לרשימות הקודמות בנושא:
לפני מספר ימים התייחסתי לדבריו של הרב אליעזר מלמד על חיישנים. בנושא קרוב, הרב מלמד דן גם בשאלה המודרנית הידועה: מה עושים במקרה שאזעקת רכב מתחילה לפעול בשבת ומפריעה את מנוחת השכנים, הדורשים מצדם לכבותה? הרב מלמד מביא את הדעות השונות בנושא ומכריע להקל (עמ' 419): ונלע"ד שגם בזה אפשר להקל בשינוי, כי אין רצונו שהפנסים ידלקו, וגם ביום חול אין לו שום תועלת שיהבהבו כאשר הוא מכבה את האזעקה. ואמנם בעת שהוא מפעיל את האזעקה בימות החול הוא מעוניין שידלקו, כדי שידע שהאזעקה מחוברת, אבל אין שום תועלת שידלקו בעת שהוא מכבה את צפירתה, אלא כל רצונו אז הוא לכבות את האזעקה. וכיון שאין בזה איסור תורה של הדלקה, הרי שלגבי ההדלקה הוא פסיק רישא דלא ניחא ליה, שלדעת רוב הפוסקים איסורו דרבנן, כמו גם עצם כיבוי האזעקה שהוא איסור דרבנן. ואם יפעיל את השלט בשינוי, הרי זה שבות דשבות שאפשר להקל לצורך מצווה.
נאמר לי שבכל המכוניות החדשות בארץ כבר לא מתקינים אזעקות, כך שהשאלה תהיה בקרוב לא רלוונטית. אך עד אז אני מבקש להעיר על דברי הרב מלמד.
טיעונו של הרב מלמד הוא כזה:
- כיבוי אזעקה הוא דרבנן.
- הגם שאורות המכונית מהבהבים בעת שמכבים את האזעקה, שזה לכאורה איסור תורה, הרי שמדובר בפסיק רישא דלא ניחא ליה (אינני בטוח למה התכוין הרב מלמד כשהוא כתב: "וכיון שאין בזה איסור תורה של הדלקה", אני מקווה שהבנתי נכון את דבריו), ופסיק רישא דלא ניחא ליה לרוב הדעות זה איסור דרבנן (ויש דעות שזה מותר).
- לכן, אם האדם יעשה את האיסור דרבנן בשינוי, הרי יהיה כאן שבות דשבות.
יש בדברים אלו חידוש לא פשוט. הסיבה שאדם העושה מלאכה בשבת בשינוי חייב רק דרבנן, זה מפני שהמלאכה שהוא מבצע בשינוי איננו מלאכת מחשבת, שכן כך לא עושים האומנים. אך הסיבה שפסיק רישא דלא ניחא זה איסור דרבנן (לאותם דעות) זה מאותה סיבה בדיוק. כך שלכאורה אין כאן שבות דשבות, אלא שבות אחת בלבד.
על כגון זה חילק ה"אגלי-טל" בסוף הפתיחה בין שני סוגי שינוי: שינוי בפועל ושינוי בנפעל. שינוי בפועל, שבו אנו דנים כעת, הינו שהאדם עושה את המלאכה באופן "מוזר", כגון עם מרפקו. שינוי זה נחשב לשינוי רק במלאכות שבת, בגלל שנצרך "מלאכת מחשבת" ולא בכל התורה כולה (כגון אדם הכותב גט ביד שמאל – שזה נחשב לכתיבה, מה שאין כן לכותב בשבת). שינוי בנפעל, הנחשב לשינוי בכל התורה כולה, הוא כאשר החפץ שבו מבצעים את הפעולה הוא שונה. הדוגמא שה"אגלי-טל" מביא לשינוי זה הוא בזריעה בעציץ שאינו נקוב, הנחשב אכן לשינוי הן במלאכות שבת והן בכל התורה כולה.
שם השולח: מישקה תאריך: 31/03/11, 18:50:06
השבמחקלדעתי הסיבה שאתה צודק לגבי מה שכתבת על שינוי ופסיק רישא, אינו מפני ששניהם אינם אלא אחד (לומר כן זה עצמו חידוש), אלא מפני שפסיק רישא הוא תמיד דבר הנלוה למעשה שעושים, ממילא אי אפשר "לעשות פסיק רישא בשינוי". לפי זה אין מקום להיתרו של הרב מלמד וצריך לחפש גוי של שבת.
