זכור לטוב נתנאל שהגיב לרשימה "ההוראה לקולא - הראי"ה קוק" והפנה אותנו לדברי הראי"ה קוק בשו"ת אורח משפט בנוגע להתרת שמן שומשמין בפסח. להלן הדברים.
שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן קיא
אדרבא, כשיראו העם כולו, שמה שהוא מותר אנחנו מתירים. אז יאמינו ביותר, שכל מה שאנו אוסרים הוא מפני שכך הוא דין - תורה, או מנהג ישראל, שהוא ג"כ תורה. אבל אם נאסור אפילו דברים הבאים על - ידי המצאה חדשה שלא הי' מעולם כלל, יאמרו שהרבנים חפצים להחמיר מלבם ואינם חסים על הצבור, ובזה יש נתינת - יד לפרצות גדולות, ד' ישמרנו.
שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן קיב
ודאי אנו צריכים לדון בדבר להקל ולא להחמיר לעשות את הגדר יותר מן העיקר, שהזהירו אותנו ע"ז חז"ל באבות דר"נ פ"א ה"ז: מכאן אמרו: אם סג אדם לדבריו אינו יכול לעמוד בדבריו; מכאן אמרו: אל יוסיף אדם על דברים ששומע. ר' יוסי אומר: טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל. ובודאי כונת הענין על דברים כאלה, שאין לבקש להחמיר במה שלא קבלנו ע"ז מרבותינו בדבר שבעצמו הוא סייג. ואין להוסיף חומרא על חומרא כ"א במה שמצאנו מפורש או בראיות ברורות, אבל בנ"ד שהכל הוא להיפוך, שהענין הוא מנהג ביסודו וזה הפרט המחודש אין בו שום מנהג וא"א שיהי' בו מנהג, וראיות ברורות נותנות עדותן להקל, אפי' אם יהיה אפשר להכנס באיזה דחוקים לדחות את הראיות, ג"כ אין לנו למשוך את הדבר להחמיר ולהיות מוסיפים על הדברים ששמענו.
ועיקר הנטי' לחומרות יתירות, במה שיש דרך סלולה ע"פ דרכי התורה להקל אין זה מילתא דחסידותא כלל וכבר גנה ענין זה קדוש ד' הרח"ו ז"ל בהקדמתו לספר עץ - חיים, ודייק, שזוהי מדה של המתרחקים מפנימיות התורה רחמנא לצלן מהאי דעתא, וזה לשונו הקדוש: וכנגד כת חכמי הפשט, אותם אשר הם מואסים לעסוק בחכמת האמת הנקרא עץ חיים לחיי עולם, ועוסקים בסיפורים הפשטיים בפשוטן בלבד, ואומרים שאין בתורה אלא הפשט בלבד ח"ו, אשר היא נקרא עץ הדעת טוב ורע, עליהם אמרו: חכמים הם להרע ולהטיב לא ידעו, כי בסיבת היותם מואסים בעץ חיים אין הקב"ה עוזר אותם והם שוגים (או שונים) בפרטי עץ הדעת טוב ורע ומהפכים אותו לרע ומטמאים את הטהור ואוסרים את המותר ופוסלים את הכשר עכ"ל. הרי דייק בשלשה האופנים של טהור מותר כשר והפכם הוא: טמא אסור פסול, שזו היא תקלה מה שנוטים יותר מדאי להחמיר ולאסור.
ובאמת דרכן של רבותי הגאונים הצדיקים שזכיתי לשמשם, זכותם יגן עלינו ועל כ"י, הי' שלא להיות נוטים להחמיר בכל מה שיש מקום להקל, ביחוד בדברים שאין היסוד חזק ע"ז בדברי רז"ל בתלמודים. שדי לנו מה שלא נזוז ח"ו ממה שהונהגנו ע"פ מנהגי רבותינו הפוסקים, אבל בפרטים שיש לדון לכאן ולכאן ודאי הנוטה להקל להיות חכם להיטיב ה"ז משובח, ובלבד שיהיו דבריו מיוסדים ע"פ עומק ההלכה וסברא ישרה. וב"ה הוראתנו זאת כולהו איתנהו לטיבותא כאן, ויהא רעוא דיהויין כל שמעתין מחוורן וברירן כשמעתתא דא, דלית ביה ספיקא כלל ב"ה.
שם השולח: חמר גמל תאריך: 22/05/10, 17:55:15
השבמחקיש על כך מאמר של חגי בן ארצי בתוך הספר "מסע אל ההלכה".
שם השולח: אני הקטן תאריך: 22/05/10, 19:10:00
בשות דעת כהן סוף סימן ס"ט (בעניין עשיית פסל זיכרון פרצוף אדם בחצי גוף) אומר הרב:
"אבל אחר כל זה הנני אומר, שגם במה שאפשר למצוא היתר על פי הדין - אין רוח חכמים נוחה מזה, ורוח היהדות הטהורה היא מתנגדת לכל פסילי אדם... אף על פי שמצאתי לחובה לפרש את השיטות כמו שהן, ולהראות גם כן את הצד המתיר, אבל בכל זאת הנני אומר שתבוא ברכה על מי שיחדל מזה..."
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 22/05/10, 20:25:28
א.ה.,
אתה כמובן צודק. בודאי שלא יהיה זה נכון להציג מישהו קטגוראלית כ"מקיל" או כ"מחמיר". העולם אף פעם איננו שחור לבן.
אגב, מבלי שאני מכיר את התשובה שציטטת, יש תחושה שהחילוק הוא פשוט - צורך הרבים לצורך היחיד. הציטוטים שהבאתי מדברים במקום שהפסיקה משפיעה על הרבים שאופן ישיר. ועל זה כותב הרב שפסיקה מקילה מקרבת את הרבים לתורה.