על מוות מוחי ומוות 'בלבבי'

בימים האחרונים התבשרנו על כרטיס חדש לתרומת איברים המיועד לציבור הדתי, כרטיס 'בלבבי'. כרטיס זה נתמך ע"י גוף בשם "ערבים" - ועד הרבנים והרופאים לענייני השתלות, בראשות הרב פרופ' אברהם שטינברג והרב יגאל שפרן. הכרטיס אמור לפתור את כל הבעיות שישנן לציבור המקבל את פסיקת הרבנות הראשית לישראל שמוות מוחי-נשימתי הינו מוות אך נרתע עד היום מחתימה על הסכמה לתרומת איברים.

אתמול הופץ בקרב רבנים רבים ספר המסביר אודות מוות מוחי-נשימתי, דרכי קביעת המוות והכרטיס החדש. במכתב המלווה לספר התבקשו הרבנים לחתום על קול קורא לחתימה על הכרטיס החדש.

היום ואתמול באמצעי תקשורת שונים (קישור) דווח שח"כ עתניאל שנלר, שהעביר לפני מספר חדשים את חוק שנלר לקביעת רגע המוות, ניסה לקדם חקיקה שישווה בין הכרטיס החדש לכרטיס 'אדי' הקיים, אך הצעתו נדחתה הפעם. עפ"י אותם דיווחים, בזה הסתיימו חייה הקצרים של הכרטיס החדש (אינני בטוח שאכן זה כך, אך כך דווח).

נזכיר מעט נשכחות (כך אני לפחות מבין את מהלך העניינים - ואשמח אם מישהו יתקן אותי אם אני טועה). בשעתו מועצת הרבנות הראשית קיבלה החלטה בפה אחד שאכן מוות מוחי-נשימתי הינו מוות לכל דבר ועניין, אך על מנת לתרום איברים יש לנהוג בפרוצדורה מסויימת על מנת לקבוע שאכן יש מוות מוחי. לגבי הפרוצדורה היתה מחלוקת בין הרבנות לבין גופים רפואיים בארץ, ולכן הרבנות לא המליצה לחתום על כרטיס לתרומת איברים. כעבור כמה שנים התווסף לכרטיס 'אדי' משפט האומר "בתנאי שאיש דת לפי בחירת המשפחה יאשר את התרומה לאחר מותי". ולפני כמה חדשים נחקק חוק שנלר הקובע את הפרוצדורה כיצד לקבוע מוות מוחי-נשימתי, פרוצדורה שהינה מוסכמת בין הרבנות והרופאים.

על פי מה שהוסבר לי מגורם שהנושא קרוב ללבו, במשפט "איש הדת" הקיים בכרטיס 'אדי' יש בעיה, שכן המשפחה בשעת צרתה אינה יודעת מה לעשות. בצר להם הם פונים לבן-דוד המתחזק שלהם שיספק להם איש-דת מתאים, ובסופו של דבר האיברים לא נתרמים, בין אם זה בגלל התגייסות אותו איש-דת למנוע את מה שהוא חושב לרצח ובין אם זה בגלל הזמן שעובר עד שהמשפחה מקבלת החלטה. הכרטיס החדש, לדבריו, אמור לפתור את הבעיה הזאת, שכן הוא מגדיר מיהו אותו "איש דת" עלום.

על פי מה שנכתב בספר שהזכרתי לעיל:

בכרטיס התורם החדש הוכנסו שני שינויים עיקריים:

א. אין ייחוס עצמי למוות... משום פתיחת פה לשטן.

ב. תרומת האיברים מותנית באישור נציג ועד רופאים ורבנים "ערבים" במטרה לודא שהליך קביעת המוות המוחי נשימתי נעשה על פי דרישות הרה"ר והחוק, ולא היתה טעות בקביעה הרפואית. נוסח כרטיס התורם החדש נבחן ע"י משפטנים ממשרד היועץ המשפטי לממשלה וממשרד הבריאות ונמצא כי הוא עונה על דרישות חוק השתלת אברים, התשס"ח 2008, ומעניק לחותם עליו ניקוד יתר לקבלת איברים להשתלה בהתאם לתנאי החוק.

כאן מסתיימת הבנתי.

- אינני מבין מדוע "משום פתיחת פה לשטן" יש לפרוש מן הציבור - האם זה כזה ערך חשוב לא לפתוח פה לשטן? ואם הוא כן ערך כזה חשוב, אינני בטוח שאנשי 'אדי' לא יהיו מוכנים לאמץ את זה.

- אינני מבין מה מהות חוסר האמון ברופאים במקרה זה? כיום שהחוק קובע (חוק שנלר) שקביעת המוות מתבצע באותו אופן שהרבנות הראשית סמכה עליה את ידה, מפני מה אנו חוששים? האם חוששים מפני אחוז זעיר של רופאים המצפצפים על החוק? או שאנחנו חושדים שיש אחוז גדול של רופאים שמזלזל בחוק?

כפי שכתבתי לעיל, אינני יודע אם כרטיס 'בלבבי' מת בטרם זמנו כפי שדווח (על פי מה שנכתב בספר אמור להתקיים מחר, יום ג', כנס בנושא הכרטיס החדש), אך הייתי רוצה להמליץ על משהו חדש:

אם אכן הבעיה הגדולה זה שהמשפחות אינן יודעות עם מי להתייעץ בשעת מעשה - מדוע לא לקרוא לציבור לחתום על שני הכרטיסים - כרטיס 'אדי' למען השתלת איברים וכרטיס 'בלבבי' או דומה לו שיקבע מיהו 'איש הדת' הרצוי. ושלום על ישראל.