב יהושע מרדכי שמידט, רב היישוב שבי שומרון וראש ישיבת 'ברכת התורה', כתב השבוע ב'בשבע' מאמר תגובה למאמר של הרבנית פנינה נויבירט שהתפרסם בשבוע שעבר על "בית הלל" (את מאמרה לא מצאתי ברשת).
אני רוצה להתמקד רק בנקודה אחת מדבריו. הרב כותב כך:
א. לדברי הרב יש ללבן דברים מסוימים בתוך הבית במקום לרוץ לתקשורת. אני הייתי מעוניין לדעת היכן ניתן לברר דברים אלו בתוך הבית? באיזה פורום נמצא הרב שמידט יחד עם הרבנית פנינה נויבירט כדי שיוכלו ללבן דברים? אני מוכן להקל יותר ולשאול: באיזה פורום נמצאים יחד הרב שמידט עם הרב רונן נויבירט בכדי שיוכלו ללבן דברים?
עד כמה שידוע לי לא קיים פורום כזה. האם כל האשמה על כך שלא קיים פורום כזה נופל רק על כתפי מייסדי בית-הלל או על כתפי הרב שמידט? לא נראה לי. אבל אם הרב שמידט באמת רוצה שנושאים כאלו ואחרים יתלבנו בתוך הבית, אני הקטן ממליץ לו שבמקום לתקוף את בית הלל על חילול השם פוטנציאלי שיקים את הגוף שבתוכו אפשר ללבן נושאים.
ב. לדברי הרב הריצה לתקשורת יש בה חילול השם ופגיעה באחרים והעמדת חלק מהציבור כאנשים הזויים. על זה אני חושב שיש לשאול: היכן היה הרב כשרב בכיר מאד התראיין לרדיו ואמר שיש לצאת ממקום שיש בו שירת נשים גם אם בחוץ ממתין להם כיתת יורים (אני יודע שהוא אמר משהו מעט יותר מורכב, אבל ללא ספק זה מה שהציבור הבין מדבריו, גם ללא עזרת רבני בית-הלל)? האם לא היה אז ראוי לפרסם מאמר ובו קריאה ללבן דברים בתוך הבית במקום לרוץ לתקשורת?
מה באמת אמורים החלקים מהציבור הדתי שלא מסכימים עם אמירות מהסוג והסגנון הזה לעשות? לעמוד בצד ולמחוא כפיים? האם הפנייה והתגובה שלהם לתקשורת זה מה שהופך את הצד השני להראות כהזוי, או שמא הראיון הראשוני כבר גרם לכך?
אני רוצה להתמקד רק בנקודה אחת מדבריו. הרב כותב כך:
ולסיום אומר דבר נוסף: ישנם כאלו הרוצים להקל ולרוץ לרדיו, לעיתון ולעלון ולזעוק על דברים מסוימים הנראים בעיניהם כחומרות. לפעמים זה לא חומרות, זו ההלכה. ואף אם זו חומרה, מדוע הם רצים לתקשורת ואינם מלבנים זאת בתוך הבית? הם פוגעים בציבור שלם ויצא שכרם בהפסדם, עד שהם צדיקים כלפי החילונים וגורמים לחילול ה'. הם פוגעים באחרים ומעמידים אותם בעיני חלק מהציבור כאנשים הזויים שאינם מבינים את הציבור, ולא היא. לא כל המדקדק במצוות הוא סגור ולא כל המכונה 'פתוח' הוא פתוח. לפעמים אנשי 'הפתיחות' יושבים במגדל השן ומקיימים דיונים פילוסופיים ומנותקים מן העמק, ודווקא 'הסגורים והאדוקים' הם המעורים עם הבריות ואהודים על הבריות, ויש לכך דוגמאות רבות.הבאתי את כל הפיסקה, על אף שאני מבקש להתמקד רק בחצי הראשון של הדברים ולשאול שתי שאלות:
א. לדברי הרב יש ללבן דברים מסוימים בתוך הבית במקום לרוץ לתקשורת. אני הייתי מעוניין לדעת היכן ניתן לברר דברים אלו בתוך הבית? באיזה פורום נמצא הרב שמידט יחד עם הרבנית פנינה נויבירט כדי שיוכלו ללבן דברים? אני מוכן להקל יותר ולשאול: באיזה פורום נמצאים יחד הרב שמידט עם הרב רונן נויבירט בכדי שיוכלו ללבן דברים?
