עוד על הספר "ואכלת ושבעת"

המשך מכאן

לפני שנניח את הספר הזה מידינו, אני מבקש להסב את תשומת לבכם לפרק האחרון בספר. פרק העוסק בנושא "דברים האסורים באכילה מפני הסכנה", כדוגמת שתיית מים מגולים, הלנת בצל מקולף וכד'.

בהקדמה לפרק הזה כתב המחבר את הדברים הבאים:

כאשר נכנסים לפרטי הדברים המוזכרים במקורות כאסורים משום סכנה, נמצא שחלק מהדברים שאותם אסרו חכמים משום שמירת הנפש אינם נחשבים למסוכנים על פי הידע הרפואי הקיים כיום...

השאלה היא: האם על פי הידוע לנו כיום, ישתנו חלק מהלכות אלה? האם מה שנקבע על ידי חכמים כאסור מפני הסכנה שווה במעמדו לשאר תקנות חז"ל ואין לנו הכוח לבטל אותו, גם אם כיום איננו רואים בדבר זה נזק בריאותי, או שמא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ופרטי השמירה מן הסכנה ייקבעו לפי הבנת חכמי הרפואה שבכל דור ודור?...

אכן, בכמה הלכות מסוג זה מצינו שהפוסקים דנו על מידת הרלוונטיות שלהן בזמננו... אך כמעט ולא נמצא מישהו שהתיר לגמרי את אותו האיסור. נראה שהדבר נובע מתוך זהירות, שמא בכל זאת יתברר שיש בדבר סכנה סמויה, וכן מתוך יחס של כבוד ויראה למנהגים שנהגו בהם ישראל בכל הדורות. התלבטות זו עומדת למול עיניי, ולא אכחיש שאני נבוך בבואי לכתוב פרק זה.

בדברים כנים אלו פותח המחבר את הפרק הנ"ל. הפרק מסתיים בהבאת דברי הפוסקים בנושא העישון ותמיהת המחבר על כך שעישון לא נכלל בתודעה ההלכתית של שומרי המצוות כדבר מסוכן ומבחינה הלכתית חמירא סכנתא מאיסורא.