מחשבות על הכשרת גיורי צה"ל

אינני מתומכיו של מהלכיו הפוליטיים האחרונים של ח"כ הרב חיים אמסלם. לטעמי, ברגע שש"ס הודיעו שהם לא מעוניינים בו יותר, היה עליו לקום וללכת. הרב אמסלם הגיע לכנסת כאיש אלמוני ולא מוכר בזכות אותה דיקטטורה שהוא עכשיו מתלונן כנגדה. עם זאת, לאחר מה שארע ביום שישי האחרון, שהג"ר עובדיה יוסף הורה לאשר את כל גיורי צה"ל, יש הרבה מאד גורמים בש"ס ובסביבותיה שצריכים לעלות ולבקש מחילה מהרב אמסלם. כי הסתבר שהוא הבין את דעתו של הרב עובדיה יוסף והציג אותה בצורה נכונה הרבה יותר מאלו שתקפו אותו וטענו כלפיו שהוא שם דברים כוזבים בפיו של הרב עובדיה יוסף.

לא רק את גיורי צה"ל הכשיר הרב עובדיה יוסף בדבריו. הטיעון המרכזי שליווה את כל מחלוקות הגיור בשנתיים האחרונות היתה, כפי שנוסח בידי הדיין הרב אברהם שרמן בפסקי דינו (ראו כאן), שאסור לדיין לדון כנגד דעתו של גדול הדור הג"ר יוסף שלום אלישיב. [לטיעון זה הקדיש הרב יואב שטרנברג את סדרת הרשימות "שלטון הרב".] על פי הטיעון הזה, לא רק שדיניהם של דייני בתי הדין הצבאיים לגיור אינם תקפים, גם הוראתו של הרב עובדיה יוסף עצמו אינו תקף. יש בהחלט מקום לקוות שאחרי דבריו של הרב עובדיה ואישורם בידי הרב עמאר, שכבר לא נשמע טיעונים כאלה יותר. על אף שאינני תולה בכך יותר מידי תקוות.

ביסודו של דבר יש בהתרחשות של יום שישי הרבה מאד עגמת נפש. אף אחד מהדיינים ומהרבנים המכובדים שהנושא הונח לפתחם לא קיים בעצמו "לא תגורו מפני איש", אפילו הרב הראשי שהאחריות מוטלת על כתפיו לא היה מוכן לשים את שמו על ההחלטה. אמנם, חוסר התגובה מהצד החרדי-אשכנזי (למעט כמה לבלרים משועממים) מוכיח שהרב עמאר פעל נכון, אך אי אפשר להתעלם מהמחשבה של מה יהיה בעתיד. הרב עובדיה הוא כבר ישיש, ויהיה קל מאד לכל מי שירצה להטיל ספק במה שהיום נראה ברור.

גם על קול ענות החלושה מהצד החרדי-אשכנזי יש מקום להרים גבה. אמנם, יש כנראה הבנה שזה לא פשוט לתקוף את הרב המשפיע ביותר בעולם היהודי כיום. מאידך, אי אפשר שלא להשוות את המקרה הזה למקרה האח והאחות שגם שם עמד למבחן שאלה הלכתית בתוספת לחץ פוליטי כבד והעולם החרדי סער. בזמנו, הרב אלישיב התפטר מתפקידו כדיין. מישהו מתאר לעצמו שאחד הדיינים היום יקום ויתפטר? העולם היהודי משלם מחיר יקר בזה שמנהיגיו התורניים הם זקנים מופלגים.

המציאות שהרכב אחד של בית הדין יכול לפסוק באופן אחד (כדוגמת הטיעון דלעיל של הרב שרמן) ולאחריו יגיע רב, גדול ככל שיהיה, ובהוראה אחת בעצם יהפוך את כל דבריהם של אותו הרכב לאפס זו אחת הבעיות הקשות ביותר לכל מי שחולם על הגדלת "דין תורה" בחיינו. כל עוד אין היררכיה ברורה, זכות ערעור מובנה, קבלת תקדימים פסיקתיים כמחייבים ועוד כהאי גוונא, קשה לראות מצב של מתן אימון ציבורי במערכת בתי הדין. יש להדגיש שהמצב בארץ שונה לחלוטין מהמצב שהיה בגלות. בגלות לכל קהילה היה בית דין משלה, שלא היה צריך לקחת בחשבון בתי דין של ערים אחרות. היום כל בתי הדין הם באותו מקום, ואי אפשר לחיות עם מצב שביום יום בית דין אחד יפסוק שחור ולמחרת בית דין אחר יפסוק בסוגיא זהה לבן. יש עוד הרבה מה להאריך בנושא זה, ואין כאן המקום.