עד כמה שידוע לי לא קיים פורום כזה. האם כל האשמה על כך שלא קיים פורום כזה נופל רק על כתפי מייסדי בית-הלל או על כתפי הרב שמידט? לא נראה לי. אבל אם הרב שמידט באמת רוצה שנושאים כאלו ואחרים יתלבנו בתוך הבית, אני הקטן ממליץ לו שבמקום לתקוף את בית הלל על חילול השם פוטנציאלי שיקים את הגוף שבתוכו אפשר ללבן נושאים.
ב. לדברי הרב הריצה לתקשורת יש בה חילול השם ופגיעה באחרים והעמדת חלק מהציבור כאנשים הזויים. על זה אני חושב שיש לשאול: היכן היה הרב כשרב בכיר מאד התראיין לרדיו ואמר שיש לצאת ממקום שיש בו שירת נשים גם אם בחוץ ממתין להם כיתת יורים (אני יודע שהוא אמר משהו מעט יותר מורכב, אבל ללא ספק זה מה שהציבור הבין מדבריו, גם ללא עזרת רבני בית-הלל)? האם לא היה אז ראוי לפרסם מאמר ובו קריאה ללבן דברים בתוך הבית במקום לרוץ לתקשורת?
מה באמת אמורים החלקים מהציבור הדתי שלא מסכימים עם אמירות מהסוג והסגנון הזה לעשות? לעמוד בצד ולמחוא כפיים? האם הפנייה והתגובה שלהם לתקשורת זה מה שהופך את הצד השני להראות כהזוי, או שמא הראיון הראשוני כבר גרם לכך?
שם השולח: דוד תאריך: 25/02/12, 23:09:12
השבמחק(לגופן של שאלות. במאמר הרב שמידט לא עיינתי):
1. מה עם פורום הרבנים עליו כתבת כמה פעמים?
2. אין חילוק בין רבנים שהמיקרופון רודף אחריהם לכאלה שרודפים אחריו?
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 26/02/12, 05:45:02
לדוד,
1. שאלה מצוינת. אינני יכול לחשוף מי כן חבר בפורום ומי לא. אך אני כן יכול לומר שהרב שמידט והרב נויבירט לא נפגשים שם, ועד כמה שידוע לי שניהם אינם חברים בו. אחרים משני הצדדים כן חברים בו. אמנם הפורום יכול להיות במה מצוינת לליבון דברים בתוך הבית לפני שהם מתפרסמים (ואני אף יכול לומר שיש רבנים שמפרסמים את דבריהם בתוך הפורום לפני שהם מפרסמים אותם ברבים כדי לראות מה התגובות). צריך רק שאלה שקוראים ללבן דברים בתוך הבית יצטרפו אליו...
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 26/02/12, 05:45:23
המשך:
את 2. לא הבנתי.
שם השולח: דוד תאריך: 26/02/12, 09:13:29
תודה על תשובה (1). המסקנה היא שישנו גוף, והטענה היא שלא מצטרפים אליו.
בקשר ל-2, התכוונתי שאני לא מאמין שהרב לבנון התקשר לכלי התקשורת וביקש להתראיין על עמדותיו. הם חגגו סביב מה שאמר כי הוא מאמין בו, אבל לא הוא זה שרץ אחריהם. בית הלל מבקשים להקים גוף שירוץ למסור הודעות לאומה - בין היתר על חשבון הרב שמידט וחבריו לדעה - ועל זה טענתו.
