רב- חבר קהילה מן המניין? מאת: הרב אלי רייף

הזכרתי בעבר את טוריו של הרב אלי רייף על פועלו של הרב המתפרסמות באתר ישיבת ברכת משה במעלה אדומים. לאחרונה הוא פרסם שם טור ובו תגובה לדברים שאני כתבתי כאן.

לדעת "רב צעיר" רצוי שהרב יהיה חבר מן המניין בקהילה, וכך כתב ברשימה שכותרתה "חבר מן המניין ב":
ברור שהרב איננו רק עובד של הקהילה, אלא הוא חבר בכיר בה. ככזה עליו להראות דוגמא אישית ולשאת בעול עם הקהילה בכל המחויבויות. האם זה אומר שהרב של קהילה בכפר שמריהו או קיסריה או אפילו רעננה או מודיעין, צריך להיות מסוגל לעמוד בהתחייבויות כלכליות שחברים אחרים בקהילה יכולים לעמוד בהן? בהחלט לא. במקרה כזה, הרב יידון כמו כל חבר אחר שאיננו מסוגל לעמוד בתשלומי דמי הקהילה... הקהילה בה הרב מכהן איננה רק מקום העבודה שלו. קהילה זו, היא הקהילה שלו ושל משפחתו. בקהילה זו יעלו ילדיו לתורה כשיגיעו לגיל מצוות. קהילה זו תערוך אירועי תרבות בהם ישתתפו הוא ומשפחתו, וכן הלאה... ההשתתפות בתשלום דמי החבר, מבהירה לרב יותר מאשר לכל אחד אחר, שהוא איננו רק עובד בקהילה זו אלא הוא חבר בקהילה זו.
ברור שעל דברים מזדמנים שהרב ומשפחתו נהנים מהקהילה כאירועים וכדו' עליו לשלם כשאר חברי הקהילה. התשלום יכול להיות או בתשלום נקודתי או בחישוב שנתי. ברם, באשר לשאלה האם רצוי שהרב יהיה חבר מן המניין המשלם דמי חבר כאחד החברים, לענ"ד התשובה אינה פשוטה כלל ועיקר.
בראש ובראשונה איני משוכנע שדבר זה רצוי לקהילה. הגעתו של הרב לקהילה מלווה בחששות. חששות טבעיים ומובנים שבעיקרם קשורים לטיב הקשר שיווצר ולמידת ההתאמה, ובעיקר לאפשרות לנתק את הקשר. פעמים רבות, הקהילה חוששת מהתחייבות ארוכת טווח, וגם מודעת לעובדה שאין זה מכובד לפטר את הרב. גם כאשר הקהילה מרוצה ושמחה עם הרב היא מעדיפה לשמור לעצמה את האופציה להתיר את הקשר במינימום אי נעימות. לענ"ד חשש זה הוא אחד החששות המרכזיים להימנעות של קהילות רבות מלמנות להם רב. השאיפה להפוך את הרב לחבר מן המניין עלולה להגביר את הרתיעה. מנקודת מבט זו, אולי עדיף שהרב לא יהיה חבר מן המנין, אלא ישמר קו פורמלי זה המפריד בין הרב לשאר חברי הקהילה המדגיש שמתקיים בין הרב לקהילה גם היבט תעסוקתי ובכך הקהילה מרגישה יותר אוטונומית. בנוסף, כדי למנוע את הקשיים שבניתוק הקשר עם הרב, נהוג בחלק מהקהילות לחתום על חוזה לתקופה מוגבלת עם אפשרות חידוש.
כפי שהרב בני כתב לעתים החברות בקהילה מצריכה תשלומים משמעותיים, או מגלמת תשלומים נוספים כגון מימון מבנה בית הכנסת וכדו'. האם יהיה זה מוצדק לגבות תשלום מהרב כשאר החברים שמקומם קבוע? מאידך, אם ינתן לרב "מחיר מיוחד" האם בין כה וכה כבר לא יצא בכך שכרו בהפסדו. גם איני בטוח שמתן ההנחות לרב היא פיתרון טוב. דומני שהנטיה היסודית של הרב תהיה שלא לקבל הנחות, כדי שלא יראה כמי שמקבל הטבות, או כדי שלא יראה כנזקק. צריך לזכור שיש קהילות המשלמות לרב תשלום מוגבל מאוד, איני בטוח שיש עדיפות ליצירת תחשיב שבו הרב משלם לקהילה דמי חבר ותשלום זה מגולם בשכרו, לבין אי גבית דמי חבר מתחילה ומתן שכר נמוך יותר.
אמנם למול כל אלו עולה השאלה שהעלה הרב בני האם לא ראוי שהרב ישא בעול כשאר החברים. אולי ניתן להציע נקודת מבט נוספת. האם השותפות בעול באה לידי ביטוי דווקא בתשלום דמי החבר? אמנם הרב מקבל תשלום, אבל החוזה הבלתי כתוב עם הקהילה הוא שהרב עומד לרשות חברי הקהילה בכל עת ומעבר לשעות קצובות ומדודות. אין זה רק חוזה עם הקהילה אלא ברית קדש שבין הרב לקונו ובין הרב לציבור. אוי לו לרב שימדוד שעותיו ולא יענה לצרכים של עמך בית ישראל, וכתמרור אזהרה עומדים דברי ר' ישמעאל לרבן שמעון בן גמליאל (ילקוט שמעוני תורה פרשת משפטים רמז שמט):
מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך ואמרה תורה 'אם ענה תענה אותו' אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט?
החובה המוטל על הרב היא לשאת בעול ולהיות לאחיעזר ולאחיסמך לכל אחד ואחד מבני הקהילה, ולכל הפונה אליו בכל עת. אם ירגישו בני הקהילה שרבם משרת בקדש והוא עבד לעם קדוש, ודלתו פתוחה ואוזנו קשובה לכל פונה בכל עת ובכל שעה, או אז יכירו וידעו וישמחו בו כי נושא הוא בעול עימהם.