שם השולח: מישקה תאריך: 31/03/11, 18:50:27
בעצם העניין אני גם לא יודע מנין להגדיר את הדלקת האורות המהבהים כפסיק רישא, הרי זו תוצאה ישירה של הלחיצה על השלט, חלק מובנה מכיבוי האזעקה (נדמה לי שמבחינה מכנית זה קורה מפני שכיבוי האזעקה מפעיל שנית את מנגנון הנעילה. אבל איני בטוח בזה)
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 31/03/11, 19:09:54
להערתך השניה - זה ההגדרה של פסיק רישא. אני חותך את הראש - בהכרח הורג את הבעל חי. אני גורר מטה כבדה ובהכרח חורץ בקרקע.
שם השולח: טוביה תאריך: 31/03/11, 19:56:52
בער אני ולא אדע מה המקור למה שנאמר הן במאמר והן בתגובות
למיטב ידיעתי פסיק רישא דלא ניחא ליה זה פטור בכל התורה כולה, לא רק בשבת.
מדוע להגיד שזה 'פטור אחד'?
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 31/03/11, 20:12:33
פסיק רישא דלא ניחא זה מחלוקת בין רבותינו הראשונים (עי' תוס' שבת קג ע"א ד"ה "לא צריכא" ובעוד מקומות רבים):
לדעת הערוך זה מותר, ולדעת התוס' זה אסור וזה זהה ל"מלאכה שאינה צריכה לגופה" האסורה מדרבנן.
שם השולח: אלון תאריך: 31/03/11, 20:47:11
להבנתי הרב מלמד מתאר שיש כאן תרי דרבנן במובן הזה: דרבנן הראשון - כיבוי אזעקה הוא מדרבנן; השני - ביצוע הכיבוי בשינוי - מה שנותן תרי דרבנן ומותר לצורך גדול להרבה פוסקים.
מאידך גיסא, קשה על זה מצד אחר, שיש כאן מלבד כיבוי האזעקה מלאכה דרבנן נוספת - הדלקת הפנסים. אין מדובר כאן בקולא יתרה של "תלת דרבנן" אלא באיסור דרבנן נוסף שמתבצע עם פעולת כיבוי האזעקה, ולכן יש כאן מלאכה אחת בתרי דרבנן (=כיבוי אזעקה) ובנוסף לכך איסור דרבנן אחר (=הדלקת הפנסים) וזוהי סיבה להחמיר לכאורה.
שם השולח: מישקה תאריך: 31/03/11, 21:07:08
הדלקת הפנסים היא דאורייתא שכן מדובר בסוג של נורת להט.
שם השולח: אלון תאריך: 31/03/11, 21:13:40
לא תמיד הפנסים הם בנורת להט. פנסים רבים היום הם מסוג led או סוגים אחרים, ולכן זה הופך להיות כאיסור הדלקת מכשיר חשמלי ללא חוט להט, שמקובל לאסור מדרבנן (מוליד זרם, מכה בפטיש וכו').
גם אם מדובר בנורת להט ייתכן מאד שאין כאן דאורייתא משום שזו מלאכה שאינה מתקיימת, כפי שרבים כתבו שניצוץ אינו איסור דאורייתא עקב היותו מלאכה שאינה מתקיימת, אפילו ששם מדובר באש ממש.
שם השולח: מישקה תאריך: 31/03/11, 23:30:48
ניצוץ אינו דאורייתא לחלק מהשיטות מפני שאין לו גם את הפוטנציאל להתקיים. כאן הפוטנציאל קיים אלא שאותו מנגנון שמדליק גם מכבה תיכף. גם אני חשבתי בהתחלה שאולי זה המהלך של הרב מלמד, אבל יש די והותר מקרים במשנה ברורה שממחישים שגם הבערה רגעית אסורה מדאורייתא.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 02/04/11, 18:08:03
מישקה,
אני לא בטוח שקיים הבדל מהותי ביני לבינך. אשמח לשמוע דעות של אחרים.