שם השולח: יעל תאריך: 26/02/12, 09:42:15
לעניין האמירה כאילו הרבנית נויבירט רצה לתקשורת, קצת צניעות וקצת ענווה לא תזיק בדרך לבירור העובדות. למעשה בשבע רדפו אחריה לפרסם את המאמר, והיא התחבטה רבות בכך ובסוף שלחה בידיעה שהוא לא יזכה לבמה ראויה, ולראיה כי הוא לא פורסם במהדורה המקוונת רק המודפסת (בניגוד לתגובתו של הרב שמידט שפורסמה במהדורה המקוונת). אני יודעת את הדברים מידיעה אישית כי היא אמרה לי על כך בעצמה (אני תלמידה שלה).
כך שלומר עליה שהיא רודפת תקשורת זה מאוד פאתטי שלא לדבר על הוצאת שם רע ועל לשון הרע.
שם השולח: דוד תאריך: 26/02/12, 12:09:40
ליעל - ח"ו, לא כתבתי כלום על הרבנית נויברט, שלא ראיתי את המאמר שלה ואיני מכירה. כאמור לעיל, גם במאמר הרב שמידט לא עיינתי (וגם אותו איני מכיר כ"כ).
התייחסתי לבית הלל כגוף שקם באופן מוצהר לשם פרסום עמדות (מתונות) בציבור (דרך התקשורת) באופן יזום, ולהבדל בין זה לבין הרב לבנון ודבריו הידועים, כפי שעימת והשווה אותם הרב בני זה עם זה.
שם השולח: רון תאריך: 26/02/12, 13:12:15
דוד היקר, אני מציע שתמנע מהכללות, יעל צדקה בהערתה ובהחלט השתמע מדבריך כאילו ברור שהרב לבנון אינו רודף תקשורת ואילו הרבנית נויבירט כן. גם ההנחה כאילו רק בית הלל משתמשים בתקשורת היא תמימה שלא לומר מוציאת לעז. הסיבה להקמתו של בית הלל היתה שבתקשורת שמעו רק קולות חרדליים מאוד, רק אותם. קשה לי להניח שאתה לא ער לעובדה שהרב לבנון, הרב מלמד ובוודאי הרב אליהו יודעים לעשות שימוש בתקשורת, וזה מצוין, כי הקהל שלהם צורך תקשורת ושומע אותם דרכה. בית הלל הולכים בדרך זו ממש. אין כל הבדל, הם פשוט משמיעים קול שונה
שם השולח: דוד תאריך: 26/02/12, 15:56:23
רון, אני באמת משתדל להימנע מהכללות, ואני עומד על כך שדברי הוצאו לגמרי מהקשרם. אשמח אם תכוון אותי להיכן שהיה נשמע מהם דבר על הרבנית נויבירט. שאלתי 2 שאלות בהתאמה לשאלותיו של הרב בני, ובהתייחס לגוף בית הלל בלבד.
אכן, אני משוכנע שהרבנים לבנון ומלמד (לא יודע בקשר לרב אליהו) לא פונים מיוזמתם לתקשורת *הכללית*, אך כמחרחרת ריב ומדון היא לעולם תרדוף אחרי הדעות הקיצוניות משני הצדדים, תנפח אותם, תוציא מההקשר ותנפנף בהם שוב ושוב.
שם השולח: דוד תאריך: 26/02/12, 16:04:49
(המשך)
עוד הבהרה - אני מאמין שזכותו של כל אחד לנצל את המדיה ולפרסם את דעותיו. ראשי הדוברים של בית הלל עושים זאת כבר שנים בהצלחה לא מבוטלת, ובשם עצמם, וזה בסדר גמור. אבל ההתאגדות החדשה, לשם דיברור (בניגוד לצהר, שמתאגדים לשם עשיה) עושה רושם של בניית חזית שמטרתה להתנער ציבורית מדעת החולקים עליהם "בתוך הבית", ולמעשה להפנות להם את הגב ולהותירם לבד. ואם אכן כך, מובנת מאוד טענת הרב שמידט.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 26/02/12, 18:39:05
השבמחקלדוד,
כל פרסום של מכתב רבנים (למעט זה על קצב), גם אם הוא מתפרסם בתקשורת המגזרית הוא למעשה פנייה לתקשורת הרחבה. אינני חושב שיש חולק על כך.
