ולשנותה לכל מה שירצו?! - חלק א'

אחד הנושאים שצריכים להעסיק כל חבר קהילה וכל אדם שתורם כסף לעמותות שונות זה לאן כספי התרומות שלו הולכים בסופו של יום. אם נתמקד בקהילה, עלינו לשאול האם מותר להשתמש בכספי הקופה הציבורית המגיעים מתרומות ומדמי החבר עבור קידושים, מסיבות, פעילויות קהילתיות וכד'.

ישנן ארבע מקורות שראוי להתייחס אליהם:
שני המקורות הראשונים מציגים עמדה האומרת שניתן לשנות כסף ציבורי לכל שימוש ציבורי, הגם שאיננו שימוש של קודש:
1. תלמוד בבלי בבא בתרא דף ח עמוד ב
ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו

2. משנה מסכת מגילה פרק ג משנה א
בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת בית הכנסת לוקחין תיבה תיבה לוקחין מטפחות מטפחות לוקחין ספרים ספרים לוקחים תורה אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא יקחו בית הכנסת בית הכנסת לא יקחו את הרחוב וכן במותריהן
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כז עמוד א
וכן במותריהן. אמר רבא: לא שנו אלא שמכרו והותירו, אבל גבו והותירו מותר.

שני המקורות הבאים מציגים את העמדה ההפוכה - כסף שנועד למטרה מסויימת צריכה ללכת דווקא למטרה זו:
3. ערכין דף ו ע"ב

האי מאן דנדב שרגא לבי כנשתא אסור לשנותה לדבר הרשות... האומר פרוטה זו לצדקה עד שלא באה ליד הגבאי מותר לשנותה משבאה ליד הגבאי אסור לשנותה לדבר הרשות

4. שקלים פרק ב משנה ה:
מותר עניים לעניים מותר שבויים לשבויים

איך מסדרים בין שתי עמדות מנוגדות אלו? הרשב"א במגילה והתוס' בבבא-בתרא שניהם מתרצים על אותו הדרך: הכל תלוי בדעת בני הקהילה - האם בדעתם שכספם ילך רק למטרה ספציפית או לא.
הרשב"א מתרץ כך:
דאין דעת בני העיר ליתן המותר לבית הכנסת כיון שיש להן אחר וכן בספר וכן בכולן דדי להן באחד, אבל שבויים ועניים כיון דאיכא טובא וכל יומא מצטריך להו אדעתא דהכי יהוב דמה שהותיר יהא לעניים ולשבויים אחרים.
התוספות כותבים כך:
הכא שבני העיר משנים אותה שאני, לפיכך מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות ואפילו באה ליד הגבאי וכן היה ר״ת נוהג לתת מעות הקופה לשומרי העיר לפי שעל דעת בני העיר נותנים אותם.

כלומר, העולה מכלל הדברים הללו הוא שכל עוד דעת בני הקהילה או דעת התורם הוא לכסות דברים נוספים שאינם רק המטרה הספציפית שלשמו הוא תורם, אין עם זה בעיה.
אך זהו כמובן רק ההתחלה, נמשיך בעז"ה לפתח נושא זה בשבועות הקרובים.