שביבים (בא) / שאול שיף

תרופת האדמו"ר מרדזמין לשושנה

{ מתוך מכתב של האדמו"ר הקוה"ט מראדזמין למחותנו כ"ק האדמו"ר האמצעי מקאצק זי"ע }:

"...ואם אמת כמו שכתב שהוא חולי רוז [-שושנה], אפשר אני יודע ג"כ לזה לעשות [רפואה] – בבירור איני יודע ואפשר היה מועיל מה שאני יודע לזה – שטוב ליקח פלאש [-בקבוק] יי"ש, שלושה חלקים יי"ש וחלק רביעי מלח דק עד שיהיה מלא במלח, ויערב היטיב ויעמוד חצי שעה עד שיהיה המלח מתחת מלמטה, ואז ימשח ביי"ש זו היטיב הרגל. רק מחמת שכותב שהרגל נפוח ירא אני שלא יזיק מחמת הניפוח, על כן לישאל לדאקטר אם רשאי צו נעצן [-להשתמש בזה],
נאום מחותנו ידיד נפשו לנצח ומצפה לשמוע בשורה טובה במהרה
נאום יעקב ארי' חופ"ק ראדזמין"

*
מתוך מכתב למחותנו כ"ק הרב הקדוש זצ"ל מאוסטראווע זי"ע:
ובני שיחי' אמר לי שכת"ה אוחז לו איזה פעם ר"ל חולי קראם, מעלת כת"ה ישייר מקידוש של ליל שבת יין, ויסיך בכל יום על זה המקום שאחוז בו, פעמים יסיך בזה יין אף אם לא אחז, פעמים ישתה מעט ממנו, ואין לי מקום לכתוב יותר. והשי"ת יתן למכת"ה חיים ארוכים ובריאות ולכל ב"ב מאה ועשרים שנה.

נאום ידידו לנצח
הק' יעקב ארי' חופ"ק ראדזמין
{מתוך הספר "ביכורי אבי"ב על התורה"}


מצאצאי יונה הנביא
בבית העלמין הישן של העיר לבוב המוכרת יותר בשם לעמבערג , טמונים צדיקים קדושי עליון המתייחסים ליונה הנביא. אין בתנ"ך ואף לא בבבלי וירושלמי ואף לא במדרשים איזשהו איזכור על בן משפחה של יונה הנביא, ואם היו לו בכלל בנים ובנות. והנה בספר "מצבת קודש" [כתב הרב גבריאל סוחסטוו] מתועדות המצבות של בית עלמין זה וביניהן חלקת קבורה של משפחה שלימה מצאצאי יונה הנביא. וכך כתוב בשער הספר: "מצבת קודש הוא זכרון צדיקים. ספר זכרון לכל גדולי ישראל אדירי התורה הצפונים בבית החיים הישן פה עיר לבוב, ובהם רבים מצאצאי יונה הנביא. יצא לאור ע"י הרב החריף מוהר"ר גבריאל בן הגאון הגדול הצדיק מוהר"ר נפתלי הירץ זלה"ה ראב"ד ומ"ץ פה לבוב יע"א."
נוסחת מצבת הגאון הגדול מוה' יעקב קיקניש ריש מתיבתא דפה מגזע יונה הנביא:

בראש המצבה ב' דגים מצוירים בציור נפלא מאוד,
בראש השני למצבה: ויעקב איש תם יושב אוהלים,
(במצבה) פה הונח גוף צדיק קדוש וטהור בהושענה רבה שצ"א לפ"ק ה"ה האלוף הגאון מנורה הטהורה מוה' יעקב קיקניש (ב) מצאצאי יונה הנביא ריש מתיבתא דפה בן מוהר"ר אליעזר אוי נא לנו כי נפלה עטרת ראשינו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של הלל הרביץ תורה בישראל וחיבר כמה חיבורים והעמיד תלמידים רבים גאוני הדור ורבים שתו מימיו הי' סיני ועוקר הרים ומסיק שמעתתא אליבא דהילכתא בזכות זה תנצב"ה.
הדגים המצויירים הם מזכרת לחנייתו של יונה הנביא במעי הדג, ושם המשפחה קיקניש הוא לזכר הקיקיון שיונה הנביא ישב תחתיו ובן לילה היה ובן לילה אבד...
[וראה נר לשולחן שבת פרשת ויחי]