הצורך ב"בית הלל" נבע מכך שקולם של המחנה האחד נשמע יתר על המידה, לדעת מייסדי הארגון. ואין הכוונה שנשמע בתוך הבית יתר על המידה. אלו הנתונים (לפחות להבנתם) שאתם מתמודדים מקימי בית הלל. אפשר לטעון שיש טעות בהבנה, אך קצת מוזר לטעון שהמחנה האחד סך הכל ביקש לשבת בשקט וללמוד תורה ועכשיו קמים הרבנים הצעירים האלה ועושים רעש תקשורתי.
שם השולח: דוד תאריך: 26/02/12, 19:14:31
הרב בני, אני ממש בעד שהרב נבון יפרסם מאמרים בכל מקום. חופש הביטוי הוא חשוב, ודיון פורה חשוב בריבוע.
כל התבטאות יכולה לצאת היום החוצה. אבל לצאת אל המדיה הכללית, שלא מעניקה שום סיקור הוגן לרב לבנון וחבריו, ולייצג שם את ה"קול השפוי" על חשבונם - זה בעצם לזרוק אותם לכל הרוחות.
אבל הכל השערות והתרשמויות. באמת שאין לי עדיין דעה מוחלטת על 'בית הלל'. מעשיהם יקרבום או ירחקום - כמה יעמדו על האמת שלהם גם כשהדברים לא פופולרים בחוץ, ועד כמה לא ימהרו לגנות את אחיהם למחנה.
לא קראתי את המאמרים של הרב שמידט והרבנית נויבירט, ולכן אתייחס לעניין במבט כללי, ולא באופן ספציפי לאישים הנידונים.
השבמחקעפ"י כללי האתיקה העיתונאית, יש לבקש תגובה מאדם שמתפרסמת עליו ידיעה שלילית. התקשורת בישראל איננה נותנת במה הגונה דיה לרבנים (ולא רק) להשיב כנגד הטענות נגדם.
היות והדרך היחידה של רבנים 'למכור' את רעיונותיהם היא האמון שהציבור רוחש להם, ההתנהלות התקשורתית פוגעת ביכולת של רבנים (ואישים נוספים) להשפיע על הציבור.
המצופה מרבנים המגיבים על דברי רבנים אחרים, ובפרט אם הם באים לבטא חוסר-הסכמה וביקורת ביחס לדברים שנאמרו, היא להשלים בכוחות עצמם את מה שהיה ראוי שיעשה ע"י התקשורת המציגה את המקרה לפניהם, דהיינו להתקשר לאותו רב (לבית או לפלאפון - המספרים ניתנים להשגה די בקלות) לברר בדיוק מה הוא אמר והתכוון.
אם לאחר השיחה יישאר המגיב/המבקר בדעתו, הוא רשאי להביע אותה בתקשורת, אבל אסור בשום פנים ואופן שהוא יגרר להצגה מעוותת ומסולפת של הדברים, ויתקוף את הדובר הראשון על בסיס הצגה זו.
אין צורך להרבות בדוגמאות בכדי להבין שרבות מהביקורות הפשוטות על פרסומי הרבנים נובעות מאותה צורה קריקטורית שבה החליטה התקשורת להביא את הדברים בפני הציבור.
הפסקה הראשונה מתגובתי (העוסקת בחובת התקשורת לפרסם תגובה מאדם שהתפרסמה עליו ידיעה שלילית; והאופן הלקוי והלא-הגון שהתקשורת ממשת אותה ביחס לאישים שונים, ובהם רבנים) הושמטה ואינני יודע מדוע (תקלה שלי/של המערכת).
השבמחק