רב זה לא פלסתר

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לאחרונה פנה אלי אחד ממכריי, תיאר בפני בעיה שנתקל בה בשבת ושאל אותי אם הפתרון עליו חשב (ואותו כבר יישם) תקף הלכתית. עניתי לו בצער שהאופן שבו הוא פעל איננו לפי ההלכה. מכיוון שידעתי שהוא עומד להיתקל באותה בעיה בשבת הקרובה הוספתי, שיש רב אחד, ונקטתי בשמו של הרב, שמציע דרך הלכתית חדשנית לפתור את אותה הבעיה ולדעתי לפחות בשעת צורך גדול בודאי אפשר לסמוך על דעתו של הרב האמור. חברי השואל ענה לי בהחלטיות: "אני לא סומך על הרב הזה, הוא מיקל מדי, אני לא אוהב את שיטת הפסיקה שלו". עמדתי משתומם, הרי רק לפני שני רגעים התוודה האיש בפני שהוא עבר על איסור הלכתי מפני מיעוט ידיעותיו, ואעפ"כ הוא מעדיף להמשיך לסמוך על מיעוט ידיעותיו ולא על רב שיודע על מה הוא מדבר!

לפני שבועיים פרסמתי במדור זה טור, ובו תיארתי מספר קהילות שזקוקות לרב. מבלי לערוך רישום מדוייק, התחושה שלי היא שבעקבות טור זה קיבלתי את מספר התגובות הגדול ביותר מכל שאר הטורים שפרסמתי במסגרת זו. מיעוט המגיבים הסכימו איתי, רובם חלקו עלי בחריפות. מתוך אלו שחלקו עלי, תחושתי היא שחלק גדול מהם לא ירד לסוף דעתי. מכיוון שאני מכיר היטב חלק מאותם אנשים, ואני יודע שהם אנשים חכמים ונבונים, אין לי אלא לתלות את האשמה בי, ולהגיע להבנה שלא הייתי מספיק ברור. לכן, אשתדל הפעם לחזור מעט על הרעיון שניסיתי להביע בפעם הקודמת, תוך כדי התייחסות גם לדעות שחלקו עלי, ואם עדיין אתקל בהתנגדות גדולה לדברי, לפחות אהיה בטוח שעשיתי את מיטב המאמצים להבהיר את עמדתי.

ובכן, בפעם הקודמת הצבעתי על מספר קהילות שבהן לדעתי חסרה התשתית הבסיסית ביותר לחיי דת ציבוריים, קרי, התפילות אינן מתנהלות כתקנן ואין בסביבה מישהו מספיק מלומד ומספיק מקובל על הציבור שיכול להעמיד את העניינים כהלכתם. מסקנתי, מתוך הכרות עם קהילות מסוג זה, כי קהילות אלו צריכות רב. כמובן, שאין בכך בכדי לקבוע שלדעתי קהילות יותר מבוססות אינן צריכות רב. אליהן נתייחס בהזדמנות אחרת.

לאחר קריאת דברי, חבריי השיבוני: וכי בשביל זה צריך רב? כדי לבדוק שספר התורה נמצא במקומו? כדי להורות שביום פלוני אומרים תחנון וביום אלמוני לא אומרים תחנון? האם זה תפקידו של רב בישראל, להיות מעין לוח אנושי? יתכבדו נא חברי הקהילה וימצאו להם לוח שנה טוב ונהיר, ויפעלו על פיו. לא בשביל זה צריך רב. תפקידו של הרב, המשיכו חבריי, הוא להוות מנהיג ומורה דרך רוחני, להציב חזון לקהילה, לחבר את אנשי הקהילה לרוח ישראל סבא. לסיכום דבריהם, הקהילות שתוארו אולי צריכות רב, אך לא מהטעמים שאני מניתי.

נחזור לרגע לסיפור שפתחתי בו. לאיש שפנה אלי היתה סך הכל בעיה הלכתית ספציפית ויחסית פשוטה. אני בהחלט יכול למצוא לו פתרון לבעיה ההלכתית שמולו הוא ניצב. לימדתי אותו שהאופן בו הוא פעל עד עתה הוא אסור אליבא דכולי עלמא, והוריתי לו את האפשרויות השונות העומדות בפניו. אך האם בזאת פתרתי את הבעיה שלו? להבנתי, השאלה ההלכתית איננה הבעיה הגדולה שלו.

בואו ננתח את אחד המקרים שאותם תיארתי. תוך כדי התפילה מתעורר ויכוח קולני אם אומרים הלל שלם או חצי הלל. עקרונית, אפשר למצוא פתרון פשוט לבעיה הזו. אפשר להתכנס יחד וכיוון שאף אחד איננו מעוניין בויכוחים קולניים במהלך התפילה, וקל וחומר כשמדובר בויכוח שבו צד אחד טועה לחלוטין, יעבירו החלטה שהקהילה פועלת מכאן ולהבא על פי הלוח המופיע בסוף סידור "רינת ישראל". האם בזה פתרנו את הבעיה?

התשובה לשאלה הזאת תלויה בהגדרה של מהי הבעיה. אם הבעיה היא שהקהילה (או חלק מהקהילה), אינה יודעת מתי אומרים הלל ומתי לא, שימוש בלוח בהחלט יפתור את הבעיה. אם הבעיה היא שיש אנשים שמרגישים צורך להביע את דעתם באופן קולני על סדרי התפילה, יש סיכוי מסוים שהחלטה כזו תפתור את הבעיה לזמן מסוים (כדי להיות על הצד הבטוח, אפשר להוסיף להחלטה שבפעם הבאה שמישהו מעורר ויכוח כשהוא טועה לחלוטין, אזי הלה יתחייב בתשלום סכום מסויים לקופת הגמ"ח של הקהילה). אך אולי הויכוחים הקולניים הם רק תסמין לבעיה אחרת? אם זה המצב, כנראה ששימוש בלוח מוסכם לא יפתור את הבעיה.

אם הבעיה היסודית של קהילה שיש בה ויכוחים קולניים במהלך התפילה היא, שחברי הקהילה אינם מרגישים שיש מישהו שמנהל נכון את העניינים, מישהו שהם מרגישים שהם יכולים לסמוך עליו, שימוש בלוח לא יפתור את הבעיה. כנראה בגלל זה הם אכן לא קיבלו החלטה להשתמש בלוח עד היום, כי הם מבינים במודע או בתת מודע שזה לא יפתור את הבעיה האמיתית.

הדוגמאות האחרות שהבאתי, אולי שונות מעט מהדוגמא הזאת. אך בכל זאת דומני שאפשר להצביע על כלל. הקהילה נמצאת כעת במצב מסויים, מצב שהוא מאד לא אופטימלי. בודאי שאפשר למצוא פתרונות נקודתיים כדי לפתור את הבעיות הפרטיות העומדות בפנינו. אך בעיני זו תרופה לתסמין בלבד ולא לבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא שאין מורה דרך. אין דמות שמוסכמת ומוסמכת ויודעת מספיק כדי ליטול אחריות ולהוביל את הקהילה למקום אחר. לכן, המסקנה שלי ברורה - כאשר חסר בקהילה התפקוד הבסיסי ביותר, כל פתרון שאיננו מינוי הנהגה רוחנית יהווה פתרון נקודתי ובלתי מספק. קהילה שתעדיף למצוא את הפתרון הנקודתי דומה בעיני לאותו אדם שעליו סיפרנו, שרק עתה גילה שעשה דבר אסור ותוך כדי דיבור מצהיר שהוא ברמה גבוהה מדי מכדי להידרש לפסיקות מקלות של רב מסוים.