סוחר סוסים שהיה לאדמו"ר
בעת שהיה מחבר הספר 'באר מים חיים' זי"ע רב עיר טשרנוביץ, היה שם יהודי בשם רבי מסיוור, שהיה סוחר ומסחרו היה בשוורים ושאר בהמות. התקיים שם, בטשרנוביץ, יריד, והסוחר ההוא הגיע אל היריד לעסקיו. כשהגיע אל היריד, פתח במילי דבדיחותא, כפי שהיה נוהג תמיד. והנה, כשהגיע ה'באר מים חיים', והסוחר ראה את הצדיק בא ליריד, שאל: מה מעשיו של הרבי כאן, ביריד? אמר הצדיק: זקוק אני לכסף עבור מצות פדיון שבויים! שאל הסוחר: כמה הרבי צריך? אמר הצדיק: אלף וחמש מאות גילדן, הון רב בימים ההם. היו לו, לסוחר, באמתחתו, אלף וחמש מאות גילדן, אותם הביא כדי לקנות את בהמותיו ולעשות בהם את מסחרו. נטל האיש את השקית עם המעות, ונתן לצדיק את מלוא הסכום הדרוש. את כל אשר לו. כשראה הצדיק כך, בירך אותו ואמר: הריני מברכך שתזכה לקדושת השבת! והנה, כשהגיע ערב שבת, החל האיש לרתוח – ובמשך כל השבת היה בוער כלפיד אש. מקורביו וידידיו, שהכירוהו כאדם פשוט, שהיה נוהג לומר תמיד מילי דבדיחותא, חשבו שנטרפה עליו דעתו, בראותם שהוא בוער כאש. אולם כשהגיע יום ראשון, שב האיש לנהוג כאחד האדם. אותו יהודי היה יהודי פשוט ועם הארץ, אולם מאחר שזכה למדרגה כזו בכל שבת, לאט לאט החל לעלות במדרגותיו, נפתחו לפניו שערי תורה, ועלה בדרגה עוד ועוד, עד שנעשה בעל מדרגה. את המעשה הזה סיפר הרה"ק מנאסאד זי"ע, וסיפר שהכיר אנשים שהיו מחסידיו של אותו רבי מסיוור, שנעשה אדמו"ר והיה לו קהל, ובאחרית ימיו עלה לארץ הקודש.
[משולחנו הקדוש של המקובל האדמו"ר מפוריסוב שליט"א]

"כאילו הניחוהו שם מחדש"
רבי שמעון בן לביא זצוק"ל מוכר מחיבוריו על הזוהר הקדוש. "כתם פז" על בראשית ושמות [בשנת תקנ"ה] וקונטרס ביאורי מלות קשות בזוהר הנושא את השם "יד נאמן" [שאלוניקי תקס"ד]. כמו כן חיבר פיוטים לכבוד רבי שמעון בר-יוחאי ובמיוחד התפרסם הפיוט בר-יוחאי אותו שרים בל"ג בעומר וישנם המזמרים אותו גם בליל שבת.
רבי שמעון לביא נטמן בטריפולי ,לוב, ויהודי המקום נהגו לעלות אל קברו בכל עת צרה וצוקה. ומסורת היא שכל הבא להתפלל אל הקבר נענה בזכותו ונושע. כאשר האיטלקים כבשו את לוב ברחו רבים מהיהודים והמוסלמים מצאו זאת לשעת רצון לטעון כי הוא הקדוש שלהם. מתיחות רבה השתררה סביב העניין הזה והסוגיה כולה נשלחה להכרעת השרים ברומא. השרים שלחו חוקרים לטריפולי והללו לא היססו לפתוח את הקבר כדי לבדוק מי אכן הוטמן שם. יהודי או מוסלמי? כאשר גילו את העפר מעל המת, מצאו את הקדוש מעוטר בטלית וגופו שלם ממש, כאילו הניחוהו רק אתמול. או אז כולם הודו כי המקום שייך ליהודים והיה קידוש שם שמים גדול ונורא. [ אוצר הגדולים]

יתום ויתומה נכנסים לחופה
מובא באוצר כל מנהגי ישורון סימן מ"ב עמוד 97: "כשהיה מגפה בעיר עשו חופה עם עני יתום ויתומה עניה על חצר-מות [ בית עלמין ] משום סגולה. והטעם: משום גדולה מצות צדקה והכנסת כלה שעל ידן זוכים לאריכות ימים. ועוד: הכנסת כלה ענייה ויתומה עם עני יתום יש בזה הרבה מצוות. .." וב"כיפה" מצאתי כתוב בשם צוות ישיבת אלון מורה, כי "העיסוק בצדקה ובהכנסת חתן וכלה יתומים, הם אלו שיעמדו לזכות הקהילה אל מול מלאך המוות הפוגע בה".
[וראה יורה דעה רמ"ט סעיף ט"ו ובש"ך שם.]
וזה מעט מן המעט מהמובא בספרים הקדושים בכל הקשור לסגולות הקשורות בהכנסת חתן וכלה יתומים ובמיוחד עניים לחופה. ואת כל זה כתבתי כדי להזמין את הקוראים[ ורעייתי ואני בראש ] להשתתף במצווה זו. המדובר בחתן וכלה עניים מרודים תושבי ירושלים , שאין להם ממש כלום והמקרה נבדק על ידי לכל פרטיו כולל תעודות פטירה. [ ואין זה תקדים לפעולות צדקה ]